רע"א 3823-24 רע"א 3823-24

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' רניאל) בת"א 8804-01-22 מיום 18.04.2024 (להלן: ההחלטה). בגדרה של ההחלטה, דחה בית משפט קמא, בין היתר, את בקשת המבקשים לזמן עדים לעדות חוזרת.

הרקע לבקשה

1.מבקשת 1 היא חברה העוסקת בתחום הטקסטיל לתעשייה, שמבקש 2 מחזיק בבעלות המלאה בה (להלן: המבקשים); משיבות 2-1 הן חברות העוסקות בייצור ושיווק של מוצרי טקסטיל (להלן: המשיבות); ומשיב 3 הוא הבעלים של חברה המספקת שירותי אבטחה, שהתקשרה עם משיבה 1. לפי הנטען בכתב התביעה, מבקש 2 שימש לאורך שנים כסוכן של יצרנים וספקים שונים, שהמשיבות התקשרו עמם, ובכללן חברות איטלקיות העוסקות, בין היתר, בייצור מכונות והקמת מפעלים לתעשיית הטקסטיל (להלן: הספקים(. על-פי הנטען, במהלך חודש ינואר 2020, בעקבות סכסוך בין המבקשים לבין המשיבות, הודיעו המשיבות לספקים כי הן מפסיקות לעבוד עם המבקשים, כך שההתקשרות עמן תבוצע באופן ישיר. בכך נטען, גרמו המשיבות להפרת ההסכמים שבין המבקשים לבין הספקים, באופן שהסב למבקשים נזקים.

2.בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל', גויסו באי כוח המבקשים לשירות מילואים – ובשל כך, מאז תום מועדי ההוכחות שהתקיימו בחודש אפריל 2023, נדחו מעת לעת מועדי דיון נוספים שהיו קבועים בתיק. בעקבות בקשת דחייה נוספת שהוגשה על רקע נסיבות אלו, נקבע בהחלטת בית משפט קמא מיום 10.03.2024, כי לאור טענת באי כוח המבקשים כי ימצאו במילואים עד תחילת חודש אפריל 2024, יבוטלו שני מועדי דיון שהיו קבועים לחודש מרץ, אולם הדיון שהיה קבוע ליום 28.03.2024 נותר על כנו (להלן: הדיון או דיון ההוכחות). בקשה נוספת שהוגשה לדחיית עדותו של העד עופר כץ (להלן: מר כץ) אשר קבועה הייתה לאותו מועד דיון – נדחתה על ידי בית משפט קמא בהחלטה מיום 20.03.2024, וזאת מן הטעם שאין הצדקה לשינוי בסדר הראיות.

3.בהמשך להשתלשלות האירועים המתוארת, ביום 25.03.2024 הוגשה בקשת באי כוח המבקשים לשחרורם מייצוג. נטען, כי לאור גיוסם לשירות מילואים והשלכות המלחמה על משרדם, נגרם לבעלי הדין נזק שעולה על התועלת שבהמשך ייצוגם על ידם. צוין, כי חרף האמור, המבקשים מצידם עומדים על כך שהם ימשיכו לייצגם בהליך (להלן: הבקשה לשחרור מייצוג). ביום 27.03.2024 (יממה לפני דיון ההוכחות הקבוע) הורה בית משפט קמא על הגשת תגובת המבקשים עצמם לבקשה לשחרור מייצוג, תוך שהובהר כי לפי תקנה 172 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), כל עוד לא שוחרר בא כוח מייצוג על ידי בית המשפט, הוא ממשיך לייצג את לקוחו.

4.ביום 28.03.2024, עוד בטרם הוכרעה הבקשה לשחרור מייצוג, התקיים דיון הוכחות. במהלכו, העידה עדה אחת מטעם המבקשים, וארבעה עדים מטעם משיבה 1 – העדים נושא הבקשה שלפניי (להלן: העדים). במסגרת הדיון לא יוצגו המבקשים על ידי עורכי דין, ובתוך כך גם לא נחקרו העדים בחקירה נגדית על ידם או מי מטעמם. כפי שעולה מהחלטת בית משפט קמא מאותו היום, המבקש אומנם הודיע בתחילת הדיון שפיטר את עורכי הדין וביקש לדחות את הדיון; אולם נקבע, כי "אין לבית המשפט שיקול דעת כאשר התובעים מפטרים את עורכי דינם", וכי הפיטורים מייתרים את הצורך בהכרעה בבקשה לשחרור מייצוג. כמו כן נקבע, כי אין מקום להיעתר גם לבקשת הדחייה, משום שהמבקשים הם שגרמו לחוסר ייצוג בפיטורי עורכי דינם יום לפני הדיון, ו"אין להם להלין אלא על עצמם". כן צוין בהחלטה, כי ממילא לא הוכח לפני בית המשפט קיומו של שירות מילואים כנטען.

5.ביום 02.04.2024 הגישו המבקשים בקשה לדחיית מועדי הדיון הקבועים ליום 07.04.2024 וליום 16.05.2024, על מנת לאפשר להם להסדיר את ייצוגם. בהחלטתו מיום 04.04.2024, הורה בית משפט קמא על ביטול הדיון הקבוע ליום 07.04.2024, אך דחה את הבקשה לביטול הדיון הקבוע ליום 16.05.2024, משום שטענת המבקש לפיה הוא צפוי לשהות במועד זה בפגישה עסקית בחו"ל, נסתרה על ידי כרטיס הטיסה שצורף לבקשה.

6.ביום 17.04.2024, פנו המבקשים לבית משפט קמא בבקשה נוספת שעניינה, בין היתר, זימונם מחדש של העדים שהעידו בדיון ביום 28.03.2024, לצורך חקירה נגדית על ידי עורך דין מטעמם; וכן זימונו של מר כץ, שלטענתם נבצר ממנו להתייצב משום ששהה בחו"ל. ביום 18.04.2024 – בהחלטה מושא הבקשה שלפניי – דחה בית משפט קמא את הבקשה, מן הטעם שהמבקשים אחראים לפיטורי עורכי דינם. עוד הוחלט, למחוק את בקשת המבקשים לזמן את מר כץ, משום שבקשה זו הוכרעה ביום 20.03.2024.

7.ביום 06.05.2024 הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בגדרי הבקשה לעיכוב ביצוע, ביקשו המבקשים להורות על עיכוב הליך שמיעת הראיות בבית משפט קמא עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, ובתוך כך להורות על דחיית מועדי דיוני ההוכחות שנקבעו לחודש מאי. ביום 09.05.2024 דחיתי את הבקשה לעיכוב ביצוע – זאת מן הטעם שעניינה היה נטוע בהחלטת בית משפט קמא בדבר אי דחיית מועדי דיוני ההוכחות; החלטה הנמנית עם סוגי ההחלטות שלא תינתן רשות לערער עליהן, בהתאם להוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו). יחד עם זאת, בשל נסיבותיו הייחודיות של הליך זה, מצאתי לנכון להוסיף בהחלטתי כי יטיב בית משפט קמא אם יאות לשקול את עמדתו פעם נוספת בכל הנוגע לדחיית מועדי הדיון, ויחליט כמיטב חוכמתו.

בקשת רשות הערעור

8.עתה לבקשת רשות הערעור שלפניי. כאמור, במסגרת הבקשה, מבקשים המבקשים להתערב בהחלטת בית משפט קמא ולהורות על זימון העדים מיום 28.03.2024 לעדות נוספת, ובתוך כך לאפשר את חקירתם הנגדית.

9.נטען, כי שגה בית משפט קמא בדחיית הטענה לפיה עורכי דינם של המבקשים לא יכלו להגיע לדיון בשל שירות מילואים, וכי הפיטורים לא באו ב'חלל ריק'. כך נטען, כי באי כוחם ביקשו להשתחרר מייצוג על מנת לאפשר למבקשים למצוא עורכי דין שיוכלו לייצגם באופן ראוי, ולאחר שבקשה זו נדחתה, נאלצו המבקשים לפטרם. משמעות הדברים היא, כי בפועל נותרו המבקשים ללא כל ייצוג, כאשר אין הם מבינים את המשמעויות המשפטיות, וההחלטה להמשיך בדיון גרמה להם לנזק חמור. משכך, בין היתר, על מנת לעצור את שטף הפגיעה בהם, ביקשו המבקשים לזמן מחדש את העדים לצורך חקירתם הנגדית – אולם בקשה זו נדחתה. עוד צוין, כי מטעמים טכניים הבקשה לדחיית הדיון לא התקבלה בבית המשפט ערב הדיון, ומשנודע הדבר למבקשים, הם ביקשו להביא את בקשתם בעל פה בפתח הדיון – אך בית משפט קמא לא הסכים להקראת הבקשה והדיון החל. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בכך שדחה את הבקשה לזמן את מר כץ לעדות.

10.יצוין, כי ביום 27.05.2024 הגישו המבקשים בקשה למתן החלטה בבקשת רשות הערעור, ולחלופין בקשה נוספת למתן סעד זמני בערעור לצורך עיכוב ההליך דלמטה. בבקשה צוין, כי מועדי הדיון שהיו קבועים, נותרו בסופם של דברים על כנם; וביום 16.05.2024 התקיים דיון ההוכחות האחרון בתיק, במהלכו לא היו המבקשים מיוצגים, ובתומו אף נקבע כי המבקשים יגישו את סיכומיהם עד ליום 16.06.2024. משכך נטען, כי בית משפט קמא עלול ליתן פסק דין, בטרם תינתן החלטה בבקשת רשות הערעור, באופן שייתר את ההליך דנן.

דיון והכרעה

11.לאחר עיון, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

12.סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984, קובע כי רשות לערער על ׳החלטה אחרת׳ תינתן אם ״שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה״ (ראו גם: רע"א 1883/23 קבוצת וויז'ן א.ש יזמות בע"מ נ' כרמלי, פסקה 17 (10.05.2023), והאסמכתאות שם).

13.כפועל יוצא מכך, השגה על 'החלטה אחרת' שנתנה הערכאה הדיונית תתאפשר רק במקרים החריגים בהם המתנה לתום ההליך תסב נזק בלתי הפיך לצדדים או לניהול הליך מיותר או שגוי (ראו למשל: רע"א 6191/23 מויאל נ' מי גולן – אגודת מים שיתופית חקלאית למשקי רמת הגולן, פסקה 11 (24.08.2023); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים, 626-623 (117-116§) (מהדורה שלישית – דיגיטלית, מרץ 2024); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 200 (מהדורה שלישית 2012)). דרך המלך, אם כן, היא העלאת הטענות נגד 'החלטה אחרת' במסגרת הערעור על פסק הדין כולו (ראו: תקנה 150 לתקנות; רע"א 7655/23 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל, פסקה 15 (15.11.2023)).

14.בהקשר לענייננו אנו, הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול הדיון, וערכאת הערעור לא תתערב בהן בנקל (רע"א 8977/22 אטיאס נ' גורן, פסקה 10 (13.02.2023)). ביטוי לכלל זה ניתן לראות, בין היתר, בצו, שכאמור קובע על אילו סוגי ההחלטות לא תינתן רשות ערעור. בעניינו, סעיף 1(5) קובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין הזמנת עדים וסדר שמיעתם. יחד עם זאת, הסעיף מחריג, בין היתר, החלטה הדוחה בקשה לזמן עד. לעניין זה נקבע בפסיקה, כי הצו אינו חל על החלטה לדחיית בקשה לזמן עד לעדות נוספת (ראו: רע"א 7695/16 מלון רוטשילד בע"מ נ' אומרו צ.ע יזמות ופיקוח בע"מ, פסקה 3 (08.03.2017); רע"א 2355/17 עדיקה נ' אמסטר, פסקה י"א (08.06.2017)). עוד נקבע בהקשר זה, כי הצו אינו חל גם על דחיית בקשה לזמן עד, שזומן ולא התייצב (רע"א 5371/19 המוסד לביטוח לאומי נ' פלוני, פסקה 6 (12.09.2019)).

15.ודוק, אין בעצם אי-הכללת סוג החלטה מסוים בגדר הצו, כדי להוביל מניה וביה להתערבותו של בית המשפט. כך, נקבע לאחרונה לעניין התערבות בהחלטה הדוחה בקשה לזמן עד לעדות נוספת, כי העובדה שהחלטה זו מצויה 'בתפר' בין החלטות עליהן חל הצו לבין החלטות עליהן ניתן לבקש רשות ערעור, משליכה על "רף ההתערבות בהחלטה אשר יהיה גבוה במיוחד" (רע"א 39/24 בלו מרבל בע"מ נ' רום גבס חיפוי וקירור (1997) בע"מ, פסקה 18 (25.03.2024)).

16.כאמור, בעניינו בית משפט קמא דחה הן את בקשת המבקשים לזמן לעדות נוספת את העדים שהעידו בדיון ביום 28.03.2024, הן את בקשת המבקשים לזמן שוב את מר כץ, שלא התייצב לדיון. בהינתן האמור לעיל, מדובר בהחלטה שניתן להגיש בקשת רשות ערעור עליה. אולם, בנסיבות ענייננו, לא מצאתי כי מקרה זה בא בקהל אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטה מסוג זה, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

17.בנסיבות המקרה מצאתי, ולא בלי התלבטות, כי מכלול השיקולים מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה. זאת, בין היתר, בשים לב לאופי הדיוני המובהק של ההחלטה נושא הבקשה; שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בכל הנוגע לשמיעת עדויות; רף ההתערבות הגבוה במיוחד בהחלטות בעניין זימון עדים לעדות נוספת; וכן העובדה שהסתיים שלב שמיעת הראיות בתיק, ונקבעו מועדים להגשת סיכומים ומתן פסק דין.

18.כן נתתי משקל לכך שהמבקשים יוכלו ממילא להשיג על החלטה זו לאחר מתן פסק הדין בתיק, אם יבחרו להגיש ערעור בבוא העת, ולהעלות בפני ערכאת הערעור את מלוא טענותיהם בנדון. למותר לציין כי אין בדחיית בקשה זו כדי 'לסתום את הגולל' על הטענות כבדות המשקל שהועלו בבקשה – אולם, כאמור, סבורני כי אין זו האכסניה המתאימה לדון בהן.

19.בשולי הדברים מצאתי לציין, כי נסיבות העניין, ובפרט נסיבות פיטוריהם של עורכי דינם של המבקשים, מעוררת תחושת אי-נוחות לא מבוטלת. בפשטות הדברים, יוצא כי הירתמותם של עורכי הדין ותרומתם המוערכת למערכה הלאומית בה אנו מצויים, הביאה בסופם של דברים לתוצאה מצערת – הן עבורם, הן עבור לקוחותיהם. זאת, כאמור, מבלי להביע כל עמדה אשר לאופן התנהלותם של הצדדים בקשר עם כך, או לשאלה האם ניתן ונכון היה לנהוג אחרת בנסיבות העניין. יחד עם זאת, עסקינן כאמור בבקשת רשות ערעור על החלטה אחרת, ולה אמות המידה המתוארות לעיל, המצדיקות בנסיבות ענייננו את דחיית הבקשה.

20.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, וממילא נדחית הבקשה למתן סעד זמני. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.