רע"א 50034-10-24 רע"א 50034-10-24

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' ואגו, סג"נ) מיום 19.9.2024 בת"א 8893-07-24, בה נדחתה בקשת המבקש להעביר את הדיון בסכסוך בין הצדדים לבוררות בשל קיומה של תניית בוררות בתקנון משיבה 9, האגודה השיתופית נתיבי הנגב (להלן: האגודה).

1.ברקע להליך, החלטה שניתנה ביום 17.3.2024 על ידי האסיפה הכללית של האגודה שאישרה את עדכון פנקס החברים של האגודה באופן שבו יגרעו ממנו שמותיהם של משיבים 8-1 (להלן: המשיבים). זאת על רקע תצהירים שהגישו, בהם ציינו כי מכרו את מניותיהם באגודה לטובתה ועל כן אינם עוד חברים בה (להלן: התצהירים).

2.חרף האמור, ביום 3.7.2024 הגישו המשיבים תביעה לבית משפט השלום בבאר שבע בה התבקש בין היתר מתן סעד הצהרתי לפיו הם כן חברי האגודה ובעלי זכויות בה. בתביעה נטען כי הם הוחתמו במרמה ובהטעיה על התצהירים שלא אושרו ואומתו כדין. משיב 10, יועץ המס של האגודה, החתימם תוך שהוסבר להם כי הדבר נדרש משיקולי מס ושעה שסברו כי מדובר ב"פדיון" מניות האגודה ולא במכירתן. התצהירים אומתו שלא בנוכחותם ושלא בידיעתם על ידי משיב 11, עו"ד שכיר במשרדו של המבקש, שהוא גם חבר האגודה. דבר זה נעשה ביוזמת המבקש אשר רצה לנשלם מזכויותיהם באגודה.

לצד התביעה הגישו המשיבים בקשה למתן צו מניעה זמני המונע שינוי במצב הזכויות של חברי האגודה.

3.בתגובה לבקשה למתן צו מניעה טען המבקש, בין היתר, כי יש לדחותה על רקע העובדה שבית משפט השלום נעדר סמכות לדון בתביעה, הן מפני שהסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי והן נוכח הוראת סעיף 155 לתקנון האגודה הקובעת כי כל "סכסוך הנובע מעסקי האגודה" יימסר לבוררות (להלן: תניית הבוררות). בהחלטה מיום 17.7.2024 נקבע שלא מדובר בסכסוך "הנובע מעסקי האגודה", שכן חלק מהנתבעים אינם חברי אגודה והטענות המופנות כלפיהם אינן קשורות לעסקי האגודה. זאת כאשר על פי הטענה מדובר במעשים שמטרתם לאפשר השתלטות של המבקש על האגודה. בהחלטה נוספת מאותו היום נעתר בית המשפט לבקשה למתן צו מניעה זמני.

4.על החלטות אלו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (רע"א 49062-07-24), לגביה לא אאריך דברים. רק אציין כי ביום 1.9.2024 הורה בית המשפט המחוזי לבית משפט השלום להתייחס לשאלה האם ההכרעה בתובענה הינה בתחום סמכותו העניינית. בעקבות זאת, ביום 18.9.2024 קבע בית משפט השלום כי ההחלטה מיום 17.7.2024 ניתנה בחוסר סמכות עניינית והורה על העברת ההליך לבית המשפט המחוזי. כן נקבע כי ההחלטה הדוחה את הטענה בקשר לקיומה של תניית בוררות – בטלה.

5.בהמשך לכך, ביום 19.9.2024 קבע בית המשפט המחוזי כי טעמיו של בית משפט השלום בנוגע לטענות בקשר לתניית הבוררות מקובלים עליו. זאת שעה שאין מדובר בסכסוך הנובע מעסקי האגודה, כי אם במחלוקת "חיצונית" שההכרעה בה מתמקדת בשאלה אם הצהרת המשיבים בדבר פדיון מניותיהם הושגה במרמה ובכחש וללא גמירות דעת. לפיכך אין מדובר בעניין שחלה עליו תניית הבוררות, וספק אם בכלל מנגנון של בוררות הוא הפורום הנכון לדון בעניין. לבסוף צוין כי החלטת בית משפט השלום מיום 17.7.2024 "מאושררת" בכל הנוגע לסוגיה זו.

6.מכאן הבקשה שלפנַי, בה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי לא מדובר בעניין שלגביו חלה תניית הבוררות מכיוון שמדובר במחלוקת "חיצונית" שאינה נובעת "מעסקי האגודה". זאת שעה שליבת המחלוקת בין הצדדים נסובה על החלטת האסיפה הכללית של האגודה שאישרה את הפסקת חברותם של המשיבים באגודה, כאשר שאלת חברות באגודה היא בדרך כלל סוגיה שראויה להתברר בבוררות. אין בעובדה שהמשיבים צירפו צדדים נוספים להליך, שאינם צד לתקנון האגודה, כדי למנוע את העברת הסכסוך לדיון בבוררות, כאשר צירופם נעשה רק על מנת לחמוק מקיום הליך הבוררות. בית המשפט המחוזי גם שגה בכך שמצא לנכון "לאשרר" או "לאמץ" את החלטת בית משפט השלום על אף שזו ניתנה בחוסר סמכות עניינית, והיה עליו לדון ולהכריע בסוגיה מחדש. לבסוף נטען כי מתעוררת במקרה זה שאלה חשובה הראויה להתברר ואשר טרם נדונה בבית משפט זה, שעניינה בהעברת סכסוך לבוררות גם כאשר מעורבים בו צדדים שלא היו צד להסכם הבוררות בנסיבות שבהן מדובר בסכסוך הנוגע לשאלת חברות באגודה; וכי ייגרם למבקש עיוות דין אם לא יועבר הסכסוך להתברר בהליך בוררות, מכיוון שלבוררים הממונים במסגרת בוררות מסוג זה מומחיות ובקיאות בענייני האגודות השיתופיות, מה שאין כן לגבי בית המשפט המחוזי.

7.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

8.רשות ערעור בענייני בוררות שמורה למקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או למניעת עיוות דין חמור (ראו למשל, לאחרונה: רע"א 51432-10-24 וינד נ' ארליך, פסקה 5 (10.11.2024); רע"א 5544/24 Sun - Flower Olmeda GMBH & Co KG נ' The Kingdom of Spain, פסקה 7 (23.7.2024)). לא התרשמתי כי בענייננו מדובר בשאלה עקרונית שבית משפט זה טרם נדרש לה.

9.כפי שגם הזכיר המבקש, בעניין רע"א 959/20 נהריה – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' פרידמן (3.5.2020) (להלן: עניין נהריה) נדונה השאלה האם סכסוך הנוגע לחברותו של אדם באגודה שיתופית הוא סכסוך שעוסק בעניין "חוקתי" או בעניין "פנימי" – הבחנה שנעשתה בפסיקה מימים ימימה ביחס לשאלה מהם סכסוכים "הנוגעים לעסקי האגודה" (ראו למשל: ע"א 55/59 עולש מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פיין, פ"ד יג 856, 859 (1959)). ובעניין נהריה קבעתי כך:

"קיימת מעין 'ברירת מחדל' לפיה סכסוך הנוגע לחברות באגודה שיתופית (בין אם מדובר בסוגיית צירופו של חבר לאגודה ובין אם מדובר בהפסקת חברות בה) הוא עניין פנימי, שיש לדון בו במסגרת הליך בוררות. עם זאת, באפשרותו של צד המבקש לקיים את הדיון בסכסוך בבית המשפט להצביע על כך שאכן מדובר, בנסיבות המייחדות את המקרה הקונקרטי, בעניין חוקתי, בין אם במובנו הרחב ובין אם במובנו הצר, אשר אינו מתאים לידון בבוררות" (פסקה 18).

האפשרות להצביע על כך שבנסיבות המייחדות את המקרה הספציפי מדובר בעניין "חוקתי", על אף "ברירת המחדל" כי סכסוך הנוגע לחברות באגודה הוא עניין "פנימי", הובהרה אפוא מפורשות בעניין נהריה. השאלה האם בנסיבות מסוימות (למשל, כאשר מעורבים בסכסוך גורמים נוספים שאינם צד לתקנון האגודה; או כאשר מדובר בנסיבות שבהן נטען לקיומם של מעשי מרמה) מדובר בעניין "חוקתי" אינה אלא שאלה של יישום הדין במקרה הקונקרטי, ואינה מגלה כל היבט עקרוני. כך גם בענייננו. קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר "במחלוקת חיצונית" המהווה הלכה למעשה "סכסוך חוקתי", נוכח טענות המשיבים בדבר מעשי המרמה הנטענים שהובילו לנישולם מחברות באגודה, אינה מגלה כל היבט עקרוני.

10.מעבר לכך, אין לשעות לטענות המבקש כי די בכך שהחלטת בית המשפט המחוזי "אישררה" או "אימצה" את החלטת בית משפט השלום שניתנה בחוסר סמכות עניינית, כדי להביא לביטולה. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לנסיבות העניין ולאופי המחלוקת בין הצדדים לגופו של עניין בקבעו כי אכן מדובר במחלוקת שלא חלה עליה תניית הבוררות. העובדה שבית המשפט המחוזי ציין כי מקובלת עליו מסקנת בית המשפט השלום, או כי הוא "מאשרר" את החלטתו, אינה מעלה או מורידה לעניין זה. מה גם, שבהחלטה מיום 22.9.2024 הבהיר בית המשפט המחוזי כי המונח האמור ("אישרור") נכתב במרכאות, ולא בכדי, שכן ברי כי הכוונה הייתה באימוץ תוכנה של החלטת בית משפט השלום, ולא מעבר לכך.

11.גם לא מצאתי ממש בטענת המבקש כי דחיית טענותיו שהסכסוך צריך להתברר בבוררות תגרום לעיוות דין. עצם בירורו של הליך בבית משפט אינו מהווה עיוות דין (וראו למשל: רע"א 8120/22 פלטינום קפיטל 38 אחזקות בע"מ נ' בן יהודה, פסקה 9 (27.2.2023)) ואין לשעות כלל לטענת המבקש כי בית המשפט המחוזי "נעדר המומחיות והכלים לדון בשאלות המיוחדות לאגודות שיתופיות מסוג זה".

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.