רע"א 3312/13 סופר רחל נ. עו"ד איתן ארז

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגנית הנשיאה ו' אלשיך ) בתיק פש"ר 1381/09 מיום 19.2.2013, בגדרה הוחלט לאשר את ההסכמה אליה הגיעו המשיב 1 (להלן: עו"ד

ארז או הנאמן ) והמשיב 3 (להלן: עו"ד בית און ) ביחס לתביעת חוב שהגיש האחרון כנגד המבקשת.

1.

ענייננו בהליך אחד מיני עשרות הליכים אשר התנהלו ומתנהלים בערכאות שונות בעניינה של המבקשת. אציין בתמצית כי כנגד המבקשת – אשר ניהלה בעבר עסקים חובקי עולם בתחום החקלאות וגידול פרחים – ניתן צו כינוס ביום 31.12.2009, וביום 30.11.2011 הוכרזה כפושטת רגל. במסגרת זו הושת על המבקשת תשלום חודשי לקופת פשיטת הרגל בסך של 15,000 ₪, שהופחת בהמשך לסך של 13,000 ₪.

2.

עו"ד בית און הגיש בשעתו כנגד המבקשת תביעת חוב בסך של 3,526,425 בגין הפרת הסכם שכר טרחה. לאחר שתביעת החוב אושרה על ידי הנאמן בסכום של 899,200 ₪ בלבד, הגיש בית און ביום 29.7.2010 ערעור לבית משפט קמא על ההחלטה. ביום 25.7.2011 אישר בית המשפט

למבקשת להצטרף להליך ובמסגרת זו הגישה המבקשת את התנגדותה לערעור.

3.

במסגרת משא ומתן שהתנהל בין הנאמן לבין עו"ד בית און, ובהסכמת המשיב 2 (להלן: הכונ"ר ) גובשה פשרה לפיה תועמד תביעת החוב על סך של 1,872,000 ₪.

המבקשת הגישה התנגדות לפשרה בטענה כי זו התגבשה ללא ידיעתה והסכמתה.

בהחלטתו מושא בקשה זו, דחה בית המשפט את בקשת המבקשת. בהחלטה, נמנע בית משפט קמא מלהתערב בשיקול דעתו של הנאמן ואישר את הסכם הפשרה. בית המשפט ציין כי אף בהנחה שיש ממש בחלק מהטענות אותן מעלה המבקשת לגופה של תביעת החוב, ידיו כבולות נוכח פסק דינו של בית משפט זה בע"א 8875/11 רחל סופר-סייג נ' עו"ד איתן ארז (9.9.2012) (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין אושרו מספר תביעות חוב שהוגשו כנגד המבקשת, ובכללן תביעת החוב של עו"ד בית און שהוכרה בסכום של 899,200 ₪, מן הטעם שהמבקשת אשר תקפה את תביעות החוב שהוכרו, לא צירפה את הנושים הרלוונטיים כמשיבים. לאור זאת, ומאחר שמדובר בפסק דין חלוט, מצא בית משפט קמא כי אין מקום להתערבותו. עוד הפנה בית משפט קמא להחלטה שניתנה על ידו ביום 21.1.2013 במסגרת בקשה 151, שם נקבע כי "משבית המשפט העליון התנסח בלשון דחייה של הערעור בלא מתן אפשרות או הנחיות להגשתו מחדש לערכאה דיונית, הרי שאינני יכולה לשנות מהחלטתו.." (יצוין כי גם על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור ל בית המשפט העליון (ע"א 1709/13)).

בית המשפט קמא הוסיף כי גם לגופו של עניין אין להתערב בפשרה אליה הגיע הנאמן, באשר הערכת הסיכויים והסיכונים בתביעת החוב, מסורה לשיקול דעתם של בעלי התפקידים, ואין להתערב בהכרעות מעין אלו מבלי שיתקיימו נסיבות חריגות וקיצוניות המצדיקות התערבות.

על כך נסבה בקשת הערעור שפניי

5.

המבקשת הלינה על כך שנפגעה זכותה לפנות ל בית המשפט ולהשמיע השגותיה, שכן בפיה טענות מהותיות כנגד הסכם הפשרה. המבקשת טוענת כי בית משפט קמא העניק פרשנות שגויה לפסק הדין, שכן משעה שפתח עו"ד בית און בהליך ערעור אין להחיל עליו את פסק הדין, וכשם שעו"ד בית און פנה בבקשה להגדלת הסכום שאושר, ניתן גם לבטלו או להקטינו לאור טענות המבקשת.

6.

הנאמן ועו"ד בית און מתנגדים לבקשה ותומכים יתדותיהם בהחלטתו של בית משפט קמא. בתגובת הנאמן נטען כי המבקשת מיצתה את זכויותיה כבר בפסק הדין אשר דחה את הערעורים בעניין תביעות החוב. עוד טוען הנאמן, כי רבות מטענות המבקשת הן טענות סרק וכי לאור היקף חובותיה, המבקשת אינה מהווה "נפגע" בגדר סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם – 1980 (להלן: הפקודה ) ולפיכך אין לה כל זכות התנגדות לאישור הפשרה.

עמדת הכונ"ר היא כי גורל ההליך תלוי במידת השפעתו של פסק הדין על ההליך נשוא החלטת בית משפט קמא, ובנכונותו האפשרית של בית משפט זה להחריג את ההליך הנוכחי מפסק הדין.

7.

דין הבקשה להידחות.

אני נכון להניח כי היה מקום לאפשר למבקשת להתנגד להסכם הפשרה בהיותה בגדר "נפגע" מהחלטה של הנאמן, כמשמעותו בסעיף 150 לפקודה, המאפשר למי שנפגע מהחלטת הנאמן לפנות לבית המשפט (ולא נעלם מעיני כי החוב לעו"ד בית און הוא אך חלק קטן מכלל תביעות החוב - ראו ע"א 173/84 בן-ציון נ' הנאמן על נכסי יהושע בן-ציון בפשיטת רגל , פ"ד לט(3) 757 (1985)). במצב הדברים הרגיל, הנאמן אף נעזר בפושט הרגל כדי לדחות תביעת חוב שאינה ראויה, אך לא זה המצב בענייננו, כפי שיעידו עשרות ההליכים בהם נוקטת המבקשת. מכל מקום, נוכח פסק הדין בו דחה בית המשפט את ערעורי המבקשת לגבי תביעות החוב אשר אושרו על ידי הנאמן, דין טענת המבקשת להידחות, ואין לאפשר לה להעלות מחדש את טענותיה במסגרת "הליך מתוקן", הפעם תוך צירוף עו"ד בית און כצד לערעור.

8.

אף לגופם של דברים, מהחומר שצורף התרשמתי כי החלטתו של הנאמן להכיר אך בחלק מתביעת החוב של עו"ד בית און, נעשתה לאחר שזו נבחנה בקפידה.

זאת ועוד. מתגובת הנאמן ועו"ד בית און עולה כי בחודש פברואר עתיד בית המשפט המחוזי להכריע בבקשה משותפת לאישור הסדר פשרה כולל. במסגרת הסדר הפשרה, ובשל מצוקה תזרימית, הסכים עו"ד בית און לוותר על חובות בהיקף של 922,000 ₪ (מתוכם 50,000 ₪ הכלולים בנשייתו המובטחת באמצעות משכון) כך שחובו יעמוד על סך של 950,000 ₪ בלבד. בנסיבות אלו, הבקשה מתייתרת נוכח ההפרש הקטן בין הסכום אותו יקבל עו"ד בית און במסגרת הסכם הפשרה, לבין הסכום המקורי והחלוט של תביעת החוב בסך 899,200 ₪, לגביה נדחה הערעור בפסק הדין. נוכח הפרש זה, של כ-50,000 ש"ח, אין מקום להתערבותו של בית המשפט בשיקול דעתו המקצועי של בעל התפקיד.

9.

בשולי הדברים אעיר כי תגובות המשיבים הוגשו לאחר המועד שנקבע בהחלטתי מיום 10.11.2013. על אף האמור, אין אני רואה לזקוף את האיחור לחובתם של המשיבים, כיוון שנגרם כתוצאה מתקלה טכנית של מזכירות בית המשפט במסירת ההחלטה לצדדים.

10.

מכל האמור דין הבקשה להידחות. המבקשת תישא בשכ"ט המשיבים 3-1 בסך 3,000 ₪ כל אחד.