רע"א 3460/16 ולריה קיסיליוב נ. מ.מ באר טוביה

1.

המבקשת היא בעלת השליטה ומחזיקה ב-100% ממניות המשיבה 2, שהיא חברה לייצור חמוצים שהפסיקה את פעילותה (להלן: החברה) . המשיבה 1 – מועצה אזורית באר טוביה – הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשת והחברה בגין חובות ארנונה והיטלים עבור תקופה שבה החזיקה החברה בנכס המצוי בתחום שיפוטה. ביום 17.12.2015 קיבל בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת ר' טיקטין עדולם ) את התביעה והורה כי המבקשת תפרע את חוב הארנונה בסכום של 65,276 ש"ח, לאחר שאפשר למבקשת להתגונן. נקבע כי התקיימו הוראות סעיף 8(ג) ל חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: חוק ההסדרים ) ביחד עם סעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] המאפשרים – בהתקיים תנאים מסוימים – לחייב בעל שליטה בחברה פרטית בחוב הארנונה של החברה, ככל שזה לא נפרע. זאת לאחר שנפסק כי המבקשת לא סתרה את החזקה הקבועה בסעיפים האמורים, שלפיה על בעל השליטה להראות כי אי יכולתה של החברה לפרוע את חוב הארנונה אינו נובע מהעברת נכסי החברה אל בעל השליטה עובר להפסקת פעילותה.

2.

ביום 28.3.2016 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו ) את ערעור המבקשת. בית המשפט דחה את טענות המבקשת שלפיהן בית משפט השלום לא נתן משקל ראוי למסמכים שהגישה, המוכיחים – לטענת המבקשת – כי נכסי החברה לא הועברו אליה עובר להפסקת פעילותה. המסמכים שבהם דובר הם מאזני החברה ונספחיהם; וכמו כן מסמכי חשבון הבנק של אמהּ של המבקשת, שבן זוגה הוא שניהל את החברה. בית המשפט קבע כי המבקשת לא הציגה כל הסבר למסמכים האמורים – באמצעות העדת הגורמים הרלוונטיים ולחלופין באמצעות חוות דעת או תצהיר תומך – ולפיכך אין להם ערך ראייתי לביסוס טענתה האמורה. מכאן נקבע כי טענת המבקשת שלפיה הכספים שהוזרמו מחשבון החברה לחשבון הבנק של אמהּ – בסכום העולה על גובה חוב הארנונה – שימשו לתשלום לנושי החברה, לא הוכחה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. בתמצית טוענת המבקשת כי הבקשה דנן מעלה שאלות משפטיות שטרם זכו למענה בפסיקתו של בית משפט זה, ולפיכך דינה להתקבל. בהקשר זה נטען כי שגו הערכאות הקודמות כשקבעו כי המבקשת לא הרימה את הנטל לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים; וכי בעניין זה לא נקבעו אמות מידה שלפיהן ייקבע אם החזקה נסתרה. לכך הוסף כי לא נקבעו אמות מידה בשאלה מהו המועד שבו יש לבחון את תחולת התנאים הקבועים בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים; וכי בעניינה של המערערת הערכאות הקודמות כלל לא בחנו את השאלה אם לחברה היו נכסים עובר להפסקת פעילותה. עוד נטען כי אין די בכך שהמבקשת היא בעלת מניות באופן רשמי בחברה כדי לחייבה מכוח הוראות החוק, וכי יש לבחון את מידת העניין שיש לה בחברה. בהקשר זה טענת המבקשת היא כי היא שימשה בעלים רשמיים של החברה

בלבד, וזאת על מנת לאפשר לבן זוגה של אמהּ להתפרנס, נוכח העובדה שהאחרון לא יכול היה לפתוח חשבון בנק. לבסוף נטען כי שגו הערכאות הקודמות כשאפשרו את ניהול ההליך בסדר דין מקוצר.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה באתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כפי שנקבע לא אחת, רשות לערער ב"גלגול שלישי" ניתנת במשורה מקום שבו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (רע"א 7588/14 פילוס נ' עיריית קריית אונו , פסקה 5 (2.12.2014); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). איני סבור כי הבקשה דנן באה בגדרי אמת המידה האמורה. פסק הדין של בית משפט השלום – שאומץ על ידי בית המשפט המחוזי – הוא יישומי באופיו, ולא קבע כללים קשיחים בעניין הוראות הדין האמורות. משכך איני סבור כי הוא מעורר שאלות משפטיות רחבות החורגות מעניינם הישיר של הצדדים. יתרה מכך, אחדות מהשאלות המועלות על ידי המבקשת כלל אינן מתעוררות בנסיבות המקרה דנן, ומשכך אף אם הייתי נכון להניח – כטענת המבקשת – כי השאלות האמורות אשר ליישום סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים טרם זכו למענה מקיף בפסיקתו של בית משפט זה, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה (השוו רע"א 1797/16 פלוני נ' משרד הביטחון אגף השיקום קצין התגמולים , פסקה 5 (3.5.2016)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.