פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2554/19
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1. עומר חסן שאקר חסן
2. סבחה חסן
נ ג ד
המשיבים:
1. סנא זיאדנה קנג
2. מוחמד קאסם עומר
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.3.2019 בע"א 62324-10-18 שניתנה על
ידי כבוד סגן הנשיא ז' הווארי והשופטים א' קולה ו-ד' צרפתי
בשם המבקשים:
עו"ד אליאס אבו אלזאלף
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.3.2019 (ע"א 62324-10-18, סגן הנשיא ז' הווארי והשופטים א' קולה ו- ד' צרפתי ). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת מיום 28.8.2018 (ש' 1107-02-16, השופט א' טל ), ומנגד קיבל את הערעור שהגישה עליו המשיבה 1 (להלן: המשיבה ).
2.
מקורה של הבקשה שבפני בתביעה לפינוי נכס בעיר נצרת שהוגשה על ידי המשיבה, בעלת הזכויות בו, נגד המבקשים, שהם דיירים מוגנים. הסכם השכירות המוגנת נחתם בשנת 1979, ונקבע בו כי המבקשים יפעילו בנכס מסעדה. בשנת 2012 השכירו המבקשים את הנכס לצד שלישי, הוא המשיב 2 (להלן: שוכר המשנה ), בהסכמת המשיבה. הסכסוך בין הצדדים נסב על מחלוקות הנוגעות בעיקר למשכה של שכירות המשנה ולהיקף הרווחים שהפיקו ממנה המבקשים, ובהתאם יתייחס המשך הדברים לקביעות הרלוונטיות לכך.
3.
ביום 14.7.2016 הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום נגד המשיבים בטענה שהתקיימו בעניינם עילות פינוי שונות, ובין היתר העילה שעניינה הפקת רווח בלתי הוגן משכירות משנה לפי סעיף 131(6) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ) . בית משפט השלום קיבל את התביעה באופן חלקי במובן זה שנמנע מלהורות על פינוי המושכר, כסעד מן הצדק, אך הורה על פסיקת פיצויים למשיבה בגין כל שנת שכירות לאחר שנת 2015 ועד סוף שנת 2019, מועד הסיום של שכירות המשנה שלו טענו המבקשים. להשלמת התמונה יצוין כי הדיון בתביעת הפינוי אוחד עם תביעה שהגישו המבקשים בבקשה להורות על המשך השכרת הנכס לשוכר המשנה חרף התנגדות המשיבה, שאותה דחה בית משפט השלום.
4.
הן המבקשים והן המשיבה ערערו על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי. המבקשים התמקדו בערעורם בטענות שכוונו נגד קביעתו של בית המשפט השלום בדבר הפקת רווח בלתי הוגן מצדם וכן נגד גובה הפיצוי שנפסק. לעומת זאת, בערעורה של המשיבה נטען כי בית משפט השלום היה צריך להורות על פינוי וכי לא היה מקום להושיט סעד מן הצדק. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים על כל חלקיו, וקיבל את ערעורה של המשיבה בקבעו כי היא זכאית לסעד של פינוי המושכר הן כלפי המבקשים והן כלפי שוכר המשנה. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי לא מצא הצדקה למתן סעד מן הצדק, והבהיר כי בנסיבות העניין הימנעות מסעד של פינוי מתירה למפר להמשיך בהפרותיו. יוער כי בית המשפט המחוזי הבהיר ששוכר המשנה בחר שלא להגיש עיקרי טיעון או להתייצב לדיון, וציין כי אין בהכרעה כדי לחסום את דרכו מלפעול מול המבקשים בעניין פינויו מהנכס, אם ימצא לנכון.
5.
בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי נסיבות המקרה מעלה שאלות משפטיות עקרוניות בכל הנוגע לשכירות משנה מצד דייר מוגן. כמו כן המבקשים סבורים כי בפסק דינו של בית משפט המחוזי נפלו שגיאות רבות שגרמו לעיוות דין חמור כלפיהם, וכי איזון נכון בנסיבות העניין מעלה כי יש להעניק להם סעד מן הצדק כפי שקבע בית משפט השלום.
6.
לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. חרף טענות המבקשים, לא השתכנעתי כי המקרה מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינם, אלא אך היבטים הנוגעים ליישומם של דיני הגנת הדייר, שעקרונותיהם הותוו בפסיקתו של בית משפט זה (ראו למשל: ע"א 417/79 מרכוס נ' המר , פ''ד לז(2) 337 (1983); רע"א 2723/13 בוטח נ' וון דמיש (16.6.2013); רע"א 2367/17 נופל נ' עזבון המנוח עיסא מוסטפא עבידי (23.4.2017)). גם אם המבקשים מתקשים מטבע הדברים להשלים עם התוצאה בעניינם, בנסיבות העניין אינני סבורה שניתן לומר כי נגרם להם עיוות דין. דומה כי לא מיותר להזכיר עוד שהעובדה שבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לא הגיעו לאותה התוצאה אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ , פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ , פסקה 7 (3.1.2018). כן ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012)).
7.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ו בסיון התשע"ט (18.6.2019).
ש ו פ ט ת