רע"א 384/15 סארי גאנם נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה

מיום 15.12.2014 (כב' השופט ר' סוקול ) בגדרה נדחתה בקשת המבקש להגיש חוות דעת רפואית נוספת מטעמו, לאחר שהוגשה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט.

רקע

1.

בבית המשפט המחוזי בחיפה מתבררת תביעת המבקש לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בשל התרשלות הצוות הרפואי בבית החולים "רבקה זיו" עובר ללידתו ובלידה עצמה. בין היתר טוען המבקש, כי הצוות הרפואי לא אבחן במועד את המצוקה העוברית ממנה סבל ומשכך לא בוצע באמו ניתוח קיסרי במועד. המבקש הגיש חוות דעת רפואיות בתחום המיילדות ובתחום הנוירולוגיה וכך גם עשתה המשיבה. ביני לביני, נפטר המומחה מטעם המבקש בתחום המיילדות והמבקש הגיש חוות דעת נוספת מטעמו בתחום זה.

2.

נוכח פערים בין חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים באשר לשאלת קיומו של קשר הסיבתי בין תהליך לידתו של המבקש לבין מצבו הרפואי, ובהסכמתם, מינה בית משפט קמא מומחה מטעמו (להלן:

פרופ' שטיינברג ) שיחווה דעה בשאלה זו. כבר עתה יצוין, כי לצד הסכמתו למינוי מומחה מטעם בית המשפט הדגיש המבקש כי הוא שומר על זכותו להגיש חוות דעת מטעמו "בנושא הקשר הסיבתי".

בחוות דעתו מיום 9.6.2013 שלל פרופ' שטיינברג את האפשרות כי קיים קשר סיבתי בין תהליך לידתו של המבקש לבין מצבו הרפואי. המבקש שלח לפרופ' שטיינברג שאלות הבהרה וזימנו לחקירה. בגדר כך התבקש פרופ' שטיינברג להתייחס לאמור בחוות דעתו של מומחה בתחום הנוירולוגיה, ד"ר אינספקטור, אשר נכתבה לצורך תביעה שהגיש המבקש למוסד לביטוח לאומי. ד"ר אינספקטור חיווה דעתו, כי המבקש סובל מתסמונות שונות, וביניהן מחלת האפילפסיה, וכי השילוב ביניהן עשוי להופיע בהקשר של מצוקה עוברית. בתשובותיו ובחקירתו, חזר פרופ' שטיינברג על האמור בחוות דעתו וכן שלל את האפשרות שהמבקש סובל מאפילפסיה או מתסמונות אחרות שעלו בחוות דעתו של ד"ר אינספקטור, ולמצער את הקשר ביניהן לבין הליך הלידה.

3.

עובר לחקירתו של פרופ' שטיינברג, הגיש המבקש בקשה להתיר לו לצרף לתיק את חוות דעתו של ד"ר אינספקטור. בהחלטתו מיום 15.12.2014, שניתנה לאחר חקירת פרופ' שטיינברג, דחה בית משפט קמא את הבקשה מטעמים של עיתוי הגשת חוות הדעת, פגמים דיוניים שנפלו בה "והן מהטעם כי הגשת חוות הדעת בשלב זה לא תוכל לסייע לבירור השאלות שבמחלוקת". תחילה עמד בית משפט קמא על כך שככלל כאשר ממונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים, כבענייננו, תבוא חוות דעתו במקום חוות הדעת מטעם הצדדים. נקבע, כי בענייננו לא עלה בידי המבקש להצביע על נימוקים בעלי משקל שיצדיקו סטייה מכלל זה. בית המשפט עמד גם על כך שהבקשה "הוגשה באופן סתמי ללא כל הסבר וללא כל נימוק". כך למשל, לא הובהר אם הוספת חוות הדעת נדרשת בשל גילוי מידע חדש על מצבו רפואי של המבקש, וממילא לא צורפו תצהיר או מסמכים רפואיים כדי לתמוך בכך. לבסוף הוסבר, כי משחוות דעתו של ד"ר אינספקטור הוצגה לפרופ' שטיינברג בחקירתו וזה עמד על מסקנתו כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הליך לידתו של המבקש לבין מצבו הרפואי, הרי שאין צורך בהגשת חוות הדעת כראיה.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

4.

תחילה טוען המבקש, כי פרופ' שטיינברג מונה מטעם בית המשפט לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי ואילו חוות דעתו של ד"ר אינספקטור, הגם שיש בה התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי, עוסקת בהיבטים רחבים יותר בהקשר של מצבו של המבקש, ועל כן אין במינויו של פרופ' שטיינברג כדי לחסום את דרכו להגיש את חוות הדעת של ד"ר אינספקטור. עוד עומד המבקש על כך שהגם שהסכים למינויו של מומחה מטעם בית המשפט, הוא "שמר" על זכותו להגיש חוות דעת בנושא הקשר הסיבתי. המבקש טוען גם, כי פרופ' שטיינברג התייחס לחוות דעתו של ד"ר אינספקטור "באופן שטחי ביותר" ועל כן אין להסתפק בתשובותיו של פרופ' שטיינברג בחקירתו ובשאלות שהופנו אליו, ויש לאפשר למבקש להגיש את חוות הדעת של ד"ר אינספקטור. לבסוף טוען המבקש, כי יש לאפשר לו לצרף את חוות דעתו של ד"ר אינספקטור חרף הפגמים הדיוניים עליהם הצביע בית משפט קמא, כדי לאפשר לו להוכיח את תביעתו.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בלי שתתבקש תשובה. כפי שיפורט להלן, הבקשה דנא אינה באה בגדר אותם מקרים בהם יש לסטות מהכלל שלפיו השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו, ככלל, במסגרת ערעור על פסק הדין, שכן לא עלה בידי המבקש להראות כי "דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי " ( (ראו: סעיף 41(ב) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984) וראו גם רע"א 7960/14

הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' גולד , פסקה 6 (15.12.2014)).

בענייננו טוען המבקש, כי לא היה מקום לדחות את בקשתו בהתבסס על הוראות התקנות העוסקות במינוי מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים (תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי )) נוכח הבהרתו, שניתנה עובר למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כי הוא אינו מוותר על זכותו להגיש חוות דעת מטעמו בשאלת הקשר הסיבתי (השאלה שבה גם עסקה חוות דעתו של פרופ' שטיינברג). דא עקא, שחוות הדעת של ד"ר אינספקטור חורגת בהיקפה משאלה זו. כך, למשל, בחוות דעתו של ד"ר אינספקטור ניתנת התשובה לשאלת הקשר הסיבתי, בין היתר, בהתבסס על הממצא כי המבקש סובל מאפילפסיה - ממצא, שכעולה מהחלטת בית משפט קמא, לא נדון קודם לכן במסגרת התביעה. כלומר, בחוות דעתו של ד"ר אינספקטור, שאלת הקשר הסיבתי לא נענית בהתבסס על הממצאים וחוות הדעת שהונחו עד כה בפני בית משפט קמא ביחס למצבו הרפואי של המבקש ואופי הפגימות מהן הוא סובל, וחוות הדעת בהכרח מרחיבה את יריעת המחלוקת לא רק בשאלת הקשר הסיבתי אלא גם בשאלת מצבו הנוכחי של המבקש - נושא שלגביו המבקש לא "שמר על זכותו" להגיש חוות דעת נוספת. אציין גם, כי מנימוקי הבקשה, כפי שפורטו לעיל, לא נראה שהמבקש חולק על כך שחוות דעתו של ד"ר אינספקטור חורגת בהיקפה משאלת התקיימותו של הקשר הסיבתי, הנושא שלגביו שמר המבקש על זכותו להגיש חוות דעת מטעמו.

מעבר לכך, וכפי שציין בית משפט קמא, בידי המבקש עלה להציג לפרופ' שטיינברג את חוות הדעת של ד"ר אינספקטור, לעמתו עם האמור בה ולקבל את התייחסותו. כלומר, אין מדובר במצב שבו נמנעה מן המבקש לחלוטין האפשרות להציג את תוכנה של חוות הדעת של ד"ר אינספקטור במסגרת ההליך ובאמצעותה לערער על קביעות המומחה מטעם בית המשפט. בהקשר זה גם ניתן להעיר שבקשת המבקש להגשת חוות דעת היא למעשה בקשה לתיקון כתב תביעה בדרך של הוספת חוות דעת, שהרי בענייני רפואה חוות הדעת היא חלק מכתב הטענות. סבורני, כי בחינת בקשת המבקש באספקלריה של הדינים הנוגעים לבקשות לתיקון כתב תביעה, ונוכח האמור לעיל באשר לאפשרות שניתנה למבקש להציג את חוות דעתו של ד"ר אינספקטור, אף היא מובילה לדחיית הבקשה (ראו, בין היתר, תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי). באספקלריה זו לכאורה יש גם לזקוף לחובת המבקש את העדרו של תצהיר ובו פירוט התשתית העובדתית שהביאה אותו לבקש לצרף את חוות דעתו של ד"ר אינספקטור רק בשלב מתקדם זה של ההליך ומדוע לא ניתן היה להגישה במועד מוקדם יותר. כידוע, בעל דין המבקש לתקן את כתב טענותיו, במיוחד שמדובר בשלב מתקדם של בירורו התובענה, חייב לנמק, בין היתר, מדוע בקשת התיקון מוגשת רק בשלב זה של ההליך.

בנסיבות אלה לא ניתן לומר, כי בהחלטתו של בית משפט קמא נפלה טעות "מובהקת" (אם בכלל) או שנגרם למבקש עיוות דין כזה שיצדיק את התערבותו של בית משפט זה בעיצומו של ההליך ובטרם הסתיים. בפני בית משפט קמא נפרשה יריעת המחלוקת שבין הצדדים, גם באשר לשאלת הקשר הסיבתי בין הליך הלידה לבין מצבו הרפואי הנוכחי של המבקש, ומחלוקת זו תוכרע בפסק הדין. ככל שהמבקש יסבור כי קופח בפסק הדין וכי יש קשר בין קיפוח זה ובין דחיית בקשתו להגיש את חוות הדעת של ד"ר אינספקטור , הרי שתעמוד בפניו האפשרות לטעון זאת במסגרת ערעור בזכות, ככל שיוגש.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.