רע"א 2537/16 ורנון חברה להשקעות בע"מ נ. צמרת טאוור בע"מ

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.2.2016 (רע"א 56166-02-16, השופטת ע' צ'רניאק ). בהחלטה זו נדחתה בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 20.2.2016 (ת"א 18719-05-15, השופט ג' הימן ).

רקע והליכים קודמים

2.בשנת 2009 הגישה המשיבה 1, צמרות טאוור בע"מ (להלן: המשיבה ), תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המבקשים והמשיבות 4-2, אשר נסבה על זכויות בנייה בחלקת מקרקעין שלצדדים זכויות רשומות בה (להלן: התביעה הראשונה ). ביום 11.5.2015 המשיבה הגישה לבית משפט השלום תביעה נוספת כנגד אותם נתבעים בעניין פירוק השיתוף במקרקעין הנדונים (להלן: התביעה השנייה ).

3.ביום 22.5.2015 המבקשים הגישו בקשה לדחייה או מחיקה של התביעה השנייה, ולחילופין – לעיכוב ההליכים בה עד למתן הכרעה בתביעה הראשונה. בבקשה העלו המבקשים טענות שונות, ובעיקרן הטענה כי בשתי התביעות עולה סוגיה זהה הנוגעת לחלוקת זכויות הבנייה במקרקעין.

4.ביום 22.6.2015 דחה בית משפט השלום את הבקשה, בקבעו כי לא מצא שבתביעה שבפניו, היא התביעה השנייה, מבוקש לשנות מזכויות הבעלות הקיימות או מחלוקתן לשיעורים בין השותפים, וכן כי אין כל "הליך תלוי ועומד" לעניין פירוק השיתוף. בית משפט השלום קבע עוד כי יתר הטענות שהועלו על ידי המבקשים אינן מצדיקות את סילוק התביעה על הסף.

5.המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתו של בית משפט השלום (רע"א 37510-08-15, השופטת ע' צ'רניאק ). בבקשה העלו המבקשים טענות רבות כנגד ההחלטה. בכלל זה, הם טענו כי יש להשיב את הדיון לבית משפט השלום משום שלא ניתנה להם הזכות להגיש תשובה לתגובת המשיבה לבקשה לעיכוב הליכים לפי תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), וכן משום שההחלטה לא נומקה כנדרש.

6.ביום 24.9.2015 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, בהמלצת בית המשפט המחוזי, לפיה הדיון יוחזר לבית משפט השלום "לצורך בחינה מחדש של הבקשה שהונחה לפניו ומתן החלטה מנומקת לאחר שינתן למבקשים להשיב לתגובה בהתאם להוראות תקנה 241(ג1)".

7.בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי, המבקשים הגישו לבית משפט השלום תשובה לפי תקנה 241(ג1) לתקנות. בהמשך לכך, נתן בית משפט השלום החלטה בנוסח הבא: "לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, איני מוצא עילה ממשית למחוק או לדחות את התביעה על הסף".

8.על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור נוספת, שבה ניתנה ההחלטה מושא הבקשה דנן. בבקשת רשות ערעור זו חזרו המבקשים על מרבית טענותיהם בבקשה הקודמת, והוסיפו, בין השאר, כי בית משפט השלום לא מילא אחר האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ולא נימק את החלטתו.

9.בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי אין מקום לדון בעניין ב"גלגול" נוסף, "היות והמבקשים לא הצביעו על כל נזק, קל וחומר נזק ממשי העלול להיגרם להם כתוצאה מההחלטה". כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי טענתם של המבקשים לפיה דחיית הבירור בטענותיהם לשלב הערעור תוביל לניהול הליך על בסיס פסים שגויים נטענה "באופן סתמי" וממילא ניתן לפצות על כך בחיוב בהוצאות.

בקשת רשות הערעור

10.הבקשה דנן נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים, בעיקרו של דבר, כי התיק הוחזר לבית משפט השלום על-מנת שינמק את החלטתו, אולם בית משפט השלום נמנע מלעשות כן גם בהחלטתו הנוספת. בהמשך לכך, המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר התעלם ממחדל זה ודחה את בקשת רשות הערעור. לטענת המבקשים, שתי הערכאות לא הכריעו בבקשה לעיכוב הליכים לגופה. היעדר ההנמקה, כך נטען, פוגע באופן מהותי בזכותם של המבקשים, ועל כן מוצדק ליתן להם רשות ערעור לבית משפט זה ב"גלגול שלישי". נוסף על כך, מעלים המבקשים טענות רבות לגופה של הבקשה לעיכוב ההליכים.

11.בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע של החלטתו של בית המשפט המחוזי, שכוונה – מבחינה אופרטיבית – לכך שיעוכבו ההליכים בתביעה הראשונה עד למתן החלטה בבקשה דנן.

דיון והכרעה

12.לאחר שבחנתי את טענות המבקשות הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבות.

13.הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים או כאשר קיים חשש שדחייתה תגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). ההצדקה להחלת אמת מידה מצמצמת מתחזקת מקום בו מתבקשת רשות לערער על החלטת ביניים בגלגול שלישי. במקרה זה נדרשים טעמים טובים ומשכנעים במיוחד על מנת שבית משפט ייעתר לבקשה (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 214 (מהדורה שלישית, 2012); רע"א 5341/11 הלה הנדסה בניה וייזום בע"מ נ' שולדנריין (18.8.2011)).

14.לא התרשמתי כי הבקשה עומדת באמות המידה הנדרשות למתן רשות ערעור. מעיון בהחלטות שניתנו בתיק עולה כי החלטתו הראשונה של בית משפט השלום בעניין הבקשה לעיכוב הליכים אינה בלתי מנומקת, גם אם ההנמקה יכלה להיות מפורטת יותר. ההחלטה להשיב את הדיון לבית משפט השלום להכרעה נוספת הייתה נעוצה גם, ואף בעיקר, בעובדה שלא הוגשה תשובת המבקשים לפי תקנה 241(ג1) לתקנות. פגם זה תוקן במסגרת החלטתו הנוספת של בית משפט השלום. משהגישו המבקשים תשובתם, וזו נבחנה על ידי בית משפט השלום, לא מצא הוא לנכון לשנות מהחלטתו הראשונה. על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

15.יודגש, כי אין בדברים אלו כדי להמעיט בחשיבותה של חובת ההנמקה, אשר עליה אין עוררין (ראו למשל: רע"א 7056/14 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה 12 (30.11.2014)). יחד עם זאת, כידוע, היקפה של ההנמקה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה, מאופיין של הטענות בו ומאופיים של המסמכים המוגשים במסגרתו (שם, בפסקה 14). בנסיבות המקרה דנן, כאמור, איני סבורה כי נפל בהחלטות פגם אשר מצדיק דיון בבקשה בגלגול שלישי.

16.לפני סיום, יוער כי אורכה של בקשת רשות הערעור שבפני עולה על 20 עמודים ומצורפים לה כ-14 נספחים, וזאת בהתייחס להחלטה קצרה, בת לא יותר מעמוד (עיון בתיק מעלה שכך הדבר גם ביחס לבקשות רשות ערעור קודמות שהגישו המבקשים במסגרת ההליכים המוזכרים לעיל).

ברי כי היקף הבקשה אינו סביר ומנוגד להוראות תקנה 403 לתקנות, אשר קובעת כי בקשת רשות לערער תפרט בצורה "תמציתית" את הנימוקים שעליהם סומך המבקש (ראו למשל: רע"א 2924/15 אורטופלוס בע"מ נ' משרד הביטחון – מדינת ישראל , פסקה 7 (25.5.2015)). בשים לב למכלול הנסיבות ולפנים משורת הדין, החלטתי שלא להשית על המבקשים הוצאות לטובת אוצר המדינה. מן הראוי כי המבקשים יתנו דעתם לאמור בהמשך התנהלותם הדיונית.

17.סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין, כמתואר לעיל, אין צו להוצאות.