רע"א 3799/15 ישי ויינשטיין נ. מנדרון מוריה בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.4.2015 (ע"א 695-11-14, השופט הבכיר י' גריל והשופטות ב' טאובר ו- ת' שרון-נתנאל ). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את הערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 3.10.2014 (ה"פ 459-12-11, השופט ר' חדיד ).

2.

הבקשה שבפני נסובה על פעילותו של בית הקפה "מנדרין" הממוקם בשדרות מוריה בחיפה. כמפורט להלן, כל המשיבים היו קשורים בהפעלתו של בית הקפה לאורך השנים הרלוונטיות לענייננו בדרכים שונות (ועל כן יכונו להלן יחדיו המשיבים , אף אם בחלק מן המקרים אתייחס לחלקם). בית הקפה הופעל בעבר על-ידי המשיבה 1. המשיבה 2, שהיא הבעלים של המשיבה 1, העניקה למשיבה 6 זיכיון להוסיף ולהפעיל את בית הקפה, וזו האחרונה היא המפעילה שלו כיום. המשיבים 5-3 הם בעלי המניות במשיבות 2 ו-6 ודירקטורים במשיבות 2-1. בית הקפה מתנהל בדירת קרקע השייכת למשיבה 7 ובחצר הצמודה לה (להלן: הדירה ), מבלי שניתן לכך היתר כדין. הדירה שבה פועל בית הקפה צמודה לדירתם של המבקשים.

3.

בשנת 2006 הוגשו כנגד המשיבים כתבי אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה בגין פעילותו של בית הקפה. לאחר מספר דחיות בהליך, המשיבים הורשעו וביום 31.1.2010 ניתן גזר דין, שבמסגרתו הם חויבו לחדול מן השימוש החורג בנכס ולהרוס את המבנים שהוספו בו ללא היתר. עם זאת, מאחר שעוד ביום 19.9.2009 הוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה-חיפה תב"ע נקודתית לשינוי ייעוד שעשויה להכשיר את הפעלתו של בית הקפה, החליט בית המשפט לעניינים מקומיים להאריך מפעם לפעם את המועד לביצועם של צווי הסגירה וההריסה, וזאת בהסכמתה של עיריית חיפה.

4.

ביום 1.12.2011 הגישו המבקשים תביעה אזרחית לבית משפט השלום ובמסגרתה עתרו למתן צו מניעה שיאסור על המשיבים לנהל את בית הקפה בדירה וכן יורה להם להשיב את מצב הדירה לקדמותו.

5.

ביום 3.10.2014 קיבל בית משפט השלום את תביעתם של המבקשים וקבע כי המשיבים ביצעו כלפי המבקשים את העוולה של הפרת חובה חקוקה הקבועה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין ). החובות אשר הפרו המשיבים, כך נקבע, הן אלו הקבועות בסעיפים 145(א) ו-183 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ). כן נקבע כי הפרתן של חובות אלו הסבה למבקשים אי נוחות של ממש. בהתאם לכך, ועל אף שנקבע כי לא הוכח במקרה דנן כי פעילותו של בית הקפה עולה כדי מטרד, בית משפט השלום נתן צו מניעה האוסר על המשיבים להפעיל בדירה עסק מסוגו של בית הקפה וכן הורה להם לפרק את המבנים והמתקנים שהוקמו על ידם בדירה, בחצר הצמודה לה או בשטח המשותף של הבניין.

6.

המשיבים ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. במסגרת ערעורם טענו המשיבים כי קיים סיכוי של ממש לכך שהתב"ע הנקודתית אשר הגישו תאושר, והדגישו כי מסיבה זו נדחה מעת לעת ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים. בהקשר זה, ביקשו המשיבים לצרף ראיה חדשה – פרוטוקול של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז חיפה מיום 11.12.2013 – המראה כי התב"ע הנקודתית אושרה להפקדה. בית המשפט המחוזי הורה על צירוף הראיה. לגופו של עניין, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי על אף שהמשיבים אכן הפרו חובה חקוקה בכך שבנו במקום והפעילו את בית הקפה ללא היתר, היה נכון, בנסיבות העניין, להתאים את מועד סגירתו של בית הקפה והריסת המבנים הקשורים בהפעלתו להליך הפלילי המתנהל בנושא זה במקביל בבית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט המחוזי קבע כי מסקנה זו מתחייבת במקרה דנן מכוח עקרון "הכיבוד ההדדי בין ערכאות" ובשים לב לכך שפעילותו של בית הקפה אינה עולה כדי מטרד. יתר על כן, בית המשפט המחוזי ציין כי מסקנה זו אף נגזרת מן ההוראה הקבועה בסעיף 74 לפקודת הנזיקין לפיה "בית המשפט לא ייתן ציווי, אם הוא סבור שהפגיעה או הנזק שנגרמו לתובע הם קטנים וניתנים להערכה בכסף ולפיצוי מספיק בתשלום כסף, ומתן ציווי יהיה בו משום התעמרות בנתבע, אך רשאי הוא לפסוק פיצויים".

7.

בקשת רשות הערעור מכוונת כנגד דחיית מועד כניסתו לתוקף של צו המניעה. לטענת המבקשים, לא היה מקום להאריך את המועד לביצוע הסעדים האופרטיביים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום. המבקשים טוענים כי הבקשה מעלה מספר שאלות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטי. בעיקרו של דבר, המבקשים סבורים כי המקרה דנן מחייב התייחסות לשאלת היחס הראוי בין הליך פלילי שננקט כנגד מי שביצעו עבירות לפי חוק התכנון והבניה לבין תובענה אזרחית שבגדרה ניתנו צווים המכוונים כנגד אותה בנייה. לשיטתם, "הכפפה" של הסעדים בהליך האזרחי להתקדמות בהליך הפלילי מביאה לפגיעה קשה בשלטון החוק וכן לפגיעה בזכות הגישה לערכאות, בשים לב לכך שהנפגעים עצמם אינם צד להליך הפלילי. עוד טוענים המבקשים כנגד החלטות וקביעות קונקרטיות של בית המשפט המחוזי בעניינם, ובכלל זה הם טוענים כי האופן שבו הוחל על המקרה עקרון "הכיבוד ההדדי בין ערכאות" היה שגוי. כן טוענים המבקשים כי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה יש להימנע מסגירת בית הקפה, כיוון שפעילותו אינה עולה כדי מטרד אינה תואמת את ההלכה הפסוקה בעניין זה.

8.

דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום שבו מתעוררת שאלה כללית ועקרונית החורגת מדל"ת אמותיו של הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים או כאשר קיים חשש שמא נגרם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123 (1982)). המקרה דנן אינו מקיים אמות מידה אלה, וזאת באופן מובהק. בית המשפט המחוזי הקפיד לציין כי בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, נכון היה להימנע מהוראה על סגירת בית הקפה והריסת המבנים הקשורים בו כל עוד ביצוען של אלה מעוכב בהליך הפלילי המקביל. קביעה זו נטועה עמוק במאפיינים הספציפיים של הסכסוך שבין הצדדים והיא אינה מעוררת כל שאלה החורגת מעניינם. לכך יש להוסיף, כי אפילו טעה בית המשפט המחוזי באופן שבו יישם את הדין הנוהג בעניין זה – ואין לי צורך להידרש לכך – הרי שממילא הדבר אינו מצדיק כשלעצמו מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 1391/15 לוי נ' לוי , פסקה 10 (12.5.2015)). בשולי הדברים ניתן להוסיף, כי היותו של פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי מוגבל לתקופה, העובדה שהמשיבים אינם מתגוררים בדירה ומייעדים אותה מבחינתם (כך לדבריהם) להשכרה, וכן קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המשיבים הציעו למבקשים לשכור את דירתם בדמי שכירות כפולים, כל אלו מעמעמות את החשש שנגרם למבקשים עיוות דין המצדיק הענקתה של רשות ערעור.

9.

בטרם סיום, יש לשוב ולהזכיר כי בקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ראוי שתוגש לאחר ששאלת התאמתה לאמות המידה שנקבעו לכך בפסיקה נבחנה בכובד ראש (ראו למשל: רע"א 5644/15 שחאדה נ' בר חיים , פסקה 10 (20.8.2015)). אין מקום להגשתה של בקשה כזו במקרים שבהם אין לכך הצדקה, תוך ניסיון לעטות עליה מחלצות מדומות של "עקרוניות", גם אם התוצאה שאליה הגיעה הערכאה שדנה בערעור אינה נוחה למבקשים.

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין – אין צו להוצאות.