רע"א 7620/21 הלן אייזן עו"ד נ. אמיר יואלי

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופטת ה' עובדיה ) בת"א 58358-01-20 מיום 29.9.2021, בגדרה נקבע כי על המשיב להפקיד ערובה בסך 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות המבקשת.

רקע

2.

ביום 26.1.2020 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המבקשת על סך 9,976,593 ש"ח (אשר בהמשך הופחתה לסך של 5,500,000 ש"ח). בתביעה נטען כי המבקשת, עורכת דין במקצועה, ייצגה את המשיב ואת יתר בעלי הזכויות במקרקעין המצויים בתל-אביב במסגרת עסקת קומבינציה ורכישת שירותי בניה שכרתו עם שתי חברות קבלניות בשנת 1999. המשיב טען עוד בתביעתו כי בשל רשלנותה המקצועית של המבקשת במהלך הייצוג האמור, נגרמו לו נזקים כלכליים, ובהם, בין היתר, אובדן זכויותיו בשתי דירות בבניין שהיה עתיד לקום על המקרקעין. בכתב ההגנה שהגישה המבקשת נטען, בין היתר, כי אין בסיס לתביעה נגדה, וכן כי היא לא ייצגה את המשיב מאז שנת 2007, בהתאם להודעת סיום הייצוג מטעמו. עוד טענה המבקשת להתיישנות ולשיהוי בהגשת התביעה.

3.

ביום 25.2.2021 הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי בה עתרה לכך שהמשיב יפקיד ערובה בסך של 1,000,000 ש"ח להבטחת הוצאותיה. במסגרת הבקשה טענה המבקשת כי סיכויי התביעה אפסיים, כי אין בסיס לתביעה נגדה וכי אין כל קשר סיבתי בין התנהלותה לבין מכירת זכויותיו של המשיב במקרקעין הנדונים. כן נטען כי מצבו הכלכלי של המשיב לא ברור, וכי הוא לא גילה מסמכים אשר עשויים לשפוך אור על מצבו זה.

המשיב טען בתשובה לבקשה כי בהיותו אדם פרטי, הפקדת ערובה תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, אשר אינם מתקיימים בנסיבות העניין. כן נטען כי בקשת המבקשת נועדה לחסום את בירור ההליך ולמנוע ממנו או יומו בבית המשפט.

4.

בהחלטתו מיום 29.9.2021 קיבל בית המשפט את הבקשה והורה למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בסך של 50,000 ש"ח, וזאת, בין היתר, לנוכח סיכויי התביעה שאינם גבוהים; הגשת התביעה בשיהוי ניכר, ולמצער על סף תקופת ההתיישנות; ההתדיינויות הרבות בין הצדדים והאפשרות שנוצר מעשה בית דין בגדרן; למורכבות התביעה; מצבו הכלכלי של המשיב; הפטור שניתן למשיב מתשלום האגרה; הפקדת סכום האגרה ממקורותיו של המשיב לצורך הגדלת סכום התביעה; וכן בשים לב להסכמת המשיב לכך שהמחלוקת תוכרע על סמך סיכומי הצדדים ותיקי המוצגים מטעמם ולאיזון בין זכויותיהם.

הבקשה דנן

5.

בבקשה דנן טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה משלא חייב את המשיב בערובה בסכום משמעותי, אשר ישקף את הנזקים שצפויים להיגרם לה בשל ניהול הגנתה במסגרת התביעה האמורה. בתוך כך, נטען כי בקבעו את סכום הערובה, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לסכום התביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת, לחוסר תום לבו הקיצוני, ולשימוש לרעה בהליכי משפט מצדו. כמו כן, המבקשת שבה על טענותיה השונות ביחס לסיכויי התביעה להתקבל.

דיון והכרעה

6.

לאחר העיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להורות על הגשת תשובה.

7.

תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעת כי " בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע". בפסיקה צוין כי בעת הכרעה בבקשה להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין השאיפה למנוע הגשת תביעות סרק ולהבטיח כי יהא לנתבע ממי להיפרע את הוצאותיו באם תידחה התביעה נגדו (ראו בהרחבה: רע"א 8575/14 חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ , פסקה 10 (30.12.2014)). עוד נפסק כי, ככלל, חיוב תובע פרטי, המתגורר בישראל, בהפקדת ערובה כאמור יעשה במקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 9934/16 קרמנשהצ'י נ' ביזאן , פסקה יב והמקורות המובאים שם (18.1.2017); רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן , פסקה 5 (16.1.2013); רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 6 (14.11.2013); רע"א 1779/20 הולנדר נ' משרד עורכי הדין עמית פולק מטלון , פסקה 11 (23.6.2020)).

אשר להחלטה על גובה סכום הערובה שעל תובע להפקיד להבטחת הוצאותיו של נתבע, נקבע לא אחת כי מדובר בהחלטה דיונית מובהקת המסורה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, ומשכך ערכאת הערעור תתערב בה רק במקרים חריגים (ראו: רע"א 3255/18 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון , פסקה 9 (10.7.2019)).

8.

יישום הכללים האמורים על ענייננו מוליך למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בית המשפט המחוזי קיבל כאמור את הבקשה והורה למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת בשל ניהול ההליך, וזאת משמצא כי המקרה הנדון בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים לעשות כן. בקביעתו זו, כמו גם בקביעת גובה סכום הערובה בסך של 50,000 ש"ח, איזן בית המשפט המחוזי באופן ראוי בין האינטרסים המתחרים ונתן משקל לנסיבותיו של המקרה הנדון בענייננו. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, לא יעשה צו להוצאות.