פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2380/12
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
ט. ר. הנדסה אזרחית
נ ג ד
המשיבה:
החברה הכלכלית לאשקלון
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בבאר שבע בת"א 5299/08 מיום 20.2.2012 שניתנה על-ידי כבוד השופט י'
שפסר
בשם המבקשת:
עו"ד מור חן
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' שפסר) בת"א 5299/08 מיום 20.2.2012, שבה דחה את בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטתו מיום 29.12.2011 שבה הורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום ההנדסי.
2.
המבקשת זכתה במכרז שפרסמה המשיבה לביצוע עבודות תשתית, סלילה ופיתוח. לטענת המבקשת, לא כיבדה המשיבה את התחייבויותיה ולא שילמה את מלוא התמורה בגין העבודות שבוצעו על-ידי המבקשת, ולפיכך הגישה תביעה כספית לבית המשפט המחוזי. המשיבה הכחישה את טענות המבקשת ואף הגישה תביעה שכנגד בגין ליקויים שהתגלו לטענתה בעבודות שביצעה המבקשת.
3.
בקדם המשפט הציע בית המשפט לצדדים למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום ההנדסי, וזאת לאור המחלוקות המקצועיות שהתגלעו ביניהם. בהחלטה מיום 10.10.2011 ביקש בית המשפט מן הצדדים להביע את עמדתם בעניין זה. המשיבה הסכימה למינוי המומחה, ומשלא הביעה המבקשת התנגדות מצִדה, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 29.12.2011 על מינוי מומחה בתחום ההנדסי. המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, בקשתה נדחתה, ומכאן בקשת הרשות לערער.
4.
דומה כי המבקשת החמיצה את השעה להגשת בקשתה, שכן היה עליה להגישה, במועדה, נגד ההחלטה מיום 29.12.2011, ולא 'להחיות' באופן מלאכותי את האפשרות לבקש רשות ערעור בדרך של בקשה לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי, על מנת שמניין הימים להגשת בקשת הרשות לערער יִמנה ממועד ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. המבקשת גם לא ראתה לצרף לבקשתה ולשני קלסרי הנספחים שהגישה את ההחלטה מיום 29.12.2011, ובכך הקשתה על האפשרות לבחון זו מול זו, את ההחלטה הראשונה ואת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, כדי לדעת אל-נכון האם אכן כל תכליתה של הבקשה לעיון חוזר הייתה להתגבר על חלוף המועד להגשת בקשת הרשות לערער. נראה כי די בכך על מנת לדחות את הבקשה. אך גם מבלעדי כן, זאת התוצאה.
5.
המבקשת משיגה על החלטת בית המשפט המחוזי על יסוד מספר נימוקים. ראשית, נטען כי עם מינוי המומחה התפרק למעשה בית המשפט מסמכויותיו והאצילן לידי גורם שלישי חיצוני, וכי אותו גורם, המומחה מטעם בית המשפט, נדרש לבחון עניינים נרחבים שהיקפם אינו ברור, לאו דווקא כאלו הצריכים למומחיות. שנית, לטענת המבקשת שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי ישנן סוגיות הנדסיות השנויות במחלוקת. לטענתה, משלא הגישה המשיבה חוות דעת מטעמה להוכחת טענותיה בתחום ההנדסי, ולמעשה זנחה טענות אלו, לא קיימות עוד בתובענה מחלוקות בסוגיות ההנדסיות. לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי פעל בניגוד לשיטה האדברסרית כאשר מינה מומחה מטעמו לצורך הוכחת טענות המשיבה אשר נזנחו על-ידה. לבסוף נטען כי הותרת החלטת בית המשפט המחוזי בעינה עלולה לפגוע בזכויותיה הדיוניות של המבקשת. בכלל זה נטען, כי חוות דעת המומחה צפויה להשפיע על אומד דעת בית המשפט, באופן שיקשה על המבקשת להצביע על טעויות אפשריות בחוות הדעת.
6.
נתתי דעתי על טענות המבקשת, אך לא ראיתי צורך לבקש תשובה לבקשת הרשות לערער. ככלל, כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית שעניינן בניהול ההליך ובסדרי הדין, אף אם לעיתים נראה כי אפשר היה לנקוט דרך דיונית אחרת. במסגרת זו באות גם ההחלטות האם למנות מומחה מטעם בית המשפט (ראו: רע"א 4382/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה "דרום השרון" נ' ד"ר מיכל רוטשילד , פסקה 16 לחוות דעתו של השופט ח' מלצר והאסמכתאות שם (לא פורסם, 30.4.09)). חריגים לכלל הם אותם המצבים שבהם שוכנע בית המשפט כי החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין.
7.
לא שוכנעתי כי ענייננו בא בגדר אותם מצבים חריגים. מינוי מומחה מטעם בית המשפט, בכל שלב של הדיון, הוא עניין המצוי בגדר סמכותו של בית המשפט (תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). העובדה כי הצדדים לא הגישו חוות דעת מטעמם בשאלות ההנדסיות, איננה שוללת את סמכותו של בית המשפט למנות מומחה לשם בירור מחלוקות הנדסיות שבתובענה. השיטה הנוהגת היא אמנם אדברסרית, אך השופט איננו מומחה ותקנה 130 לתקנות מאפשרת לו למנות מומחה כדי לסייע בידו להכריע בשאלות מקצועיות שאינן בתחום ידיעתו השיפוטית. מן הראוי לציין כי טענות המבקשת בדבר זניחת הטענות מתחום ההנדסה על-ידי המשיבה, שמורות לה, ורשאית היא להעלותן אף לאחר מתן חוות הדעת מטעם המומחה. ברי כי חוות דעתו, כשלעצמה, אינה מתווה את הפלוגתאות ואת גדרי המחלוקת, אין בה כדי להרחיב חזית ולהפיח רוח חיים מחודשת בטענות שנזנחו, ככל שנזנחו.
8.
אין ממש בטענה כי בית המשפט המחוזי האציל את סמכויותיו-שלו אל המומחה. מינוי המומחה נועד כאמור לסייע לבית המשפט במלאכתו כשיבוא לפסוק בשאלות מקצועיות הטעונות הכרעה. בית המשפט המחוזי לא פרק מעצמו את עול ההכרעה. עול זה נותר על כתפיו מתחילה ועד סוף.
9.
המבקשת לא הבהירה איזה נזק צפוי להיגרם לה מעצם הגשת חוות דעת המומחה, לבד מן החשש כי עם התגבשותה בית משפט קמא 'ינעל בדעתו'. אין בסיס לטענה זו. המבקשת רשאית על-פי התקנות לפנות אל המומחה בשאלות הבהרה ואף לחקור אותו בחקירה נגדית, והפוסק הוא, כאמור, בית המשפט – ולא המומחה – על פי הדין ובהסתמך על כל טענה וראיה שתובא לפניו.
10.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט' באייר תשע"ב (1.5.2012).
ש ו פ ט