רע"א 3252-23 רע"א 3252-23

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי) בחדל"פ 42504-04-21 מהימים 6.7.2022, 14.11.2022 ו-27.2.2023, בהן נדחו בקשות שונות שהגיש המבקש.

הרקע לבקשה

1.ביום 20.4.2021 הוגשה לבית משפט השלום בראשון לציון בקשה להכרה בהליך חדלות פירעון המתנהל ברוסיה בעניינו של המבקש, כ"הליך זר" לפי חלק ט' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון או החוק). במסגרת הבקשה שהוגשה על ידי בעל התפקיד אשר מוּנה ברוסיה ולימים הוחלף במשיב 1 (להלן: בעל התפקיד), צוין כי המבקש נמלט לישראל וכי הבקשה נועדה לאפשר את חקירתו ולהתחקות אחר נכסיו אשר הוברחו למדינות שונות. עוד צוין כי חובותיו של המבקש עומדים על סך של למעלה מ-115 מיליון דולר ארה"ב וכי מתנהל בעניינו גם הליך חדלות פירעון באנגליה. המבקש מצדו התנגד לבקשה וטען בין היתר כי בהליך באנגליה ניתן לו הפטר מלא מחובותיו לאחר ששילם כספים לקופת הנשייה והעמיד את נכסיו לידי הנאמנים שמוּנו לו. הוא טען כי ההליך ברוסיה אינו יכול להסדיר את יחסיו עם נושיו וממילא אינו יכול להיות מוכר כ"הליך זר", שכן חובותיו כבר הוסדרו בפסק הדין שניתן בהליך האנגלי.

2.ביום 16.6.2021 נעתר בית משפט השלום לבקשת בעל התפקיד והכיר בהליך חדלות הפירעון המתנהל ברוסיה כ"הליך זר עיקרי". נקבע כי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לצורך הכרה בהליך זר, וכי מרכז חייו של המבקש נמצא ברוסיה. בתוך כך נקבע כי הערכאה המתאימה והמוסמכת לדון בהשלכותיו של ההפטר שניתן למבקש לטענתו באנגליה, היא בית המשפט המנהל את הליך חדלות הפירעון ברוסיה. יצוין כי ערעור שהגיש המבקש על פסק דין זה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 29.6.2022 (עחדל"פ 25837-10-21).

3.ביום 6.8.2021 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה להכרה בהליך חדלות פירעון זר נוסף המתנהל ברוסיה, בעניינה של חברה ושמה Asteros (להלן: החברה) אשר כמחצית ממניותיה הייתה בבעלותו של המבקש. בית המשפט המחוזי נעתר לכך ביום 11.10.2021, ובהמשך הורה על איחוד ההליכים של המבקש ושל החברה ועל בירורם לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

4.הבקשה שלפנַי מופנית נגד שלוש החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי, בהן נדחו בקשות שונות שהגיש המבקש. מאחר שכל החלטה עוסקת בעניין שונה, יתואר להלן הרקע הרלוונטי לכל אחת מהן בנפרד.

החלטות בית המשפט ותמצית טענות המבקש

5.ההחלטה הראשונה: ביום 17.10.2021 הגיש המבקש בקשה להכיר בפסק החוץ שניתן באנגליה בו הוכרז פושט רגל והופטר מכל חובותיו, לפי חוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: חוק אכיפת פסקי חוץ). ביום 6.7.2022 דחה בית המשפט בקשה זו בקבעו כי הפורום המתאים לבירור טענות המבקש בעניין זה הוא בית המשפט ברוסיה. ברקע לכך עמדה בין היתר העובדה שכבר בהליך שהתנהל בבית משפט השלום (ובערעור שהוגש עליו לבית המשפט המחוזי) נקבע כי הערכאה המתאימה לבירור השלכות ההפטר שניתן בבית המשפט האנגלי, איננה בישראל; כמו גם העובדה שבדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 9.5.2021 הוסכם בין הצדדים כי המבקש יפנה לבית המשפט ברוסיה בבקשה מתאימה לעניין ההפטר שניתן באנגליה.

6.ההחלטה השנייה: ביום 23.6.2022 הגיש המבקש בקשה לביטול ההליך שנפתח בעניינו בישראל. הוא ציין כי הגיע לידיו מכתב שנשלח מאת בא-כוח בעל התפקיד למשרד עורכי דין ברוסיה המייצג את הבנק שיזם את ההליך הרוסי (להלן: המכתב ו-הנושה, בהתאמה). לטענתו, מכתב זה מלמד שבא-כוח בעל התפקיד הוא שלוח של הנושה הפועל בהתאם להוראותיו, מעביר לו דין וחשבון וככל הנראה גם מקבל ממנו שכר, והדבר מעמיד אותו בניגוד עניינים קיצוני ביותר. בקשתו של המבקש נסמכה על סעיף 316 לחוק חדלות פירעון העוסק בין היתר באפשרותו של בית המשפט להימנע מהפעלת סמכות לפי פרק ט' לחוק אם יש בכך כדי לפגוע בתקנת הציבור. ביום 14.11.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. צוין תחילה כי ספק אם ניתן להשתית את הבקשה על הוראות סעיף 316 לחוק, שכן על פניו השיקולים הנזכרים בהוראה זו רלוונטיים עת נדרש בית המשפט להכריע בבקשה להכרה בהליך זר, להבדיל מבקשה לביטול ההליך לאחר ההכרה. מכל מקום נקבע כי המבקש לא עמד בנטל הדרוש להראות כי התנהלות בעל התפקיד עולה כדי פגיעה בתקנת הציבור. זאת בין היתר מאחר שטענות המבקש נסמכות על השערות בלבד; שכלל לא ברור הקשר שהוא ניסה לבסס בין בא-כוח בעל התפקיד לבין הנושה; שעצם העובדה שבעל תפקיד מייצג נושה מסוים אינה עולה כדי ניגוד עניינים חמור; שהמכתב כולל דיווח שגרתי שנשלח לנושי היחיד בנוגע לפסק הדין שניתן בעניינו של המבקש, אשר אין בו כדי ללמד כי בא-כוח בעל התפקיד עושה דברו של הנושה; ושאין במכתב כדי להראות שהנושה נושא בשכר טרחתו של בעל התפקיד. בהקשר זה הודגש כי טענות המבקש בנוגע לגורם הנושא בשכר טרחת בעל התפקיד נדונו על ידי בית המשפט ברוסיה, וככל שיש למבקש טענות בעניין, בית המשפט בישראל אינו הפורום המתאים לכך.

7.ההחלטה השלישית: ביום 14.12.2022 הגיש המבקש בקשה להורות על קציבת מועד למיצוי חקירותיו. הוא ציין כי מאז חקירתו האחרונה חלפו חודשים ארוכים, וכי אמנם הוא זומן לא מכבר על ידי בעל התפקיד לחקירה נוספת אך עניינה בהתנהלותו הכלכלית בחצי השנה האחרונה ולא בפעילותו ברוסיה. בנסיבות אלה, כאשר ההליך עומד על כנו ללא תכלית בשל חוסר מעש של בעל התפקיד, תוך שמוטלות על המבקש מגבלות שונות, יש לקבוע מועד למיצוי חקירתו ובכך להביא לסיום ההליך האישי שננקט נגדו. ביום 27.2.2023 בית המשפט דחה גם בקשה זו. נקבע כי כל עוד הליך חדלות הפירעון המתנהל נגד המבקש ברוסיה עומד על כנו, אין מקום להתערב בהליך באמצעות מתן הוראות לבעל התפקיד. כמו כן נקבע כי האפשרות להסיר חלק מהמגבלות המוטלות על המבקש תיבחן לאחר שבעל התפקיד ימצה את חקירותיו. הובהר כי ככל שברצונו של המבקש להביא לסיום ההליך, עליו לפעול לסיומו של ההליך העיקרי ברוסיה.

8.מכאן הבקשה שלפנַי המופנית נגד שלוש ההחלטות האמורות.

באשר להחלטה הראשונה טען המבקש כי בית המשפט דחה את בקשתו על הסף מבלי לדון בה ובהתעלם מהסעד שהתבקש על ידו – הכרה בפסק החוץ האנגלי בישראל. הודגש כי סמכותו של בית המשפט להכיר בפסק דין זר במסגרת הליכי חדלות פירעון הוכרה בפסיקת בית משפט זה וכי היה על בית המשפט להפעילה בעניינו. עוד נטען כי החלטת בית המשפט חוסמת את גישתו לערכאות, שכן הוא אינו יכול להגיש בקשה דומה בהליך ברוסיה, שעה שברי כי אין בית המשפט ברוסיה יכול להכריע בבקשה להכרה בפסק חוץ בישראל.

באשר להחלטה השנייה נטען כי מהמכתב עולה שבא-כוח בעל התפקיד פועל בהתאם להוראותיו של הנושה, כאשר בית המשפט התעלם מהעובדה שבעל התפקיד לא הכחיש את קיומו של המכתב ואף לא הציג כל ראיה המוכיחה את טענתו כי המכתב נשלח לגורמים שונים. בית המשפט גם שגה בקביעתו כי אף אם היה עולה בידו של המבקש להראות כי בא-כוח בעל התפקיד מייצג את מי מנושיו, לא היה בכך כדי להקים טענה בדבר ניגוד עניינים פסול. נטען בין היתר שחוק חדלות פירעון והוראות הממונה על הליכי חדלות פירעון קובעים כי חל איסור על נאמן לייצג נושה, וכי לא ימונה לתפקיד נאמן מי שעלול להימצא בניגוד עניינים. בענייננו, בא-כוח בעל התפקיד מוּנה לתפקידו תוך שהוא מסתיר את העובדה שהוא פועל בשליחות הנושה, עבורו וככל הנראה אף במימונו, ולפיכך מדובר בפגם מהותי היורד לשורשו של ההליך. בית המשפט שגה גם בכך שקבע כי בית המשפט בישראל אינו הפורום המתאים לדון בשאלת הגורם המממן את שכר בא-כוחו של בעל התפקיד, וכתוצאה מכך נמנע מלהכריע בטענת המבקש כי הנושה הוא זה אשר נושא בשכרו. בא-כוח בעל התפקיד מונה בישראל בהתאם לחוק חדלות פירעון וקיבל סמכויות תחת החוק הישראלי, וטענות המבקש מופנות כלפי התנהלותו בהליך הישראלי.

ובאשר להחלטה השלישית נטען כי נובע ממנה שההליך בישראל מתנהל ללא הפעלת שיקול דעת וכי הוא מהווה "שיקוף" של ההליך ברוסיה, ועם זאת אין להסכים. בית המשפט גם התעלם בהחלטתו מכך שבעל התפקיד אישר שלא חקר את המבקש משך קרוב לשנה, בעוד שההכרה בהליך הזר נועדה למטרות חקירה בלבד. גם הקביעה לפיה על המבקש לפנות לבית המשפט ברוסיה לשם קידום ההליך וסיומו מתעלמת מכך שההכרה נועדה ליתן אפשרות למצות את חקירות המבקש בישראל, ומשכך בנסיבות העניין אין עוד תכלית להליך. לא יתכן כי המבקש ייוותר תחת מגבלות שונות ללא כל שיקול דעת, והכל כאשר בעל התפקיד אינו פועל לקידום ההליך בעצמו.

דיון והכרעה

9.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

10.ראשית ייאמר, כי הבקשה מופנית נגד שלוש החלטות אשר אמנם ניתנו באותו הליך, אולם הן עוסקות בעניינים שונים ונפרדים. לא אחת נפסק כי במצב דברים שכזה ראוי להורות על מחיקת הבקשה על הסף (ראו: רע"א 1739/23 אלד פלאנט בע"מ נ' מנסור (5.3.2023); רע"א 7620/21 אייזן נ' יואלי (17.11.2021); רע"א 2404/21 פלונית נ' פלוני (8.4.2021); והשוו: רע"א 6821/15 פלונית נ' משרד הבריאות, פסקה 9 (3.2.2016)). מכל מקום, גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענות המבקש.

11.תחילה באשר להחלטה הראשונה שעניינה בבקשה להכרה בפסק חוץ בכל הנוגע להפטר שניתן על פי הנטען בהליך האנגלי. טענות המבקש בנוגע להשלכותיו של ההפטר הנטען על הליך ההכרה בישראל הועלו על ידו בעבר ונדחו – הן על ידי בית משפט השלום בפסק הדין שהכיר בהליך הרוסי כהליך זר, והן על ידי בית המשפט המחוזי בערעור על פסק הדין האמור – תוך שהובהר לו באופן ברור כי האכסניה המתאימה לבירור טענותיו בעניין זה היא בית המשפט ברוסיה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הפך חלוט זה מכבר. עושה רושם אפוא כי הבקשה מושא ההחלטה הראשונה אינה אלא ניסיון להרהר אחר קביעות חלוטות, וזאת אין לקבל.

12.זאת ועוד, כפי שהזדמן לי לציין בעבר, חלק ט' לחוק חדלות פירעון נועד לאפשר התמודדות יעילה עם הליכי חדלות פירעון בעלי היבטים בין לאומיים, ולקדם שיתוף פעולה בין הרשויות המוסמכות בישראל לבין הרשויות המוסמכות במדינות זרות המנהלות הליכי חדלות פירעון בין לאומיים (רע"א 9071/20 OOO BE ASH BEHA – באמצעות מפרק החברה מר פינצ'וק סרגיי נ' תדביק-פק בע"מ, פסקה 16 (12.4.2021); ראו גם: דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016 (ה"ח הממשלה 1027), עמ' 744). ההסדר שאומץ בחוק נסוב על הכרה רחבה בהליכי חדלות פירעון זרים ובבעלי תפקיד זרים הפועלים במסגרתם, בישראל. הכרה זו – בין אם כהליך "עיקרי" ובין אם כהליך "משני" – אין פירושה כי ההליך בישראל בא במקומו של ההליך הזר או כי נפתח הליך חדלות פירעון נוסף בעניינו. ההכרה נועדה לצייד את בעל התפקיד במגוון כלים שתכליתם העיקרית היא הגנה על נושיו של החייב ושמירה על ערך נכסיו (וראו לעניין זה סעיפים 303-302 לחוק; ראו גם: עודד מאור ואסף דגני הפטר 1263 (2019) (להלן: מאור ודגני)). ההכרה בהליך הזר נועדה אפוא לשרת את ההליך הזר. ברי כי טענת המבקש לפיה ההפטר שניתן לו בהליך האנגלי הסדיר את כל חובותיו – טענה המלינה על עצם קיומו של הליך חדלות פירעון נוסף בעניינו – אינה ראויה להתברר באכסניה זו של הכרה בהליך זר, אלא במסגרת ההליך העיקרי המתנהל נגדו ברוסיה. אכן, המבקש אינו יכול להגיש לבית המשפט ברוסיה בקשה להכיר בפסק חוץ בישראל. אך לא זו השאלה העומדת להכרעה, אלא כאמור על המבקש לפנות לבית המשפט ברוסיה ולבקש שם שיכריע בהשלכותיו של ההפטר שניתן לו באנגליה. יתר על כן, מעיון במערכת "נט המשפט" אף עולה כי הוא אכן עשה זאת, בהתאם להסכמת הצדדים לה ניתן תוקף של פסק דין (כפי שעולה למשל מהודעת העדכון מטעמו מיום 18.5.2021). מובן כי ככל שיימצא שיש להפטר השלכות המצדיקות את ביטול ההליך הזר נגדו, תהיה לכך גם השפעה על ההליך בישראל.

13.ומכאן להחלטה השנייה שעניינה בבקשת המבקש לביטול ההליך נגדו בשל ניגוד העניינים בו מצוי על פי הטענה בא-כוח בעל התפקיד. על פניו, הנסיבות המנויות בסעיף 316 לחוק עשויות להצדיק במקרים מסוימים גם את ביטולה של החלטה להכיר בהליך זר לפי חלק ט' לחוק. זאת בשים לב לסמכותו הכללית של בית המשפט של חדלות פירעון לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו לפי החוק אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת (סעיף 279(ד) לחוק). עם זאת, בענייננו המבקש לא הניח ולוּ תשתית מינימלית ביותר שעשויה להצדיק את ביטול ההליך בנסיבות העניין. כפי שנפסק בעבר, טענה לניגוד עניינים של בעל תפקיד הפוגם ביכולתו לשמש בתפקיד זה היא טענה חמורה, ועל כן היא מחייבת את הטוען לכך לנקוט בזהירות המתחייבת, לפרט את הטענות ולבססן כראוי (וראו: רע"א 4400/15 בן משה (חלה) נ' עו"ד מרים זפט, "מנהלת מיוחדת" לנכסי "החייב" (30.6.2015); ע"א 4920/13 אבו סאלח נ' אביב תעשיות מיחזור בע"מ, פסקה 9 (3.2.2014) (להלן: עניין אבו סאלח)). לא כך נעשה בענייננו. המבקש ניסה להתבסס על מכתב שנשלח לנושה על ידי בא-כוח בעל התפקיד, אולם כלל לא ברור כיצד מכתב זה מוכיח את הטענה כי בא-כוחו של בעל התפקיד פועל בהוראותיו של הנושה, נותן לו דין וחשבון וממומן על ידו. מהתרגום של המכתב שצירף המבקש עולה כי מדובר במכתב אינפורמטיבי המתאר את פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום ואת השלכותיו על המבקש. אין בו כל אמירה המלמדת על הקשרים הנטענים בין הנושה לבין בא-כוח בעל התפקיד, וגם לשון הרבים בה נעשה שימוש במכתב אינה מוליכה למסקנות אותן מסיק המבקש. על כך יש להוסיף כי כפי שעולה מהתגובה שהגיש בעל התפקיד לבית המשפט המחוזי, דיווח על מתן פסק הדין ותרגומו נשלחו לכל הנושים שביקשו לקבלו, כמו גם לגורמים רבים נוספים ברוסיה בשל החידוש המשפטי שבו. המבקש טוען כי עמדה זו של בעל התפקיד לא נתמכה בראיות, אולם כאמור הנטל להראות קיומו של ניגוד עניינים מוטל עליו והוא לא עמד בו, ולוּ בקירוב. מכל מקום, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אף אם היה עולה בידי המבקש להראות כי בא-כוח בעל התפקיד מייצג את הנושה, רחוקה עד מאוד הדרך מהמסקנה שמדובר בניגוד עניינים הפוגע ביכולתו של בעל התפקיד למלא את תפקידו כראוי (וראו בקשר לניגוד עניינים של בעל התפקיד: ע"א 3823/21 שימר נ' ארז חבר, עו"ד, נאמן, פסקאות 12-11 והאסמכתאות שם (21.7.2021), בו גם הובהר מפורשות כי חוק חדלות פירעון אינו שולל את האפשרות למנות בא-כוח נושה לנאמן (שם, פסקה 13); ראו גם: עניין אבו סאלח; מאור ודגני, עמ' 469 והאסמכתאות שם). ממילא, לא היה בכך כדי להביא לביטול ההליך.

14.ולבסוף, באשר להחלטה השלישית בה נדחתה בקשת המבקש לקציבת מועדים למיצוי חקירותיו. בקשת בעל התפקיד להכרה בהליך זר אכן נועדה בעיקרו של דבר לאפשר לו לחקור את המבקש. אולם זאת לא רק לצורך בירור נסיבות הסתבכותו הכלכלית ברוסיה, אלא גם לצורך התחקות אחר כלל נכסיו, כספיו, עסקיו וזכויותיו, במטרה לקבל תמונה כלכלית מלאה על אודותיו. מתגובת בעל התפקיד שהוגשה לבית המשפט המחוזי עולה כי בעת הזו טרם מוצה הצורך בחקירת המבקש, ובנסיבות אלה בצדק דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. עם זאת מובן כי חזקה על בית המשפט שיטה אוזן לבקשות שעניינן בהגבלות שהוטלו על המבקש, ככל שיימשכו ההליכים.

הבקשה נדחית אפוא על כל חלקיה. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח.