פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3141/14
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. שמריה לוי
2. עו"ד זיוה רבני, נאמנת לנכסי החייב
נ ג ד
המשיבים:
1. יורשי המנוח ניסים לוי ז"ל
2. כונס הנכסים הרשמי
3. בנק מזרחי טפחות בע"מ
4. המרכז לגביית קנסות
5. עיריית ירושלים
6. פוליבה בע"מ
7. נציבות מס הכנסה
8. שלמה א. אנג'ל בע"מ
9. יוסף לוי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בירושלים בפש"ר 11540-07-11 מיום 27.3.2014 שניתנה על-ידי השופט
כרמי מוסק
בשם המבקש 1:
עו"ד איתי ליאון
בשם המבקשת 2:
בעצמה
החלטה
בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק ) מיום 27.3.2014 במסגרתה קיבל ערעור על החלטת הנאמנת לדחות תביעת חוב שהגישו המשיבים 1 מחמת איחור בהגשתה. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר באיחור קל המצדיק מתן ארכה להגשת תביעת החוב, והורה לנאמנת להכריע בתביעת החוב לגופה.
עיקרי העובדות
1.
ביום 19.8.2003 ניתן פסק דין במסגרתו חויבו המבקש 1 ואחיו לשלם לניסים לוי ז"ל (להלן: המנוח ) סכום של 1,831,272 ₪. במשך השנים נקטו המנוח והאפוטרופוסים שמונו על נכסיו בהליכי הוצאה לפועל בניסיון לגביית החוב. בהמשך, ביום 7.9.2011, פורסם צו כינוס נכסים בעניינו של המבקש 1, והמבקשת 2 מונתה כנאמנת על נכסיו. ביום 12.2.2012, בטרם חלפו ששה חודשים ממועד פרסום צו הכינוס ברשומות, נפטר המנוח לבית עולמו. ביום 28.6.2012 ניתן צו קיום צוואה, וביום 29.7.2012 הוגשה לנאמנת תביעת חוב לתשלום סכום הכסף שנפסק לטובת המשיב 1. הנאמנת דחתה את תביעת החוב משום שהוגשה באיחור. המשיב 1 ערער על החלטת הנאמנת לבית המשפט המחוזי.
2.
בהחלטה מיום 27.3.2014 נעתר בית המשפט המחוזי לערעור על החלטת הנאמנת לדחות את תביעת החוב. בהחלטה נקבע כי שיקול מרכזי הוא תום הלב שהיה כרוך בהגשתה של התביעה, חרף האיחור. כל הצדדים המעורבים היו מודעים לקיומו של פסק הדין ולניסיונות המרובים להגיע להסדר לתשלום החוב. נקבע כי "גם אם היה איחור קל בהגשת תביעת החוב, הדבר נעשה בתום לב שעה שברור לכל שהמערער [המשיב 1 – נ' ס'] לא זנח את תביעת החוב". המשיב 1 עסק בנושא הסדר החוב כלפי רשויות המס, והמתין להכרעת בית המשפט בסוגיה זו. עוד נקבע כי אין באישור להגשת תביעת החוב באיחור, כדי לפגוע בשאר הנושים. תביעת החוב הייתה ידועה ומוכרת לכל המעורבים, והנזק הנובע מאי-הגשתה גבוה לאין ערוך מאשר הנזק מהגשתה בשלב זה של ההליך. בית המשפט המחוזי בחן את הכללים שהותוו ברע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עיריית ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ
(בפירוק) (21.8.2012)) (להלן: עניין מלונות רותם )) ומצא כי "אין מדובר בנושה שזנח את תביעתו והתעורר רק לאחר חלוף זמן רב" .
המשיב 1 לא התעלם מהליכי פשיטת הרגל. המנוח נפטר בטרם חלפו ששה חודשים ממועד פרסום צו הכינוס, ולא היה לאל ידו של המשיב 1 להגיש את תביעת החוב בטרם ניתן צו קיום הצוואה. משכך נקבע, כי "אף אם תביעת החוב הוגשה באיחור מסוים, מדובר באיחור קל המצדיק מתן ארכה להגשת תביעת החוב נוכח הטעמים המיוחדים שפורטו לעיל. אינני סבור כי זהו המקרה בו ראוי להקשות על הנושה ולנקוט עמו גישה מחמירה. לאור האמור, אני מקבל את הערעור במובן זה, שיש לראותו כאילו הוגש במועד ועל כן אני מורה לנאמנת להכריע בתביעת החוב" . נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.
עיקר הטענות בבקשה
3.
לטענת המבקשים, החלטת בית המשפט המחוזי שגויה. ההחלטה מאיינת למעשה את הוראת סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל, גורמת לאי-ודאות משפטית, ומרחיבה באופן לא מידתי את האפשרות להגיש תביעות חוב באיחור. המשיב 1 ידע על אודות מתן צו הכינוס עוד ביום 26.7.2011, בטרם פורסם הצו ברשומות. בנסיבות אלה יש לחשב את המועד להגשת תביעת החוב של המשיב 1 מהיום שבו ידע על מתן הצו ולא מיום פרסומו. מועד זה חלף עוד בטרם פטירת המנוח, ומכאן שאין יסוד לטענות המשיב 1 כי לא היה באפשרותו להגיש את תביעת החוב במועד. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי המשיב 1 לא יכול היה להגיש את תביעת החוב אלא לאחר מתן צו קיום צוואה. ירושת עזבון על-פי דין נעשית אוטומטית, ואין צורך להמתין למתן צו קיום צוואה, שהוא צו דקלרטיבי בלבד. המנוח ויורשיו ידעו על אודות מתן צו הכינוס למעלה משנה בטרם הוגשה תביעת החוב לנאמנת, ויש לזקוף לחובתם את חלוף הזמן עד להגשת תביעת החוב. לטענתם, אישור תביעת החוב בשלב זה יביא לפגיעה ישירה ומהותית בשאר הנושים. לסיכום הוסיפו המבקשים כי משידע המשיב 1 על מתן צו הכינוס במועד, לא היה מקום להסתמך על ההלכה שנקבעה בעניין מלונות רותם ואין להתיר את הגשת תביעת החוב באיחור.
דיון והכרעה
4.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ושקילת טענותיהם של המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובה מאת המשיבים. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי טעמים מיוחדים מצדיקים את הארכת המועד להגשת תביעת החוב. בעניין מלונות רותם הנ"ל נקבע, כי "מן ראוי לפרש את הדרישה לקיומו של טעם מיוחד להארכת מועד, הקבועה בסעיף 71(ב) לפקודה, באופן מקל יותר מאשר בהוראות חקיקה אחרות". במסגרת זו נקבע, כי " כאשר טרם ארעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת" . בנוסף, ההלכה הפסוקה קבעה כי במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העדר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי-גרימת נזק למי מהצדדים, אי-חלוקת דיבידנד לנושים והעדר היווצרות נזק של הסתמכות מצד מי מבעלי הדין, יש להעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב (ראו: ע"א 4798/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הכונס הרשמי (29.9.2012)). כפי שציין בית המשפט המחוזי, דבר קיומו של החוב היה גלוי וידוע לכל המעורבים, ואין יסוד לטענה כי המשיב 1 זנח את טענותיו לגבי החוב. בית המשפט המחוזי מצא כי המשיב 1 נהג בתום לב בהגישו את תביעת החוב – גם אם באיחור – רק לאחר מתן צו קיום צוואה לנכסי המנוח, ואיני מוצא פגם כלשהו בהחלטה זו. זאת ועוד: בשלב זה של ההליכים, בטרם אישור הסדר הנושים, אין פגיעה באינטרס ההסתמכות של שאר הנושים. בנסיבות אלה, סבורני כי בצדק נמנע בית המשפט המחוזי מנקיטת גישה מחמירה והתיר את הגשת תביעת החוב באיחור.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ד בסיון התשע"ד (22.6.2014).
ש ו פ ט