רע"א 5175/17 הלני השקעות ונדל"ן בע"מ נ. מאיה ל.ס בע"מ

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 28.5.2017 (רע"א 4022-05-17, השופט י' פרסקי ). בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית משפט השלום בקרית גת מימים 26.3.2017, 10.4.2017, 30.4.2017 ו-3.5.2017 (ת"א 68167-11-16, השופט מ' הולצמן ).

2.המבקשת הגישה נגד המשיבים תביעה לפינוי מושכר לפי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) ובה טענה להפרות שונות של חוזה שכירות שנחתם ביניהם.

3.במסגרת ההליך שהתקיים בבית משפט השלום נחלקו הצדדים לגבי המסלול הדיוני המתאים לעניינם, וביום 26.3.2017 דחה בית משפט השלום בקשה של המשיבים להעברת התביעה למסלול של סדר דין רגיל. בהמשך ההליך הוגשו בקשות נוספות להעברת הדיון למסלול של סדר דין רגיל, וזאת בעקבות הוספתם של עדים וראיות על-ידי שני הצדדים. בקשות אלה נדחו בהחלטות שניתנו על-ידי בית משפט השלום בימים 10.4.2017, 30.4.2017, וביום 3.5.2017.

4.ביום 28.5.2017 קיבל בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים, והורה על העברת התביעה למסלול של סדר דין רגיל. בית המשפט המחוזי קבע כי בקבלת הבקשה תומכת העובדה שאין מדובר ב"תיק קלאסי" של פינוי מושכר מסוג דירת מגורים, אלא בחוזה שכירות שנעשה בין שני גופים מסחריים ביחס לנכס המשמש למטרות עסקיות. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי היקף החומר הראייתי וכמות העדים, ובהם עדים מומחים, אשר אמורים להישמע בתיק מצדיקים אף הם את העברת הדיון למסלול של סדר דין רגיל. בית המשפט המחוזי ציין כי למרות שככלל התערבות של ערכאת הערעור בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית תעשה במשורה, המקרה דנן הוא מקרה חריג המצדיק התערבות כזו, בשים לב לשורה ארוכה של בקשות להגשת ראיות ולהבאת עדים נוספים שהגישה המבקשת לאחר תחילת ההליך, ואשר הולידו, כך נקבע, בקשות נוספות גם מצד המשיבים. בנסיבות אלה, סבר בית המשפט המחוזי כי לנוכח התרחבותו המשמעותית של היקף החומר הראייתי בתיק, אין עוד העניין מתאים לדיון במסלול של תביעה לפינוי מושכר.

5.בבקשה שבפני טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה בפרשנותו לתקנה 214יב לתקנות סדר הדין האזרחי, שחלה על העברת תובענה למסלול של סדר דין רגיל, בכך ש"עיקר מתוכן את האפשרות להגשת תביעת פינוי בסדר דין מהיר שעניינה נכס עסקי", וכי המקרה מעלה שאלה עקרונית הנוגעת לפרשנות התקנה בכל הנוגע לתביעה בגין פינוי נכס מסחרי. בפרט, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי היקף הראיות בתיק מצדיק את העברת התובענה לסדר דין רגיל, וכי תחת זאת צריך היה לבחון שיקולים "מהותיים", ובהם מהות ההפרות הנטענות והנזק אשר עלול להיגרם למבקשת נוכח הימשכות ההליכים הצפויה בהליך של סדר דין רגיל. בנוסף, המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהתערב בהחלטותיו של בית משפט השלום, בניגוד לכלל הקובע כי ערכאת הערעור תתערב במשורה בהחלטות שעניינן דרך ניהול ההליך. לבסוף, נטען כי בית המשפט המחוזי "נתפס לטעות עובדתית חמורה" עת קבע כי המבקשת היא שהרחיבה את היקף החומר הראייתי בתיק.

6.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

7.הלכה ידועה היא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה עקרונית או משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הקונקרטיים, או כאשר דחייתה של הבקשה תגרום לעיוות דין (ר או: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). כללים אלו חלים בקל וחומר מקום בו מקורה של הבקשה בהחלטת ביניים של הערכאה הדיונית, ובמקרה זה הבקשה תתקבל במקרים חריגים בלבד (ראו למשל: רע"א 3013/17 הימנותא בע"מ נ' עזבון המנוח מוחמד מחמוד סומרין , פסקה 8 (6.6.2017); רע"א 813/16 מ.ו. השקעות בע"מ נ' אודם ספיר ייזום ובניו , פסקה 10 (2.3.2016)).

8.הבקשה שבפני אינה מקיימת את אמות המידה המצמצמות שנקבעו בפסיקה. בניגוד לטענות המבקשת, המשוות לפסק דינו של בית המשפט המחוזי נופך עקרוני, למעשה החלטתו נטועה בנסיבות המקרה הקונקרטיות, ובהן מיהות הצדדים בתיק, היקף החומר הראייתי שנצבר וכמות הדיונים שידרשו לשם ההכרעה (ראו והשוו: בע"ם 8671/13 פלונית נ' פלוני , פסקה י"ד (30.12.2013)).

9.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.