רע"א 28532-11-24 רע"א 28532-11-24

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת העמיתה י' שבח) מיום 28.7.2024 בת"א 42046-03-24 בה נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות משלים שניתן על ידי הבורר עו"ד ראובן בכר (להלן: הבורר).

1.בתמצית שבתמצית, ביום 7.5.2023 ניתן פסק בוררות על ידי הבורר שהכריע במחלוקות שונות שהתגלעו בין הצדדים – אחים אשר מחזיקים במשותף במגוון עסקים ומיזמים (להלן: פסק הבוררות הראשון). בין המחלוקות שבהן הכריע הבורר הייתה מחלוקת בקשר למיזם בעיר יבנה (להלן: פרויקט יבנה או הפרויקט), ובפרט בנוגע לשאלה האם הוא נכלל בגדר הפרויקטים שהם היו שותפים בהם יחדיו. הבורר קבע בהקשר זה כי הפרויקט אכן היה משותף לשניהם, וכי על המבקש לפצות את המשיב בגין אובדן חלקו ברווחי הפרויקט בסך של 4,000,000 ש"ח. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול הפסק בה טען כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו או להביא את ראיותיו בקשר לרכיב הפיצוי האמור, שכן התברר שבמהלך ההליך הגיש המשיב לבורר מסמך ובו טענות עובדתיות בקשר לפרויקט שהמבקש לא ידע על קיומן (להלן: מסמך המשיב).

2.ביום 26.11.2023 ניתן תוקף של פסק דין להצעת בית המשפט שהתקבלה בהסכמה על ידי הצדדים, על פיה יבוטל הרכיב בפסק הבוררות הראשון המתייחס לפרויקט יבנה; המבקש יגיש לבורר מסמך תשובה באורך של חמישה עמודים (לא כולל נספחים) שתוכנו יוגבל לטענות שהועלו במסמך המשיב; הבורר ייתן דעתו מחדש לסוגיה זו ויוציא פסק בוררות מתוקן, כאשר התיקון "אם בכלל" יוגבל לפרק הנוגע לפרויקט יבנה, ו"למותר לציין, שהבורר יהיה מוסמך לחזור על שקבע בפסק הבוררות המקורי, או לשנותו, הכל לפי שיקול דעתו". כן צוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי הדיון המשלים לפני הבורר "יתבטא רק בהיתר שניתן למבקש להגיש כתב תשובה שאורכו ותוכנו מפורט בהצעה" וכי "אין מקום לדיון נוסף או לתשובות משלימות נוספות" (להלן: פסק הדין הראשון).

למחרת היום פנה המבקש לבית המשפט בבקשה כי יבהיר ש"הבורר יהיה מוסמך לדון בכל העניינים בהתאם לפסק הדין" ושהבורר יהיה מוסמך "לקיים דיון נוסף לפניו באם יתבקש". באותו יום ניתנה החלטת בית המשפט על פיה "לא הייתה כוונה לפתוח את הבוררות מחדש אלא להגביל את ההשלמה של מה שהוחסר במתווה שהוצע והתקבל. כמובן שאם הבורר יסבור שנדרש לו דיון או השלמה כלשהי מטעם צד שהוא – הוא יוכל להורות על כך".

3.ההליך חזר אפוא להשלמה על ידי הבורר. המבקש הגיש ביום 31.12.2023 מסמך תשובה, אליו צירף אסמכתאות שונות להוכחת טענותיו כי הוא אינו חייב בפיצוי המשיב בגין הפרויקט. המשיב הגיש ביום 15.1.2024 תגובה מטעמו לטענות המבקש. לאחר מכן פנה המבקש לבורר בבקשה לקיים דיון, אשר נדחתה על ידי הבורר. כך גם נדחתה בקשה נוספת שהגיש המבקש ביום 17.1.2024, בה ביקש שיתקיים "דיון וליבון עובדתי" בטענותיו, וכן העלה טענות שונות בקשר לתגובת המשיב. הבורר קבע בהחלטתו מיום 28.1.2024 כי בקשה זו משנה את "כללי המשחק" ואת סדרי הדין שהוסכמו בהליך. מעבר לכך, לאחר עיון בעובדות הנטענות לא נמצא כי נדרש דיון נוסף לצורך הכרעה, גם אם היה מניח הבורר כי העובדות להן טוען המבקש הן נכונות.

4.ביום 1.2.2024 ניתן על ידי הבורר פסק בוררות משלים, בו ניתנה הדעת לטענות המבקש והן נדחו לגופן (להלן: פסק הבוררות המשלים). בהתאם לכך חזר הבורר על קביעתו כי המבקש ישלם למשיב סך של 4,000,000 ש"ח כפיצוי בגין רווחי פרויקט יבנה.

5.אלא ששוב הגיש המבקש בקשה לביטול הפסק, בטענה שלא ניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו ולהביא את ראיותיו, וזאת נוכח העובדה שהבורר סירב לבקשתו לקיים דיון לליבון העובדות הנטענות. כן טען כי לתגובת המשיב צורף לראשונה מסמך אשר לא צורף על ידו קודם לכן (להלן: ההסכם משנת 1999) וכי נמנעה ממנו האפשרות להתייחס גם למסמך זה. לטענתו, אם היה מתקיים דיון נוסף לפני הבורר, הייתה מתבררת משמעותו של ההסכם משנת 1999 באופן שהיה מאיין את טענות המשיב. עוד נטען כי הבורר דחה את טענותיו העובדתיות תוך שהמשיך להסתמך על מסמך המשיב, דבר היוצר עיוות דין חמור, מה גם שמהחלטת הבורר מיום 28.1.2024 עלה כי הוא התכוון להתייחס לעובדות להן טען המבקש כעובדות נכונות והוא לא עשה זאת לבסוף בפסק שניתן.

6.הבקשה נדחתה בפסק דין מיום 28.7.2024 בו גם חויב המבקש בתשלום הוצאות המשיב בסך של 75,000 ש"ח. נקבע כי פסק הדין הראשון יוצר מעשה בית דין ביחס למתווה שבו יתנהל המשך הליך הבוררות המשלים לגבי בירור סוגיית פרויקט יבנה. ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, כי לא יתקיים דיון נוסף בהליך הבוררות, קיבלה תוקף של פסק דין ולפיכך המבקש מושתק מלטעון כי היה על הבורר לקיים דיון. מעבר לכך, היה זה המבקש אשר הציע בתחילת הדרך כי הבוררות תתנהל ביעילות והטיעונים יוצגו בעיקר בכתב. הערת בית המשפט בהחלטה מיום 27.11.2023 על פיה הבורר רשאי לקיים דיון אם יסבור שהדבר נדרש, לא נועדה להקנות לצדדים זכויות שלא ניתנו להם בפסק הדין הראשון, אלא רק להבהיר כי אין בכך כדי לפגוע בשיקול דעתו של הבורר. אין גם ממש בטענת המבקש שניסה לייחס לבורר אמירה לפיה פסק הבוררות המשלים יינתן על סמך העובדות שנטענו על ידו.

7.מכאן לבקשה שלפנַי, בה שב וטוען המבקש כי לא היה מקום לדחות את דרישתו לקיום דיון לפני הבורר. דחיית דרישה זו, בצירוף העובדה שבסופו של יום ניתן פסק בוררות משלים שתוצאתו זהה לפסק הבוררות הראשון, מביאה למסקנה כי נפלו באישור פסק הבוררות המשלים פגמים חמורים שגרמו לעיוות דין קשה ולפגיעה קשה במראית פני הצדק. זאת כאשר שוב לא ניתנה לו ההזדמנות להוכיח את טענותיו הצודקות. המבקש גם חזר וטען כי מלשון החלטת הבורר מיום 28.1.2024 ניתן היה ללמוד כי הוא מתכוון להכריע בפסק הבוררות המשלים בהנחה כי העובדות כפי שנטענו על ידי המבקש הוכחו, בעוד שלבסוף בפסק עצמו לא התייחס הבורר אל עובדות אלו כאל נכונות. לבסוף טען המבקש כי בית המשפט השית עליו הוצאות בשיעור גבוה ביותר.

8.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. הבקשה אינה עומדת, ולוּ בקירוב, באמת המידה למתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות (וראו למשל, לאחרונה: רע"א 58024-10-24 ברקול נ' ברחל, פסקה 13 (28.11.2024); רע"א 2297-11-24 עטרי נ' נופי די זהב יזמות בע"מ, פסקה 6 (2.12.2024)). המבקש אמנם טען כי נגרם לו "עיוות דין חמור" הבא לידי ביטוי בכך שלא ניתן לו יומו בהליך לפני הבורר. ברם, לא מיניה ולא מקצתיה.

9.טענות המבקש כי נפל פגם בכך שבהליך הבוררות הראשון לא הועבר לעיונו מסמך שהגיש המשיב לבורר בקשר לפרויקט יבנה, קיבלו מענה בפסק הדין הראשון. בפסק דין זה נקבע בהסכמת הצדדים כי הבורר ייתן את דעתו מחדש לסוגיית פרויקט יבנה ויוציא פסק בוררות מתוקן, לאחר שתוגש עמדת המבקש. בהתאם לכך ניתנה למבקש הזדמנות להעלות את טיעוניו לפני הבורר בהליך הבוררות המשלים, והוא עשה כן במסמך שהגיש ביום 31.12.2023. אלא מאי, לטענת המבקש זכויותיו עדיין נפגמו מפני שלא ניתנה לו הזדמנות להעלות טענותיו במסגרת דיון לפני הבורר. אין לקבל טענה זו. לא רק, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, שבפסק הדין הראשון נקבע במפורש כי אין מקום לקיים דיון נוסף במסגרת הליך הבוררות המשלים; אלא שהחלטה לקיים או שלא לקיים דיון היא החלטה בקשר לאופן ניהול ההליך המסורה לשיקול דעתו הרחב של הבורר, אשר לו יתרון מובהק בקביעת הדרך הראויה להביא לפתרונו המהיר והצודק של הסכסוך (וראו למשל: רע"א 6931/11 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' חי, פסקה כ"ג (11.10.2021)). על כן אין לקבל את הטענה כי העובדה שהבורר לא נענה לבקשת המבקש לקיום דיון משמעותה כי לא ניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו (ראו גם: בע"מ 3183/18 פלוני נ' פלוני, פסקה 15 (31.5.2018)). יתר על כן, המבקש שטח את טענותיו לפני הבורר לא רק במסמך שהגיש ביום 31.12.2023, אלא גם בבקשתו מיום 17.1.2024 בה התייחס לטענות שהעלה המשיב בתגובתו, ובכלל זה לטענות ביחס להסכם משנת 1999 אשר לטענת המבקש הוגש לראשונה על ידי המשיב בתגובתו מיום 15.1.2024.

10.גם אין לקבל את טענת המבקש כי ניתן היה ללמוד מהחלטת הבורר מיום 28.1.2024 כי הוא מתכוון לפסוק שהעובדות להן טוען המבקש הן נכונות. כל שקבע הבורר בהחלטה האמורה הוא, כי גם אם הוא יניח כי העובדות להן טען המבקש הן נכונות, אין בכך "כדי להצריך דיון וליבון עובדתי נוסף בבוררות זו". הא ותוּ לו.

11.לא למותר לציין כי העובדה שהבורר הגיע בפסק הבוררות המשלים לתוצאה זהה לזו אליה הגיע בפסק הבוררות הראשון, אינה מוכיחה דבר. בפסק הבורות המשלים הבורר נתן דעתו לטענות המבקש ומצא לדחותן. בכך לא נפל כל פגם. גם לא למותר לציין, הרבה למעלה מן הצורך, כי עניין זה על פיו הבורר היה מוסמך להגיע לתוצאה זהה, אף בא לידי ביטוי בהסכמות הצדדים להן ניתן תוקף בפסק הדין הראשון, לפיהן "הבורר יהיה מוסמך לחזור על שקבע בפסק הבוררות המקורי, או לשנותו, הכל לפי שיקול דעתו".

12.לבסוף אציין כי אכן בית המשפט חייב את המבקש בתשלום הוצאות המשיב על הצד הגבוה (גם בשים לב לסכום השנוי במחלוקת), אולם גם בהקשר זה לא עלה בידי המבקש להצביע על עילה המקימה מתן רשות ערעור, ובכל מקרה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא (וראו למשל: רע"א 1835/23 מאיר נ' מדינת ישראל (6.3.2023); רע"א 2065/23 דן נ' אופנהיים, פסקה 12 (13.3.2024)).

הבקשה נדחית.