רע"א 3119/22 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ע"ר 50489-03-22 (השופט ע' עאסי ) מיום 3.4.2022, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי ב-ת"א 26777-01-22 (הרשם א' סלע ) מיום 20.2.2022. במסגרת החלטת הרשם נדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים ב-ת"א 41611-10-18 (השופט א' פרסקי ), אשר דחה, על הסף, את תביעתה נגד המשיבים.

2.

מבלי להידרש לפירוט כלל השתלשלות העניינים, אציין, בתמצית, כי מקורו של ההליך בפסק דין שניתן בהיעדר הגנה נגד המבקשת ובִּתה בשנת 2006 בבית משפט המחוזי בירושלים (להלן: פסק הדין הראשון ). המבקשת הגישה לאורך השנים ארבע בקשות לביטול פסק הדין מטעמים שונים, אשר נדחו כולן הן משום שהוגשו באיחור ניכר והן לגופן. בקשת רשות ערעור שהוגשה בנושא לבית המשפט העליון נדחתה לגופה, ושלוש הבקשות שהוגשו לעיון חוזר בהחלטה זו נדחו אף הן.

3.

ביום 17.10.2018 הגישה המבקשת תביעה כספית לבית משפט השלום בירושלים בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב הגשת התביעה (מושא פסק הדין הראשון) שלא בתום לב ועקב מימוש פסק הדין הראשון אשר הביא למכירת דירתה; וכן הוגשה התביעה נגד המשיבה 10, מדינת ישראל, בטענה למחדלים שונים של הרשות השופטת (ת"א 41611-10-18).

4.

ביום 1.1.2020 סילק בית המשפט השלום (השופט א' פרסקי ) את התביעה על הסף, מחמת השתק עילה והתיישנות, וכן לנוכח חסינותה המהותית של הרשות השופטת (להלן: פסק הדין השני ). ביום 17.2.2020 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בפסק הדין השני, אשר נדחתה עוד באותו היום.

5.

ביום 12.1.2022, בחלוף שנתיים ממועד מתן פסק הדין השני, הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור (ע"א 26777-01-22). בית המשפט המחוזי (הרשם א' סלע ) דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 20.2.2022, בקבעו כי לא הוצגו טעמים מוצדקים להגשת הבקשה באיחור כה משמעותי (להלן: החלטת הרשם ) . המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטת הרשם, אשר נדחתה אף היא בהחלטה מיום 25.2.2022.

6.

ערעור שהגישה המבקשת על החלטת הרשם נדחה בפסק דין מיום 26.4.2022 (ע"ר 50489-03-22; השופט ע' עאסי ), תוך שנקבע כי המבקשת לא הצביעה על קיומו של טעם מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה. עוד הוסיף כי מעיון בהליכים שהתנהלו בנושא מושא הערעור לאורך השנים עולה כי דחיית הבקשה אינה מעוררת חשש לעיוות דין, משום שעניינה של המבקשת זכה להתייחסות לגופו במסגרת ההליכים הקודמים בפני בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון.

7.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת הרשם הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. בגדרי בקשת רשות הערעור שבה המבקשת על טענותיה כי נגרם לה עיוות דין בכך שפסק הדין הראשון ניתן נגדה בהיעדר הגנה, וכן טענות ביחס לנסיבותיה האישיות. לגבי השיהוי בהגשת הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, טוענת המבקשת כי " לא ישבה בחיבוק ידיים, אלא פעלה ללא לאות ועסקה במציאת פתרון כספי ".

8.

כידוע, בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט המחוזי, אשר דן והכריע בערעור על החלטת רשם אותו בית משפט הינה בקשה ב"גלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (רע"א 2013/22 ורטנסקי נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ (12.4.2022); רע"א 1270/21 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (6.5.2021)).

9.

לאחר עיון בבקשה ובחומר שהונח בפני הערכאות קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיבים. זאת, משלא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כי מתן רשות הערעור תמנע עיוות דין – מבלי שנעלמו מעיני נסיבותיה האישיות של המבקשת.

10.

המבקשת ממקדת טענותיה במישור עיוות הדין, בהתבסס על כך שפסק הדין הראשון ניתן בהיעדר הגנה. עם זאת, טיעוני המבקשת לעניין מתן פסק הדין נידונו לגופם הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית משפט זה במסגרת שלל ההליכים הקודמים שננקטו, כפי שפורט בפסק דינו של בית משפט השלום עליו חפצה המבקשת לערער. יתרה מכך, בנסיבות העניין, בהן פסק הדין הראשון ניתן לפני כ-16 שנים, דומה כי יש ליתן משקל מיוחד לעקרון סופיות הדיון.

11.

יתר על כן, על פניו נראה כי התביעה שבית המשפט הורה על סילוקה על הסף הוגשה כדרך לנסות ו"לעקוף" את המחסום הדיוני שנוצר עקב פסק הדין הראשון ושלל ההחלטות שדחו את הניסיונות לבטלו. בדין לא איפשר זאת בית המשפט קמא, וגם משום כך לא נוצר כל עיוות דין באי-מתן הארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין, בפרט מקום בו הבקשה הוגשה באיחור כבד במיוחד.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.