רע"א 58024-10-24 רע"א 58024-10-24

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ב' טולקובסקי, סג"נ) מיום 21.7.2024 בת"א 56616-03-24, בו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק בוררות שניתן על ידי השופט בדימ' י' שמעוני (להלן: הבורר) בהליך שהתנהל בין הצדדים.

הרקע לבקשה

1.המבקש והמשיבים היו בעלי זכויות במגרשים בגדלים שונים במקרקעין בראשון לציון (להלן: המקרקעין). בשנת 2001 התקשרו הצדדים בהסכם שיתוף על מנת ליזום ולקדם פיתוח של המקרקעין לטובת ניצול זכויותיהם המשותפות (להלן: הסכם השיתוף).

2.בשנת 2003 פורסמה למתן תוקף תכנית מתאר מפורטת לגבי המקרקעין. בנספח ג' לאותה תכנית נכללה טבלת הקצאה הקובעת את יחידות המגורים להן יהיו זכאים בעלי הזכויות במקרקעין בהתאם לגודל המגרשים שבבעלותם. על פי אותה טבלה, לכל אחד מבעלי הזכויות במגרשים שגודלם חצי דונם (להלן: קבוצת בעלי חצי הדונם) הוקצו זכויות להקמת שתי דירות בבניין מגורים שיוקם במקרקעין (להלן: הבניין), ולכל אחד מבעלי הזכויות במגרשים של דונם ומעלה (להלן: קבוצת בעלי הדונם) הוקצו זכויות להקמת קוטג' בצירוף זכויות להקמת חלק מדירה בבניין. קבוצת בעלי הדונם סברו כי הטבלה האמורה מקפחת אותם, ועל כן ערכו עם יתר בעלי הזכויות דין ודברים שבסופו, בשנת 2006, נחתם ביניהם נספח להסכם השיתוף (להלן: הנספח משנת 2006). באותו נספח הוסכם כי הטבלה שנכללה בתכנית אינה משקפת נאמנה את האיזון בין בעלי הזכויות השונים, וכי מוקנית לשמאי זאב כהן (להלן: השמאי כהן) סמכות לבצע חלוקה מחודשת של הזכויות תוך קביעת תשלומי איזון, ככל שיהיה בהם צורך.

3.בחלוף מספר שנים, ביום 13.4.2013 ניתן היתר בנייה להקמת הבניין, ובעקבותיו נערכה הגרלה בין כלל בעלי הזכויות לייחוד הדירות בבניין על בסיס טבלת ניקוד שערך השמאי אשר הרמן (להלן: השמאי הרמן). המבקש לא נכח בהליך ההגרלה, והוא יוצג בה על ידי אחיו, משיב 48, שגם הוא בעל זכויות במקרקעין. בהמשך להגרלה ולתוצאותיה ערך השמאי הרמן טבלת איזון בנוגע לזכויות בבניין (להלן: טבלת האיזון), שבהתאם לה נדרש המבקש לשאת בתשלומי איזון בסך של 264,000 ש"ח. אלא שהמבקש לא עמד בתשלום זה. על רקע האמור, ובשל טענות של יתר בעלי הזכויות לקיומם של חובות נוספים מצד המבקש, הוגשה נגדו תביעה שהתנהלה לפני הבורר. המבקש מצדו הכחיש את טענותיהם והגיש תביעה שכנגד מטעמו, בה טען כי אין תוקף לתוצאות ההגרלה; כי לא רק שהוא לא צריך לשאת בתשלומי איזון – אלא שעל יתר בעלי הזכויות לשלם לו תשלומי איזון; וכי על בעלי הזכויות לשלם לו גם שכר טרחה בשל מינויו לצוות ועדת ההיגוי של הקמת הבניין.

4.מספר חודשים לאחר הגשת התביעה, ביום 30.3.2014 הגיעו הצדדים להסכם פשרה בנוגע לחלק מחובות המבקש (להלן: הסכם הפשרה). בהסכם צוין כי הליך הבוררות יעוכב, וכי כל צד רשאי לחדשו, בין היתר על מנת לדון בשתי הסוגיות שנותרו עוד במחלוקת בין הצדדים: סוגיית תשלומי האיזון, ושכר הטרחה המגיע למבקש לטענתו. הסכם זה קיבל תוקף של פסק ביניים.

5.בהמשך אותה שנה נחתם הסכם שיתוף נוסף בין בעלי הזכויות שנועד לקבוע הוראות שונות בנוגע להקמת הבניין ורישומו (להלן: הסכם השיתוף משנת 2014). במסגרת הצהרות והתחייבויות הצדדים באותו הסכם צוין כי הצדדים מינו את השמאי הרמן אשר קבע את חלוקת הזכויות ואת תשלומי האיזון ביניהם; כי בהתאם לכך נערכה הגרלת זכויות במקרקעין; וכי הוסכם שהשמאי האמור יהיה מוסמך לקבוע את שווי הזכויות שהוקצו לכל אחד מבעלי הזכויות. בהסכמת הצדדים, חתימתו של המבקש על הסכם זה נעשתה בכפוף לכך שהסכם הפשרה גובר על כל תנאי סותר שבו.

6.בחלוף כשנתיים נוספות ביקש המבקש לחדש את הליך הבוררות לצורך בירור סוגיית שכר הטרחה וסוגיית תשלומי האיזון. בתוך כך ביקש המבקש לצרף לתביעה גם את אחיו, שחויב גם הוא בתשלומי איזון, בטענה כי אף הוא זכאי לקבל לטובתו תשלומי איזון מצד יתר בעלי הזכויות. בהתאם לבקשה זו חודש ההליך ונשמעו טענותיהם של כלל בעלי הזכויות במקרקעין. בשלב מסוים הכריע הבורר בסוגיית שכר הטרחה באופן שהותיר סוגיה אחת בלבד במחלוקת: סוגיית תשלומי האיזון.

7.בעניין זה, טרוניותיהם של המבקש ואחיו התמקדו בעיקרן בטבלת האיזון שערך השמאי הרמן. הם טענו כי בהתאם להסכמות הצדדים לאורך השנים, בעלי הזכויות היו אמורים לפנות לשמאי כהן לצורך עריכת טבלת איזון. מדובר בטבלת איזון שאינה מתוחמת רק לזכויות בבניין כפי שעשה השמאי הרמן, אלא בטבלה הכוללת גם איזון למול זכויות קבוצת בעלי הדונם בקוטג'ים. נטען כי טבלת האיזון שערך השמאי הרמן נועדה להסדיר רק את היחסים הפנימיים בין בעלי הזכויות בבניין, ואין במינויו כדי לייתר את הצורך לערוך טבלת איזון כוללת בין כלל בעלי הזכויות במקרקעין כפי שהוסכם כבר בנספח משנת 2006; כי נספח זה נותר בתוקפו גם לאחר הסכם השיתוף משנת 2014; וכי בעלי הזכויות לא הסכימו מעולם לוותר על עריכת איזון כולל ביניהם. לטענות אלה הצטרפו גם מרבית חברי קבוצת בעלי הדונם. כמו כן טענו המבקש ואחיו כי הליך ההגרלה לייחוד הדירות נערך שלא כדין, וכי בטבלת האיזון שערך השמאי הרמן נפלו טעויות מהותיות. ובנוסף נטען כי יש לפצות את המבקש ואחיו בגין עיכוב במסירת אחת מדירותיהם.

8.מנגד טענו יתר בעלי הזכויות כי אמנם בתחילה הוסכם על מינוי השמאי כהן, אולם בשל מחלוקות עמו הוחלט למנות במקומו את השמאי הרמן. כמו כן נטען כי ההסכמה של בעלי הזכויות בבניין למינוי השמאי הרמן לעריכת טבלת האיזון היוותה למעשה שינוי של ההסכמה לערוך איזון בין כלל בעלי הזכויות; וכי גם בהתקשרות בהסכם השיתוף משנת 2014 גלומה הסכמה על מעבר מעריכת איזון כולל בין בעלי הזכויות, לאיזון בין בעלי הזכויות בנוגע לבניין בלבד. ולבסוף נטען כי לא נפל פגם בהליך ההגרלה ובטבלת האיזון שערך השמאי הרמן, וכי אין מקום לפצות את המבקש ואחיו בפיצוי בגין איחור במסירה מפני שהדירה עוכבה כערובה לתשלומי האיזון בהתאם להחלטת הבורר ועל פי הסכמת המבקש.

9.ביום 28.11.2023 ניתן פסק הבוררות שבמוקד הבקשה שלפנינו. הבורר קבע כי בין הצדדים הוסכם למנות את השמאי כהן לעריכת איזון כולל בין כל בעלי הזכויות במקרקעין, וכי הכוונה הייתה לערוך טבלת איזון אחת כוללת בין כולם לפני ייחוד הדירות בבניין. עם זאת, הסכמה זו שונתה במסגרת הסכמת בעלי הזכויות בהליך ייחוד הדירות משנת 2013 ובהסכם השיתוף משנת 2014 למינוי השמאי הרמן לעריכת איזון מוגבל בין בעלי הזכויות בבניין. בהקשר זה נקבע כי אמנם בעת חתימתו על הסכם השיתוף משנת 2014 שמר המבקש על טענות מסוימות בזיקה להסכם הפשרה, אולם שמירת הטענות לא התייחסה למינויו של השמאי הרמן לשם עריכת איזון בין בעלי הזכויות בבניין לבדם, אלא לתוצאות ההגרלה ולחוקיותה. באשר להגרלה, נקבע כי המבקש יוצג בה על ידי אחיו אשר היה מוסמך לעשות כן, ולא הייתה כל מניעה לקיים את ההגרלה בהיעדרו. ולבסוף נקבע כי אין מקום לתקן את טבלת האיזון, וגם אין מקום לפצות את המבקש ואחיו בפיצוי בגין עיכוב במסירת אחת מדירותיהם. נוכח כל האמור חויבו המבקש ואחיו לשאת בתשלומי האיזון שנקבעו בטבלת האיזון.

10.המבקש לא השלים עם פסק הבורר והגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטולו בהתבסס על כמה מעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק). נטען בבקשה גם כי יש להורות על ביטול הפסק מכוח סעיף 30 לחוק, שלפיו על הבורר לנהוג כלפי בעלי הדין בנאמנות כאשר מעילה בחובה זו מזכה את הנפגע לפיצויים בשל הפרת חוזה. אלא שבקשת המבקש נדחתה. נקבע כי טענותיו הן טענות ערעוריות המכוונות נגד ממצאים עובדתיים וקביעות משפטיות שנקבעו על ידי הבורר, בפסק בוררות מנומק שהביא לסיום הליך בוררות רב שנים, אשר אין בהן כדי להצדיק את ביטולו. באשר לעילות הביטול נקבע כי לא נמצא שהבורר חרג מסמכותו או פסק בניגוד לדין המהותי, ואף אם נפלה טעות בהכרעתו אין בה כדי להצדיק את ביטול פסקו; כי לא הוכח שנותרה מחלוקת שלא הוכרעה בפסק הבוררות; כי אין בתוכנו או בתוצאתו קביעה העומדת בניגוד לתקנת הציבור; וכי לא עלה בידי המבקש להצביע על פגם היורד לשורש הליך הבוררות באופן המצדיק את ביטול הפסק. באשר לסעיף 30 לחוק נקבע כי סעיף זה אינו מקים עילה לביטול הפסק, ובכל מקרה לא הוכחה הפרה של חובת הנאמנות המוטלת על הבורר.

11.מכאן הבקשה שלפנַי, בה מעלה המבקש מספר נימוקים עיקריים המצדיקים לשיטתו התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ראשית, נטען כי תוצאת פסק הבורר גורמת להשתמטות של קבוצת בעלי הדונם מתשלום מס. זאת שכן הבורר פטר אותם מתשלומי איזון בסכומים משמעותיים, אשר על פי חישובו נאמדים בסך של כמעט 6 מיליון ש"ח, לקבוצת בעלי חצי הדונם, כאשר תשלומים אלה היו אמורים להיות חייבים בתשלום מס רכישה ומס שבח. שעה שתשלום מס הוא זכות מוקנית של המדינה, לא היה בסמכותו של הבורר להביא לתוצאה המאיינת תשלומים אלה. בכך יש משום פגיעה בתקנת הציבור, מעשה בלתי חוקי, חריגה מסמכות במתן הפסק ועיוות דין, ושגה בית המשפט שדחה טענות אלה. שנית, בית המשפט גם שגה בכך שקבע שהבורר הכריע בכל המחלוקות שהונחו לפניו, חרף העובדה שהבורר כלל לא הכריע בשאלה מדוע הופחתו זכויותיו של המבקש בבניין ללא ידיעתו. שלישית, למבקש נגרם עיוות דין משווע כתוצאה מכך שהוא נדרש לשלם דמי איזון בסכום משמעותי, במקום לקבל מיתר בעלי הזכויות תשלומי איזון לטובתו. ורביעית, הבורר התעלם מהדין המהותי מספר רב של פעמים באופן המוליך למסקנה כי הוא אינו ראוי לשמש כבורר. לעמדת המבקש, מדובר במקרה המעורר "עניינים בעלי אופי ציבורי החורגים מגדר עניינם הפרטי של הצדדים למחלוקת, לרבות מניעת עיוות דין", באופן המצדיק מתן רשות ערעור.

דיון והכרעה

12.לאחר עיון בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בלא צורך בתשובה.

13.כפי שנקבע לא אחת, רשות ערעור בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ראו לדוגמה לאחרונה: רע"א 50034-10-24 אבני נ' טל, פסקה 7 (19.11.2024); רע"א 51432-10-24 וינד נ' ארליך, פסקה 5 (10.11.2024)). מקרה זה רחוק מהמקרים המצדיקים מתן רשות ערעור. הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית המצריכה הכרעה, ואף לא התרשמתי כי נגרם בנסיבות המקרה עיוות דין. דין בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

14.למעלה מן הצורך אעיר כי גם לגופו של עניין אין כל מקום להתערב בפסק דינו המנומק והמפורט של בית המשפט המחוזי. אין כל ממש בטענה כי אי-חיובם של חברי קבוצת הדונם בתשלומי איזון, מביאה להשתמטות מתשלום מסים שהיו אמורים להיות נלווים לאותם תשלומים. באין תשלום, אין חובת תשלום מס, ואין כל מקום לטענת המבקש, המנוגדת לכל היגיון, כי היה על הבורר לחייב בתשלום צד רק בשל כך שהמדינה תהיה זכאית לקבל סכומי כסף בשל המס שהיה נלווה לאותו תשלום.

15.כמו כן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, פסק הבוררות הכריע בכלל העניינים שנמסרו להכרעת הבורר ושנותרו במחלוקת בעת נתינתו, ואף אם הבורר לא הכריע בכל טענה וטענה שהעלה המבקש, אין בכך כדי לגבש עילה לביטולו (רע"א 5507/18 ג'ו דן מור בע"מ נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ, פסקה 5 (13.8.2018); רע"א 1006/07 עומרי עאהד חברה לבניין בע"מ נ' קרקעות עמק במרחב (1998) בע"מ, פסקה 21 (7.2.2008)). גם דינן של הטענות לפיהן הבורר התעלם מהדין המהותי מספר רב של פעמים באופן המוליך למסקנה כי הוא אינו ראוי לשמש כבורר, להידחות. חרף ניסיונו של המבקש למסגר את טענותיו תחת עילת הביטול שבסעיף 24(7) לחוק, הלכה למעשה מדובר במצבור טענות ערעוריות במהותן לגבי קביעותיו וממצאיו של הבורר, שאינן מקימות כל עילה לביטול פסקו (רע"א 6173/20 ברלין נ' עמותת אוהל לאה, פסקה 8 (1.12.2020); רע"א 8930/22 אחים פתחי חברה לבניה בע"מ נ' מ.ר.ר.ג. יזמות בע"מ, פסקה 10 (24.4.2023)). לא למותר לציין כי אף אם נפלו שגגות באופן יישום הדין על ידי הבורר, אלה אינן מקימות עילה לביטול פסק הבוררות (רע"א 8042/09 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' קופיץ, פסקה 19 (11.2.2010); רע"א 2905/21 מאיר נ' איירפורט סיטי בע"מ, פסקה 7 (6.5.2021)). ולבסוף, גם אין לקבל את הטענה כי נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה מחיובו בתשלומי איזון מבלי לקבל תשלומי איזון לטובתו. מדובר בטענה ערעורית במהותה שאינה מגלה עילה לביטול פסק הבוררות, ואין מדובר כלל בסוג הטענות המצביעות על עיוות דין.

הבקשה נדחית אפוא ועמה גם בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.