רע"א 3013/17 הימנותא בע"מ נ. עזבון המנוח מוחמד מחמוד סומרין

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.3.2017 (רע"א 42264-12-16, השופט ע' שחם ) . בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 20.11.2016 (ת"א 12797-05, השופטת מ' קסלסי ).

2.ראשיתה של הבקשה שבפני הוא בתביעה שהגישו בשנת 1999 מוחמד מחמוד סומרין ז"ל (להלן: מוחמד ), שעזבונו צוין כמשיב 1, ובני משפחה נוספים (להלן ביחד: בני המשפחה ) לבית המשפט המחוזי בירושלים לקבלת סעד הצהרתי לפיו הם הבעלים של בניין בעיר העתיקה בירושלים (להלן: המקרקעין ). לאחר שהתקיים הליך ההוכחות באותו תיק ויתרו התובעים על זכותם להגיש סיכומים והודיעו כי הם אינם מתנגדים לדחיית התביעה. בהמשך לכך, ביום 26.7.2004 קבע בית המשפט המחוזי (ה"פ 633/99, השופט מ' גל ) כי לנוכח ההימנעות מלסכם, השקולה כנגד זניחת טענותיהם של התובעים, יש מקום לדחיית התביעה, וכי "לאור עמדת באת-כוח התובעים שניתן לדחות את התביעה, אין עוד צורך להיכנס לשאלות מהימנות, אמינות וטיבן של ראיות התביעה", שהיו ממילא "דלות ביותר" (להלן: פסק הדין בעניין הבעלות ). למען שלמות התמונה יצוין כי ערעור שהוגש על פסק הדין בעניין הבעלות לבית משפט זה נדחה ביום 23.3.2005 בשל אי-הפקדת ערבון (ע"א 9606/04, הרשם (כתוארו אז) י' מרזל ).

3.ביום 29.12.2005 הגישה המבקשת לבית משפט השלום תביעת פינוי מהמקרקעין כנגד מוחמד, שהיה כאמור אחד התובעים בהליך הקודם, והמשיב 2, בנו של מוחמד. לאחר מותו של מוחמד תוקן כתב התביעה וצוינו בו כנתבעים המשיבים – עזבונו של מוחמד, אלמנתו וילדיו של מוחמד.

4.לאחר שהוגש כתב הגנה המבקשת הגישה בקשה לפי תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 למחיקת שמונה סעיפים ממנו על יסוד הטענה שקיים מעשה בית דין בסוגיות שצוינו בהם מכוח פסק הדין בעניין הבעלות.

5.בית משפט השלום דחה את הבקשה בקבעו כי בפסק הדין בעניין הבעלות לא נקבע "כל ממצא פוזיטיבי לענין זכותה של התובעת על פני זכות הנתבעים". בית משפט השלום הוסיף וציין כי האמירה בפסק הדין בעניין הבעלות באשר למהימנות וטיב הראיות היא בחזקת "אמרת אגב בלבד".

6.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום, וזו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין כי אף לפי גישות מקלות אין מקום לקבוע שקיים בין הצדדים מעשה בית דין מאחר שפסק הדין בעניין הבעלות לא כלל כל ממצא פוזיטיבי באשר לטענות בדבר הבעלות במקרקעין וטיב הראיות.

7.הבקשה שבפני מכוונת כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי עניינה מעלה שאלות עקרוניות ובעלות חשיבות ציבורית בסוגיה של מעשה בית דין, וכי מכל מקום, בנסיבות המקרה יש להחיל על המשיבים את כלל ההשתק השיפוטי.

8.דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כלל ידוע הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם עולה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בבקשת רשות לערער על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית. במקרים אלה רשות ערעור תינתן במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 5341/11 הלה הנדסה בניה וייזום בע"מ נ' שולדנריין , פסקה 5 (18.8.2011)). הבקשה שבפני אינה מקיימת אמות מידה אלה. טענות המבקשת עוסקות ביישום הדין על נסיבות המקרה ואין הן מעוררות שאלה כללית בעלת חשיבות ציבורית.

9.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובתם של המשיבים, אין צו להוצאות.