רע"א 3823-24 רע"א 3823-24

לפניי בקשת רשות ערעור ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' רניאל) בת"א 8804-01-22 מיום 18.04.2024 (להלן: ההחלטה). בגדרה של ההחלטה, דחה בית משפט קמא, בין היתר, את בקשת המבקשים לזמן עדים לעדות חוזרת.

1.לצד בקשת רשות הערעור, הוגשה גם "בקשה דחופה ביותר" לעיכוב ביצוע ההחלטה, ולחלופין למתן סעד זמני, בגדרה מבקשים המבקשים להורות על עיכוב הליך שמיעת הראיות בבית משפט קמא עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, ובתוך כך להורות על דחיית מועדי דיוני ההוכחות הקבועים לימים 16.05.2024 ו-20.05.2024. נטען, כי סיכויי קבלת בקשת רשות הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים – שכן, ההחלטה הביאה את המבקשים למצב בו מחד גיסא לא מתאפשר לבא כוחם להיערך ולהופיע לדיוני ההוכחות, לאור העובדה שהלה נמצא בשירות מילואים פעיל; ומאידך גיסא, סד הזמנים הקצר ומורכבות התיק לא מאפשרים מציאת עורכי דין אחרים. המבקשים סבורים שדיוני ההוכחות הקבועים לחודש מאי מהותיים ומורכבים. לטענתם, ככל שלא יעוכב ביצוע ההחלטה, הדיון בבקשת רשות הערעור יהפוך לתיאורטי ויגרום להחמרת הנזק למבקשים, שכן שני עדי ההגנה שטרם נחקרו לא ייחקרו נגדית על ידי עורכי דין מטעמם של המבקשים. מנגד נטען, כי עיכוב ההליך לתקופה קצרה יחסית לא יפגע משמעותית במשיבים, ביחוד נוכח הערובה שהופקדה על ידם.

2.לאחר עיון, באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע.

3.הלכה ידועה היא כי אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק עיכוב ביצוע החלטה שעליה נסב הערעור (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות); רע"א 8084/22 עיריית חיפה נ' שרביב בע"מ, פסקה 18 (04.01.2023), והאסמכתאות שם (להלן: עניין שרביב)). בתוך כך נקבע, כי על בעל דין המבקש לחרוג מכלל זה הנטל להוכיח התקיימות שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ובין שני התנאים מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות' (שם, בפסקה 18).

4.הלכה למעשה, בקשת 'עיכוב הביצוע' שלפניי הינה בקשה למתן סעד זמני, שכן היא אינה נוגעת להחלטה שלא לזמן עדים, עליה נסובה בקשת רשות הערעור, אלא נטועה כולה בהחלטת בית משפט קמא בדבר אי דחיית מועדי דיוני ההוכחות הקבועים לחודש מאי. יתרה מכך, החלטת בית משפט קמא בדבר קביעת מועדי דיון נמנית עם סוגי ההחלטות שלא תינתן רשות לערער עליהן, בהתאם להוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו). ודוק, לפי סעיף 1(1) לצו, לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון...". עוד נקבע זה מכבר, כי קביעת מועדי דיון הינה החלטה דיונית מובהקת, הנתונה לשיקול דעתו הרחב של בית המשפט (ראו והשוו: עניין שרביב, בפסקה 19).

5.יחד עם זאת, מבלי לנקוט כל עמדה ביחס לבקשת רשות הערעור שעודה תלויה ועומדת לפניי, בשל נסיבותיו הייחודיות של הליך זה, יטיב בית משפט קמא אם יאות לשקול את עמדתו פעם נוספת בכל הנוגע לדחיית מועדי הדיון הקרובים, למועדים בהם יתאפשר למבקשים להסדיר כהלכה את ייצוגם המשפטי בהליך. זאת, בפרט, נוכח העובדה שעל פי הנטען בבקשה, על צרופותיה, עורכי דינם של המבקשים גויסו לשירות מילואים במסגרת מלחמת 'חרבות ברזל' – ולטענת המבקשים, כמו גם בא כוחם, בגין כך לא יתאפשר לייצגם כדבעי במסגרת מועדי הדיון הקבועים לפני בית משפט קמא לחודש מאי. כן נתתי דעתי לכך שמועדי הדיון הקרובים חלים מיד לאחר יום הזיכרון ויום העצמאות, כך שבצוק העיתים, מסופקני אם יעלה בידי המבקשים להסדיר את ייצוגם כאמור. דחיית המועדים, ככל שבית משפט קמא ימצא לנכון לעשות זאת, תיעשה לפי יומנו של בית המשפט, כאשר הצדדים יתאימו עצמם למועדים אלה.

6.סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזאת. משלא התבקשה תשובה לבקשה לעיכוב ביצוע, לא מצאתי בעת זו ליתן צו להוצאות.