רע"א 2435/10 מוחמד אבו זייד נ. עיריית תל אביב

לפניי בקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגניות הנשיאה א' קובו ומ' רובינשטיין וכבוד השופטת ע' צ'רניאק ) בע"א 3926/07 מיום 4.2.2010.

העובדות הצריכות לעניין והליכים קודמים

1.

המשיבה, עיריית תל אביב-יפו, היא הבעלים הרשומים של חלקה 14 בגוש 7074 ביפו עליה מצוי מבנה המשמש כבית ספר הידוע כ"אג'יאל" (להלן: המקרקעין ו- בית הספר ). בבעלות המבקש בית ברחוב אגודת ישראל 16 השוכן בסמוך לבית הספר. קירו של הבית גובל בחצר בית הספר.

2.

בשנת 1999 הגישה המשיבה כתב אישום נגד המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב בשל בניית קיר המפריד בין ביתו של המבקש לבית הספר. במסגרת הסדר טיעון נמנע בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט ד' ארנסט ) מלהורות על הריסת הקיר וחייב את המבקש בתשלום פיצוי של 1 ש"ח בלבד בקובעו כי הקיר נבנה על ידי המבקש נוכח בקשת מנהל בית הספר ובשים לב למצבו הרעוע של הקיר.

3.

בשנת 2005 הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום נגד המבקש וטענה כי המבקש הקים קיר, תוך שהוא פולש למקרקעין בשטח של 23 מ"ר, מבלי שהיו לו כל זכויות במקרקעין, ללא רשות וללא תשלום דמי שימוש ראויים.

4.

המבקש טען כי הקיר עליו מדובר נבנה באותו המקום בו נבנה הקיר הישן וכי הקיר מצוי בשטח שהמשיבה הודתה כי הוא בבעלותו.

5.

בית משפט השלום (כבוד השופטת ע' ברקוביץ ) דחה את התביעה. בפסק הדין נקבע כי על אף שהמבקש לא הוכיח זכויות כלשהן במקרקעין, הרי שנוכח הודאות המשיבה, הן במסגרת ההליך הפלילי והן במסגרת ההליך שהתקיים לפני בית משפט השלום, לפיהן הקיר הישן היה בנוי בשטחו של המבקש, ונוכח קביעת המומחה מטעם בית המשפט, מר יוסי בן חורין, לפיה הקיר שבמחלוקת נמצא באותו מיקום שהיה מאז נבנתה תוספת האגף - הרי שהקיר החדש נבנה באותו המקום בו היה מצוי הקיר המקורי.

בית משפט השלום עמד על חוות הדעת שהוגשה מטעם המשיבה ממנה עלה כי המבקש פלש למקרקעין, אולם קבע כי נוכח הודאות המשיבה - היא מושתקת מלטעון כי המבקש פלש למקרקעין.

6.

המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.

7.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בקובעו כי המשיב לא הצליח להוכיח כי היו לו זכויות כלשהן במקרקעין. בית המשפט המחוזי עמד על כך כי בית משפט השלום קבע כי לכאורה עושה המבקש שימוש במקרקעי ציבור, וציין כי נוכח מסקנה זו הותרת פסק הדין על כנו תעניק לגיטימציה לפלישה למקרקעי ציבור. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי ההודאות עליהן הסתמך בית משפט השלום ניתנו במהלך ההליך הפלילי ואין בהן כדי להשליך על המצב הקנייני במקרקעין. כן נקבע כי קביעת בית משפט השלום כי יש להסיק מהתנהלות המשיבה מתן רישיון למבקש לעשות שימוש במקרקעין נעשו על אף כי לא נטענו ולא הוכחו על ידי המבקש.

8.

על פסק דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. לאחר שבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 26.4.2010, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט זה.

טענות המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע ובבקשת רשות הערעור

9.

במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע טוען המבקש כי הסיכויים שערעורו יתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן משמעות הריסת הקיר היא הריסת ביתו. המבקש מוסיף ומבקש כי עיכוב ביצוע פסק הדין לא יותנה בהפקדת ערובה, נוכח מצבו הכלכלי הקשה.

10.

במסגרת בקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי התעלם מהסכמת הצדדים בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט לקביעת מיקום הקיר החדש, ולהשפעה המכרעת של חוות דעתו על פסק הדין. כן נטען כי בית המשפט המחוזי טעה כשקבע כי אין בהצהרות המשיבה בהליך הפלילי והאזרחי כדי להשליך על המצב הקנייני במקרקעין וכי אין בהן כדי להשתיק את המשיבה וכדי ללמד על מתן רשות לעשות שימוש במקרקעין. כן נטען על ידי המבקש כי טעה בית המשפט המחוזי כשהתעלם "מהאינטרס הציבורי כי גוף שלטוני יציג גרסה אחידה לגבי אותו עניין". עוד נטען כי טעה בית המשפט המחוזי כשלא הביא בחשבון כי הריסת הקיר משמעותה הריסת חלקים נרחבים של בית המבקש, המצויים בבעלותו.

טענות המשיבה

11.

המשיבה טוענת כי סיכויי בקשת רשות הערעור נמוכים מאחר שמדובר בדיון "בגלגול שלישי", בערעור על ממצאים עובדתיים ומכך שאין בפי המבקש טענה כלשהי לזכויות במקרקעין. באשר למאזן הנוחות, טוענת המשיבה כי המבקש אינו מתגורר בבית הסמוך למקרקעין וכי אף אם היה מדובר בבית מגוריו הרי שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן המבנה אינו יציב ומעמיד בסכנה את ילדי בית הספר; התרת המבנה במקומו מונעת ממנה ליהנות מפירות בעלותה במקרקעין; וכן נוכח הפגיעה בשלטון החוק.

דיון והכרעה

12.

דין הבקשה להתקבל, בכפוף לתנאים שיפורטו להלן. כידוע, בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע אם שוכנע כי סיכויי הערעור להתקבל טובים ואם שוכנע כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו של המבקש, כך שככל שתדחה בקשתו יהיה זה קשה מאוד ואף בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו [ראו למשל: ע"א 9586/09 לייזר נ' אייזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (בפירוק) (לא פורסם, 17.12.2009)]. השיקולים בדבר מאזן הנוחות וסיכויי הערעור העומדים בבסיס ההחלטה בעניין עיכוב ביצוע מקיימים יחסי גומלין ביניהם והם תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה [ראו למשל: ע"א 7688/06 גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית (לא פורסם, 25.9.2006) ].

13.

באשר לסיכויי בקשת רשות הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, אציין כי קביעת בית משפט השלום לפיה המשיבה הודתה כי הקיר מצוי בשטח המבקש, קביעת המומחה מטעם בית המשפט כי הקיר הקיים כיום נבנה באותו המקום בו היה הקיר טרם ששופץ (או נבנה מחדש) והימנעות המשיבה מלנקוט הליכים זמן רב לאחר סיום ההליך הפלילי מלמדת כי סיכויי בקשת הערעור, על אף כי מדובר ב"גלגול שלישי", אינם קלושים. אציין כי לדידי, בניגוד לנטען על ידי המשיבה, בקשת רשות הערעור אינה עוסקת רק בתקיפת הממצאים העובדתיים של הערכאות דלמטה, אלא גם במשמעות שיש לייתן להתנהלות המשיבה ולדברי נציגיה לפני הערכאות השונות.

14.

באשר למאזן הנוחות אציין כי אין מחלוקת כי הבית הסמוך לבית הספר אינו בית מגוריו של המבקש. יחד עם זאת, המבקש טוען כי הריסת החלק הפולש לכאורה למקרקעין עלול להביא להריסת הבית כולו. מנגד, כאמור, טוענת המשיבה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. מבין כל טענות המשיבה, המטרידה ביותר, לעניין עיכוב ביצוע, היא טענתה בדבר סכנה בטיחותית ככל שלא ייהרס החלק הפולש לכאורה למקרקעין. ברם, טענה זו נטענה בעלמא כאשר ברקע הדברים קביעתו של בית המשפט לעניינים מקומיים כי היה זה דווקא המבקש שפעל - לבקשת מנהל בית הספר - לשפץ את הקיר נוכח מצבו הרעוע. לאחר שקילת מכלול השיקולים הנזכרים, בהעדר כל סימוכין לטענת המשיבה בדבר הסכנה הבטיחותית הנטענת על ידה ונוכח הטענה כי הריסת החלק הפולש לכאורה למקרקעין עלול להביא להרס חלקים שאין מחלוקת שהם מצויים במקרקעי המבקש, סבור אני כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש.

15.

נוכח האמור לעיל, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עד למתן החלטה אחרת.

בשל מצבו הכלכלי של המבקש, אני מתנה את הצו בהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית או סכום מזומן של 10,000 ש"ח בלבד אותם על המבקש להפקיד עד ליום 30.5.2010.

היה ולא תופקד הערובה עד למועד זה - ייפקע הצו.