רע"א 2308/16 Kleemann GmbH נ. רמי קיצוני - ק.ט.ע. חברה למסחר ושירותים בע"

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ד' אבניאלי ) בת"א 44091-10-15 מיום 15.3.2016, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת, שהוכתרה "בקשה למחיקת התביעה או לחלופין למחיקת סעיפים ממנה" .

החלטת בית המשפט המחוזי

2.המשיבה (להלן: חברת רמי קיצוני ) הגישה תביעה נגד המבקשת (להלן: חברת קלימן ). עניינה של התביעה בטענות של חברת רמי קיצוני בדבר הפרתה של חברת קלימן את הסכם ההפצה הבלעדי שנכרת, לטענתה, ביניהן. הסכום הכספי הנתבע בגין הפרת ההסכם והשלכותיה הועמד בכתב התביעה על סך של 8,190,786 ₪. בנוסף, עתרה חברת רמי קיצוני לסעד הצהרתי, שעניינו 'השבת התעשרותה של קלימן שלא כדין' כתוצאה מתיקון ומכירת מוצריה ברחבי העולם בשנים 2011-2012, בעוד שבאותה תקופה סירבה לספק לחברת רמי קיצוני חלפים ופתרונות לתיקון תקלות במוצריה שלה. הסעד שהתבקש בגין התעשרות זו הוגדר בכתב התביעה "צו המורה לקלימן להשיב לתובעת את זכייתה כאמור, כאשר התובעת מעמידה את היקף חלקה בזכייה האמורה על כ-10% מסך ההכנסות שצברה קלימן [...] כפי שאלו יתבררו במסגרת ההליך"

(פסקה 257 לכתב התביעה).

3.על הגשת התביעה שילמה חברת רמי קיצוני אגרה בסך של 102,385 ₪, בהתאם לסעד הכספי שציינה בתביעתה. עקב כך, חברת קלימן הגישה בקשה לבית המשפט למחיקת התביעה, לחלופין למחיקת סעיפים ממנה, ולחלופי חלופין לחייב את חברת רמי קיצוני לתקן את כתב התביעה. לפי הנטען בבקשה, הסעד ההצהרתי המבוקש בגין השבת התעשרות שלא כדין אינו אלא סעד כספי במהותו, שהוסווה כסעד הצהרתי בכדי להתחמק מתשלום אגרה. נטען, כי לפי תקנה 16(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, במצב שבו הסכום הכספי משוער, יש לפרש בכתב התביעה את הסכום המשוער. משלא נעשה כן הרי ששולמה אגרה בחסר, ובמצב זה מוסמך בית המשפט המחוזי להורות על מחיקת התביעה על הסף. לחלופין, נתבקש בית המשפט למחוק סעיפים מסוימים בכתב התביעה, הרלבנטיים לסעד ההצהרתי; ולחלופי חלופין, להורות על תיקון כתב התביעה באופן שישקף את הסעד הכספי המשוער, ולהורות על תשלום אגרה בהתאם.

4.חברת רמי קיצוני התנגדה לבקשה, וטענה כי אין מדובר במקרה קיצוני המצדיק מחיקה על הסף. לגוף העניין טענה, כי אין לה כל דרך לאמוד או לכמת את הסעד ההצהרתי, אלא רק לאחר קבלת מסמכים מאת המבקשת. בשלב זה, אומדן כזה לא יכול להחשב כסכום קצוב, ותקנה 16(ב) אינה חלה לגביו. מכל מקום, הסכום הכספי הנתבע הועמד על סך של 8,190,786 ₪ , ועל סכום זה שולמה אגרה; מקום בו סכום התביעה הוגבל, אין צורך לשלם אגרה בגין סעדים נוספים שהתבקשו.

5.בית המשפט המחוזי נתן החלטה קצרה בהאי לישנא:

"הבקשה הוגשה שלוש פעמים שלא לצורך. לגופו של ענין, אין מקום בשלב זה למחיקת התביעה או למחיקת סעיפים ממנה, ולא ברור מדוע טרח ב"כ הנתבעים לעתור בשלב זה לסעד ממין זה".

על החלטה זו מוסבת בקשת רשות הערעור.

בקשת רשות הערעור

6.חברת קלימן טוענת כי היה על בית המשפט המחוזי להעתר לבקשתה. ראשית, חוזרת חברת קלימן על הטענות שטענה במסגרת בקשתה, בדבר היותו של הסעד ההצהרתי סעד כספי מוסווה, וכי חובה על חברת רמי קיצוני לכמת אותו באופן משוער, ולשלם אגרה בגינו. שנית, נטען כי ככל שהחלטת בית המשפט המחוזי מבוססת על עיתוי מוקדם של הגשת הבקשה (כפי שעולה מן הביטוי 'בשלב זה'), הרי שמקומה של בקשה למחיקה על הסף (וכן של בקשה לתיקון כתב התביעה) להתברר בפתח ההליך ולא בהמשך הדרך. ושלישית, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנתן החלטה לא מנומקת, ואף בשל כך דינה להיבטל.

7.בתשובתה טענה חברת רמי קיצוני כי אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור, משום שאינה ממלאת אחר התנאים הקבועים בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לפי סעיף זה, רשות ערעור תינתן רק אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, לגרום למי מהם נזק של ממש, או שבגין כך עלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה. אין כל הצדקה לדון בערעור על ההחלטה דנן בעיצומו של ההליך, וזאת משום שהחברה שילמה את האגרה המלאה על הסכום הכספי שאותו ציינה; ומשום שעניינה של חברת קלימן באגרה שתשולם הוא משני בלבד. לאגרה תכלית ציבורית, ולבעל הדין שכנגד אין עניין ישיר בגבייתה. לגוף העניין, נטען כי אין יסוד לטענה שלא שולמה אגרה כדין, ובעניין זה שבה חברת רמי קיצוני על טענותיה במסגרת הבקשה. שלישית, לעניין הנמקת ההחלטה נטען כי לאור העובדה שסכום התביעה הוגבל, לא היה כל טעם או צורך לדון בבקשה לסעד הדרסטי של מחיקת התביעה על הסף או מחיקת סעיפים מכתב התביעה. במצב כזה, ההחלטה היא פשוטה ואין צורך לנמקה מעבר לאמור בה. כידוע, לא די בהיות ההחלטה לא מנומקת כדי להצדיק מתן רשות ערעור, ואורך ההנמקה והיקפה תלוי בנסיבות. לאור אופי הבקשה, די באמור בהחלטה על מנת לדחותה.

דיון והכרעה

8.החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בבקשה כבערעור; סבורני כי בשל העדר ההנמקה בהחלטת בית המשפט המחוזי, יש להעתר לערעור.

9.אין בכוונתי לדון כל עיקר בטענות הצדדים לגופן בכל הנוגע לתשלום האגרה. מבלי להביע כל עמדה בעניינן, הרי שלא ניתן לדחותן – לכאן או לכאן – בלא הנמקה. על חשיבותה של חובת ההנמקה דומה שאין צורך להכביר מילים; היא נחוצה הן על מנת להבהיר לצדדים על מה מבוססת ההחלטה, הן כדי לאפשר לערכאת הערעור לבקר אותה (רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ , פסקה 11 (8.12.2015) (להלן: עניין רמי לוי ); רע"א 6393/11 סולבר חצור בע"מ נ' עזרא , פסקה 4 (8.11.2011) (להלן: עניין סולבר )). משכך נקבע, כי העדר הנמקה הולמת עשוי להצדיק כשלעצמו מתן רשות ערעור (עניין סולבר , פסקה 4; רע"א 10141/07 חברת עובד לוי תיעוש האבן והבנייה בע"מ נ' שושני , פסקה 22 (2.6.2008)).

10.אכן, חובת ההנמקה נגזרת בכל מקרה לגופו, בהתאם למהות ההחלטה, ויהיו מצבים שבהם די בהנמקה קצרה ותמציתית (עניין רמי לוי , פסקה 11; רע"א 4917/13 פלונית נ' פלונית , פסקה ז (28.11.2013)); אולם "ברור כי אם קיימים חילוקי דעות בין הצדדים, פסיקתה בלבד, האומרת רק מה התוצאה של ההתדיינות, אינה בגדר הנמקה" (רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי , פ"ד נב(2) 743, 750 (1998)). אין להלום את הטענה שמדובר בהחלטה פשוטה שאינה מצריכה כל הנמקה, ואף אין בכך שמדובר בבקשה לסעד דרסטי כדי להצדיק הימנעות מהנמקה; מה גם שבמסגרת הבקשה התבקש בית המשפט להורות גם על סעדים שאינם כה קיצוניים.

11.מנוסח ההחלטה לא ברור מדוע יצא קצפו של בית המשפט המחוזי על הגשת הבקשה. כמו כן, לא ברור מדוע ההחלטה מסויגת בביטוי "בשלב זה" ; אדרבה, יש הגיון רב בטענת חברת קלימן כי בבקשה מסוג זה, של מחיקה על הסף, יש להכריע בתחילת המשפט. מכל מקום, מן ההחלטה אין לדעת מתי כן יהיה מוצדק לדון בסעד זה, וחברת קלימן אינה יכולה אפוא לכלכל צעדיה בהקשר זה. אף בשבתי כערכאת ערעור אני נעדר יכולת לבקר את שיקול הדעת שהפעילה הערכאה הדיונית בהחלטתה.

12.חברת רמי קיצוני השליכה יהבה על כך שהבקשה אינה עומדת בגדרי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט. לדידי, כאשר עסקינן בבקשה שעניינה תיחום המחלוקת בין הצדדים בשלב המקדמי של ההליך, הרי שתוצאתה משליכה על המשכו של ההליך כולו, והעדר דיון בה בשלב זה עלול להוביל לכך שההליך ינוהל באופן מיותר או בדרך שגויה. אולם יתרה מכך, בפסיקתנו מקובל כאמור כי העדר הנמקה עשוי להוביל כשלעצמו למתן רשות ערעור (רע"א 3337/12 ליברפול נכסים והשקעות בע"מ נ' עידן פרוביזור אחזקות בע"מ , פסקה 9 (23.4.2013); וראו עניין רמי לוי , פסקה 12, שם נקבע כי במצבים של העדר הנמקה מוחלט ניתן ליתן רשות ערעור גם על החלטות המנויות בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009).

13.הערעור מתקבל אפוא, במובן זה שתבוטל החלטת בית המשפט המחוזי והבקשה תוחזר להכרעתו. כאמור, איני נוקט כל עמדה בבקשה לגופה, ובית המשפט המחוזי יחליט בה כחכמתו.