רע"א 2561/10 דוד זלכה נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

לפניי בקשה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' שנלר ) בע"א 19380-01-10 מיום 11.2.2010 בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום (כבוד השופט י' הראל ) במסגרת ת"א 1757-01-10.

העובדות הצריכות לעניין והליכים קודמים

1.

המבקש נטל הלוואה מהמשיב (להלן: ההלוואה ). לשם הבטחת ההלוואה נרשמה משכנתא לטובת המשיב על דירת המגורים של המבקש ברמת גן (להלן: הדירה ). בשלב מסויים הפסיק המבקש לעמוד בהחזרי ההלוואה, ובגין החוב שבפיגור נפתח נגדו בחודש ינואר 2008 תיק הוצאה לפועל.

2.

בתחילת שנת 2010 הגיש המבקש תביעה כספית לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו נגד המשיב (ת"א 1757-01-10) (להלן: התביעה ) במסגרתה טען כי המשיב הפר התחייבות לייתן לו הלוואה, כי בעקבות הפרת התחייבות זו נגרמו לו נזקים שונים וסוכלה אפשרותו לעמוד בהחזרי ההלוואה. ביום 3.1.2010 הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה שימנע מהמשיב לפנות את המבקש מדירתו ולהמשיך בהליכי מימוש המשכנתא, וזאת בעקבות הודעת פינוי שנמסרה למבקש ביום 8.11.2009 בה נקבע כי על המבקש לפנות את דירתו עד ליום 10.1.2010.

ביום 10.1.2010 דחה בית משפט השלום את הבקשה. במסגרת החלטתו עמד בית משפט השלום על השתלשלות ההליכים הנוגעים למימוש הדירה. כן עמד בית משפט השלום על כך שבמסגרת התביעה לא התבקש צו מניעה קבוע ועל השיהוי בהגשת הבקשה. בנוסף בחן בית משפט השלום את סיכויי התביעה ואת מאזן הנוחות וקבע כאמור כי אין מקום לייתן את הסעד הזמני שהתבקש. בקשה שהגיש המבקש לעכב את ביצוע ההחלטה נדחתה.

3.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לעכב את ביצוע ההחלטה.

בית המשפט המחוזי קבע כי היה מקום להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור אך מאחר שהמבקש אינו מיוצג נאות היה לדון בערעור כבקשת רשות ערעור, ונכון היה לראות בערעור כבקשת רשות ערעור על ההחלטה בנוגע לצו המניעה. לגוף הדברים קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לייתן רשות ערעור, וכי הוא אינו מוצא מקום להתערב בהחלטתו המנומקת של בית משפט השלום. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי אין קשר בין התביעה הכספית שהגיש המבקש לבין הבקשה למתן צו מניעה; כי המבקש יוכל להיפרע מהמשיב, ועל כן מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו. כמו כן עמד בית המשפט המחוזי על העובדה כי המבקש אינו חולק על עצם קיום החוב למשיב וציין כי התנהלותו של המבקש נועדה לשבש את הליכי מימוש הדירה. לבסוף, חייב בית המשפט המחוזי את המבקש בתשלום הוצאות למשיב בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקש

4.

במסגרת בקשתו טוען המבקש כי עניינו נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם יינתן סעד זמני, שכן אי עמידתו בהחזרי ההלוואה נגרמה כתוצאה מהתנהלות המשיב שבגינה הגיש את התביעה. כן טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי התעלם מהנזקים הבריאותיים והכלכליים שנגרמו לו בעקבות התנהלותו הנטענת של המשיב. עוד עומד המבקש על מצבו הכלכלי הקשה וטוען כי מאז פינויו מהדירה ביום 10.1.2010 הוא שוהה במחסן. לבסוף, משיג המבקש על חיובו בתשלום הוצאות המשיב וטוען כי לא היה לכך מקום נוכח מצבו הכלכלי.

טענות המשיב

5 .

המשיב טוען כי בקשה זו אינה אלא ניסיון נוסף של המבקש לעכב את ההליכים לגביית חובו. בנוסף, עומד המשיב על כך כי מאז הגשת הבקשה לבית משפט השלום השתנו הנסיבות שכן המבקש כבר פונה מדירת מגוריו ורשם ההוצאה לפועל אישר את מכר הדירה לצד ג'. המשיב מוסיף וטוען כי המבקש הסתיר את העובדה כי הגיש בתיק ההוצאה לפועל בקשות אורכה לסילוק חובו וכי בסופו של יום לא פרע את חובו למשיב על אף אורכות שניתנו.

כן טוען המשיב כי התביעה הוגשה כשבוע לפני מועד פינויו של המבקש מהדירה, על אף כי שהמשיב החל בהליכי מימוש בתחילת שנת 2008 וכי בצדק קבע בית משפט השלום כי התביעה אינה בעלת סיכויים של ממש. באשר למאזן הנוחות טוען המשיב כי המשך עיכוב הליכי המימוש ייפגע באינטרס הציבורי לפיו שעבודים ניתן לממש, ויסב נזקים נוספים למשיב וליתר נושי המבקש בעוד שלמבקש לא יהיה קושי להיפרע מן המשיב ככל שהתביעה תתקבל.

לבסוף טוען המשיב כי הבקשה אינו מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מגדר המחלוקת בין הצדדים, וכי החלטות הערכאות דלמטה מבוססות ומנומקות היטב.

דיון והכרעה

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא אם כן מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים [ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)]. המקרה שלפניי אינו מעורר שאלה כאמור, והמבקש אף אינו טוען כי מתעוררת שאלה החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים.

7.

על כך אוסיף כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם על ערכאת הערעור להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בנוגע לסעד זמני [ראו: רע"א 7039/09 דודאי נ' Parker Holding Ltd

(לא פורסם, 10.12.2009); רע"א 5290/08 הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 1.7.2008 )]. בית משפט השלום קבע כי אין מקום לייתן סעד זמני בפסק דין מפורט ומנומק היטב, על בסיס העדויות שנשמעו לפניו ולאחר שבחן את התנאים למתן סעד זמני [ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכן למשל רע"א 5288/07 נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתחייבות שיתופית חקלאית בע"מ (לא פורסם, 25.6.2007)] לרבות סיכויי התביעה, מאזן הנוחות ושיקולי יושר. בית המשפט המחוזי עמד, אף הוא, על העקרונות המנחים למתן סעד זמני והגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום, תוך שהוא מציג שורה של נימוקים להחלטתו זו. על בסיס האמור איני מוצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

8.

למעלה מן הצורך אציין כי אני מסכים עם קביעותיהם של בית משפט השלום ובית משפט המחוזי לפיהן צו המניעה שהתבקש לא נועד לשרת את הסעד העיקרי שהתבקש בתביעה וכי למעשה אין קשר בינו לבין הסעדים העיקריים שהתבקשו בתביעה. די בכך כדי לקבוע כי לא היה מקום לייתן סעד זמני [ראו למשל: 3603/95

הממונה על ההגבלים העסקים נ' דלק חברת הדלק , פ"ד מט(5) 423 (1996); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 530 (מהדורה עשירית, 2009)].

באשר למאזן הנוחות, זה נוטה בבירור לטובת המשיב שכן המדובר בתביעה כספית בעוד שלא הוצג כל חשש כי המבקש יתקשה להיפרע מן המשיב היה ויזכה בתביעתו, כאשר מנגד עומד האינטרס של הבנק להיפרע את חובו, והעובדה כי הליכים שיאפשרו את פירעון החוב מתנהלים עוד משנת 2008.

9.

ער אני לכך כי המדובר בהליכי מימוש של דירת המגורים של המבקש. ברם, במסגרת הליכי מימוש הדירה ניתנו למבקש מספר אורכות על מנת לפרוע את החוב שבפיגור ואף על פי כן הוא לא הסדיר את חובו. במסגרת הבקשה שלפניי טוען המבקש כי הוא במצב כלכלי קשה ואף הגיש בקשה לפטור מעירבון ולפטור מאגרת בית משפט על רקע זה. המבקש אינו טוען כי יש בידו דרך חליפית כלשהי לפרוע את החוב, ומטיל את כל יהבו על הסיכוי כי התביעה שהגיש תתקבל. על כך יש להוסיף כי ההליכים למימוש הדירה מתנהלים עוד משנת 2008, כי תביעה שהגיש המבקש בנוגע לתוקף המשכון נדחתה, וכי התביעה שבמסגרתה התבקש הסעד הזמני הוגשה כשבוע לפני המועד המיועד לפינוי המבקש מהדירה כאשר בית משפט השלום עמד על כך כי סיכוייה אינם גבוהים, וזאת על בסיס העדויות והראיות שהובאו בפניו. בנסיבות אלה, איני סבור כי יש מקום לעכב את הליכי מימוש הדירה [ראו למשל: רע"א 7537/04 טואטי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 22.8.2004); השוו: ע"א 3333/07 אנ.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 16.10.2007)].

10.

באשר להשגת המבקש על חיובו בהוצאות המשיב, הרי שסבורני כי אף בעניין זה לא מתעוררת שאלה עקרונית המקימה עילה למתן רשות ערעור, מה גם שנוכח הוראות סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, לא תינתן רשות ערעור בעניין זה.

11.

סוף דבר, דין הבקשה להידחות. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 31.3.2010 בטל. בשים לב לנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.