רע"א 2435/10 מוחמד אבו זייד נ. עיריית תל אביב

בתיק שבכותרת הופקדה ערבות בסך של 10,000 ₪, בהתאם להחלטתו של כבוד השופט דנציגר מיום 17.5.2010, בבקשה לעיכוב ביצוע . בסופו של דבר, ביום 13.7.2011, ניתן פסק-דין בתיק, שנתן תוקף להסדר פשרה בין הצדדים. בהסכם הפשרה צוין, בין השאר, כי הצדדים מותירים לשיקול דעתו של בית המשפט את עניין ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי, וכן כי בהסכמת הצדדים הבקשה תימחק, צו העיכוב יבוטל, ו"העירבון שהופקד יושב למבקש". בית המשפט, כאמור, נתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה, והורה כי תשלום ההוצאות בבית המשפט המחוזי יועמד על מחצית הסכום שנפסק. לבסוף נקבע כי אין צו להוצאות בבית המשפט העליון.

מזכירות בית המשפט השיבה למבקש את העירבון שהפקיד בבית משפט זה להבטחת הוצאות המשיבה (בסך 2,000 ₪), אך לא את הערבות שהופקדה כתנאי לעיכוב ביצוע. המבקש הגיש בקשה ליתן הוראה להחזר הערבות. למען הזהירות ביקשתי את תגובת המשיבה לבקשה זו. המשיבה הודיעה כי "אינה מתנגדת באופן עקרוני לבקשת המבקש", אך ביקשה כי העירבון יחולט לצורך פירעון ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי (אשר הופחתו למחצית, בהתאם לפסק הדין של בית משפט זה).

יש לקבל את בקשת המבקש להחזר הערבות. מדובר בערבות שהופקדה כתנאי למתן צו עיכוב הביצוע, וממילא, נועדה להבטיח את הנזקים שעלולים לנבוע ממתן הצו. הערבות לא נועדה לגביית הוצאות שעשויות היו להיפסק בבית משפט זה (לכך נועד העירבון שהופקד בהתאם להחלטת כבוד הרשמת מיום 22.4.2010), ובוודאי לא נועדה הערבות לגביית הוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי (אף אם הסכום שונה בבית משפט זה). לערבות המופקדת בגדרי הליך של בקשה לעיכוב ביצוע (או לסעד זמני) תכלית מוגדרת, ואין לחלטה לצורך מטרות אחרות (כגון פירעון הוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית). לא מיותר להזכיר כי לפי הסכם הפשרה הוחלט על ביטול צו העיכוב ועל החזרת העירבון שהופקד, וכי גם היום המשיבה אינה מבקשת להשתמש בערבות למטרה הקשורה בעיכוב הביצוע שניתן בתיק.

אשר על כן, הערבות שהופקדה מכוח ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע תוחזר למפקידה, בכפוף לבדיקת המזכירות כי אין לכך מניעה בדין.