רע"א 2967/16 פלוני נ. הוועדה הפסיכאטרית המחוזית

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז (הנשיא א' טל ) בע"ו 66816-03-16 מיום 4.4.2016, ובו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית להאריך את אשפוזו הכפוי עד ליום 21.4.2016.

רקע

2.המבקש, הוא יליד שנת 1959, גרוש ואב לשניים, הנדסאי מכונות במקצועו ומוכר כנכה משרד הביטחון. המבקש מאובחן מזה שנים כלוקה בהפרעה סכיזואפקטיבית ונמצא במעקב של המרפאה לבריאות הנפש בהרצליה. המבקש אושפז כמה פעמים בבתי החולים אברבנאל ושלוותה; אשפוזו האחרון ארע בשנת 2012.

3.ביום 2.3.2016 נעצר המבקש בחשד לביצוע עבירות של איומים והעלבת עובד ציבור, וביום 3.3.2016, במסגרת דיון בהארכת מעצרו בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, הורה בית המשפט על ביצוע בדיקה פסיכיאטרית בבית המעצר. המבקש הופנה בו ביום לבית החולים אברבנאל, ובבדיקה פסיכיאטרית נמצא כי הוא שרוי במצב פסיכוטי פעיל, כי נשקפת ממנו סכנה מיידית לעצמו ולזולתו, ומשכך הומלץ על מתן הוראת אשפוז כפוי דחוף לפי סעיף 9(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק ). הפסיכיאטר המחוזי הוציא הוראת אשפוז כפוי בהתאם להמלצה זו.

4.ביום 4.3.2016 הובא המבקש לדיון נוסף בהארכת מעצרו, שם הוחלט על שחרורו של בתנאים והעברתו לאשפוז כפוי בבית החולים אברבנאל. לאחר דיון נוסף בעניין שהתקיים ביום 6.3.2016, שוחרר המבקש ממעצר והועבר לאשפוז כפוי בהתאם להוראת האשפוז שיצאה בעניינו; וביום 7.3.2016 הועבר מבית החולים אברבנאל לבית החולים שלוותה.

5.ביום 9.3.2016 החליטה פסיכיאטרית המחוז להאריך את אשפוזו הכפוי של המבקש בשבוע נוסף, בהתאם להוראת סעיף 10(ב) לחוק. אשפוזו הכפוי של המבקש הוארך מעת לעת ובסופו של דבר, ביום 24.3.2016, קיבלה הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית החלטה להאריך את אשפוזו הכפוי של המבקש עד ליום 21.4.2016. ההחלטה התבססה על כך שהמבקש שרוי במצב פסיכוטי פעיל, במצבו הנוכחי הוא מסוכן לזולת, ואינו מתאים לטיפול מרפאתי חלף אשפוזו.

6.על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. עיקרו של הערעור התבסס על כך שבמהלך אשפוזו חלה רגיעה ניכרת בהתנהגותו של המבקש, והוא לא יסכן את עצמו או את אחרים אם ישוחרר. כמו כן נטען כי העובדה שהמבקש שוחרר ממעצר מלמדת על כך שאינו מסכן את עצמו או אחרים. בית המשפט המחוזי קבע כי אין עילה להתערב בהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית. צוין כי אכן חל שיפור בהתנהגותו של המבקש, אך עמדתה המקצועית של הוועדה הפסיכיאטרית היא שעדיין קיים חשש שאם ישוחרר הוא עלול לחזור להתנהגותו האלימה שגרמה לאשפוז הכפוי. כמו כן, אין בכך שהמבקש שוחרר ממעצר כדי ללמד שאינו מסוכן לציבור, משום שמיד בתכוף אושפז בכפייה על-ידי הפסיכיאטר המחוזי.

בקשת רשות הערעור

7.בבקשת רשות הערעור שב המבקש על הטענה שאינו מסוכן לעצמו או לאחרים. נטען כי לצורך אשפוז כפוי, הפוגע בחירותו של אדם, יש צורך בראיות חד- משמעיות למסוכנותו, ומעיקרא לא היו ראיות כאלה לפני הוועדה הפסיכיאטרית. בנוסף, ככל שהסיבה להארכת האשפוז נעוצה בצורך להבטיח את המשך קבלת הטיפול התרופתי, ניתן לפתור חשש זה באמצעות מעקב מרפאתי אצל פסיכיאטר בקהילה, כפי שהמבקש מטופל עד כה. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לשיפור הרב בהתנהגותו של המבקש במהלך ימי אשפוזו, דבר המעיד על העדר מסוכנות.

8.נוסף על כך, נטען כי במסגרת הליכי האשפוז של המבקש נפלו פגמים. נטען שהוראות האשפוז לא פרטו את המסוכנות הנטענת של המבקש ולא נומקו כנדרש; שהמבקש לא הובא לפני ועדה פסיכיאטרית מחוזית במהלך חמשת הימים הראשונים לאשפוזו, בניגוד להוראות הדין; ושבהחלטות הוועדה לא ניתן משקל לעמדת בת-זוגו של המבקש שביקשה לקחתו לביתם ולהיות אחראית לטיפול התרופתי בו. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא בחן כיאות חלופות לאשפוז בכפיה שיפגעו בחירותו של המבקש באופן מידתי יותר, וכן שלא נתן משקל לכך שבדיון שהתקיים לפניו לא התייצבה המשיבה לדיון (זאת, בשל שביתת הפרקליטים). באשר לנימוקים למתן רשות ערעור, סבור המבקש כי עניינו מעלה מספר סוגיות המעוררות במצטבר את שאלת דרך הפרשנות הצודקת והנכונה של חוק טיפול בחולי נפש, וכמו כן היא מעלה שיקולי צדק הנוגעים לפגיעה בחירותו של אדם ללא ביסוס ראייתי של מסוכנותו.

9.המשיבים סבורים כי יש לדחות את הבקשה משום שאינה מעלה היבטים משפטיים כלליים או עקרונות בעלי השלכות ציבוריות, המצדיקים מתן רשות ערעור שהוא 'מעין גלגול שלישי'. הבקשה אינה חורגת מעניינו האישי של המבקש ולכן אין להעתר לה.

10.לגוף העניין נטען כי החלטת הוועדה מבוססת על קביעות רפואיות, שהן עיקר מומחיותה וסמכותה של הוועדה; הביקורת השיפוטית על החלטותיה של הוועדה הפסיכיאטרית שעניינן במומחיות רפואית היא מסויגת ומרוסנת. בענייננו-שלנו מדובר בהחלטה סבירה, ואין מקום להפעיל כלפיה ביקורת שיפוטית. על אף השיפור בהתנהגותו של המבקש, הרי שהוא ביצע מעשים אלימים וחריגים במהלך החודש שבו אושפז, ואשר לעמדת הוועדה מעידים עדיין על מסוכנותו.

11.באשר ליתר טענותיו של המבקש: המשיבים דוחים את הטענה לפיה שחרורו של המבקש ממעצר בהיבט הפלילי, יש בו כדי להשליך על אשפוזו הכפוי האזרחי; מדובר באשפוז כפוי מסוג שונה, והשיקולים הנשקלים בגדרו של כל אחד מהם שונים זה מזה. באשר לחלופות לאשפוז כפוי, נטען כי הללו נשקלו אך הוועדה הגיעה למסקנה כי המבקש אינו מתאים לטיפול מרפאתי בשל החשש שלא יטול את תרופותיו. כמו כן, אין לתת משקל להעדר התייצבותו של הפרקליט מטעם המשיבים בדיון, משום שהמשיבים הניחו לפני בית המשפט המחוזי את התשתית העובדתית המלאה ולצדה עמדת הצדדים, והחלטתו התקבלה על סמך תשתית זו.

הכרעה

12.דין הבקשה להידחות. אכן, כעמדת המשיבים, הבקשה שלפני אינה מעוררת שאלות עקרוניות החורגות מעניינו של המבקש, ואין היא מצדיקה מתן רשות ערעור בהליך שהוא מעין גלגול שלישי (בר"מ 9791/09 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 9 (24.12.2009); רע"א 8687/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה ו (22.12.2009)). לא אוכל לקבל את הטענה שיש ליתן רשות ערעור בשל הפגיעה בחירותו של אדם, שאם אמרנו כך יש לתת רשות ערעור בכל בקשה המוסבת על החלטתה של ועדה פסיכיאטרית; אף שכמובן, העובדה שעסקינן בפגיעה בחירות צריכה ללוות את כל שלבי הליך קבלת ההחלטות בענייני אשפוז כפוי.

13.יתרה מכך, עיקר טענותיו של המבקש מתייחס להיבטים הרפואיים והמקצועיים של החלטת הוועדה הפסיכיאטרית. בית המשפט ימנע מלהתערב בקביעותיה של הוועדה בדבר מסוכנותו של אדם, כיצד להעריכה, ואם ניתן להסתפק בעניינו בחלופת אשפוז (ראו רע"א 8000/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני , פסקאות 40, 42(ג) (2.5.2012); רע"א 1704/12 פלוני נ' הועדה הפסיכיאטרית המחוזית , פסקה 16 (18.3.2012)). אכן, אשפוז כפוי פוגע בחירותו של אדם, אך ככל שהוועדה הפסיכיאטרית סבורה כי מבחינה מקצועית לא ניתן למנוע את המסוכנות של המטופל בלא לאשפזו אשפוז כפוי, הרי שרק במצבים חריגים יתערב בכך בית המשפט. בענייננו, בחנה הוועדה את השאלה אם ניתן להעביר את המבקש לטיפול מרפאתי והשיבה על כך בשלילה; בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון להתערב בהכרעה מקצועית זו. אף בנוגע לפגמים ההליכיים שהמבקש טען להן, אינני סבור כי הם מצדיקים את שינויה של החלטת הוועדה הפסיכיאטרית; לא כל שכן שאינם מצדיקים מתן רשות ערעור. אמנם, בשל חומרת הנושא יש להקפיד כי ההליך יתנהל כתקנו, על כל פרטיו ודקדוקיו, אולם בנסיבות העניין שלפנַי אינני רואה בפגמים נטענים אלו עילה מספקת להתערבות בהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית או בפסק הדין של בית המשפט המחוזי.

14.אוסיף, כי אשפוזו הכפוי של המבקש יסתיים בעוד מספר ימים, ביום 21.4.2016, עניינו של המבקש יובא אפוא בקרוב לשולחנה של הוועדה הפסיכיאטרית, וזו תדון בהארכת אשפוזו בהתאם למצבו העדכני. חזקה על הוועדה כי תבחן בהחלטתה אם לאור מצבו העדכני של המבקש ניתן להסתפק בחלופת אשפוז, או אף לשחררו.

15.על סמך האמור הבקשה נדחית.