רע"א 3971/04 ד"ר רם מודן נ. מכבי שירותי בריאות

מכבי שירותי בריאות (להלן: המשיבה) הגישה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו המרצת פתיחה לבטל החלטה שנתן הבורר יעקב שמעוני (להלן: הבורר), מיום 31.1.02 (להלן: פסק הבוררות).

ד"ר רם מודן (להלן: המבקש) עבד כרופא נשים אצל המשיבה והיה קשור עימה בהסכם מיום 21.8.83 (להלן: ההסכם). עקב מערכת יחסים עכורה בין הצדדים, ולאור תלונות של מטופלות, מינתה המשיבה ועדת בירור מקצועית, אשר תבדוק את תפקודו המקצועי של המבקש. ועדת הבירור בדקה את התלונות והגיעה למסקנה, כי המבקש אינו עומד בדרישותיה המקצועיות של המשיבה. אי לכך, המשיבה אימצה את מסקנת הועדה והודיעה למבקש על הפסקת עבודתו אצלה, החל מיום 1.1.91.

לאחר שהמשיבה הודיעה למבקש על הפסקת ההתקשרות עימו, עתר המבקש לביטול ההודעה לבית-הדין של המשיבה, אשר פועל מתוקף התקנון של המשיבה, כמוסד בוררות המחייב את שני הצדדים (להלן: בית-הדין). בית-הדין דחה את טענותיו של המבקש, אחת לאחת. המבקש ערער על פסק הבוררות, ובהסכמתם של הצדדים, מונה השופט בדימוס יעקב שמעוני (להלן: הבורר) לדון בערעור המבקש על החלטתו של בית הדין, במעמד של בורר.

הבורר קיבל את ערעורו של המבקש. בפסק בוררות מפורט, הגיע הבורר למסקנה, כי קביעתו של בית-הדין איננה כדין ולפיכך, הצהיר, על בטלות הודעתה של המשיבה להפסקת ההתקשרות עם המבקש מיום 1.1.91. המבקש פנה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שיאשר את פסק הבוררות ומנגד, עתרה המשיבה לביטולו של פסק הבוררות.

בקשתה של המשיבה לביטולו של פסק הבוררות, הסתמכה על נימוקו של הבורר, לפיו חומרתן של הפרות המבקש אינה מגעת, כדי "הפרה רצינית", אשר על-פי סעיף 9(ד)(2) להסכם, היא ההפרה שבגינה ניתנת למשיבה, הזכות לסיים את ההתקשרות, עם רופא העובד בשרותה ואשר תפקודו נמצא כבלתי הולם.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ישעיה) בחן את ההפרות המיוחסות למבקש, ומצא, כי ברובן הן חמורות מאד, וכי חומרתן אכן מגעת כדי "הפרה רצינית", כמשמעותה בסעיף 6 להסכם. בין ההפרות אותן ראה בית-המשפט כחמורות ורציניות הוא מנה, מעשים שיוחסו למבקש, כגון אי הקפדה על תיעוד הביקורים במרפאה; טיפול בלתי נאות במטופלות; גילוי אדישות וזלזול לפניותיהן של מטופלות; "תיקון" נוסח של מסמכים רפואיים של בית-חולים וכן הימנעות מרישום רפואי של ביקורים וטיפולים רפואיים שניתנו במרפאתו של המבקש. בית-המשפט המחוזי ראה בחומרה מיוחדת את דרך טיפולו של המבקש במטופלת מסוימת, אשר לגביה נמצא, כי התעלם מממצאי בדיקת אולטרא–סאונד שערכה וכן גילה אדישות לתלונותיה ומכאוביה, עליהם דיווחה לו בהיותו הרופא המטפל בה. תוצאות התנהגותו של המבקש גרמו לכך שהמטופלת המסוימת, נאלצה להפסיק את הריונה ולהפיל את וולדה .

בנסיבות מעין אלה, לאור ההשלכות הציבוריות הקשות שיהיו לקביעותיו ומסקנותיו של הבורר, אם יישארו על כנן, ולאור המסר השלילי שקביעות אלה תשדרנה לכלל הרופאים, הגיע בית-המשפט המחוזי למסקנה, שיש לבטל את פסק הבוררות, מכיוון שהוא נוגד את תקנת הציבור, וזאת מכוח הוראות סעיף 24 (9) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: החוק).

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש, כי פסק הבוררות היה מאוזן והוגן ולא היה כל מקום להתערב בו. מבחינת ההיבט הציבורי, קביעותיו של הבורר, אינן שוללות את יכולת הפיקוח של המשיבה על רופאיה. משכך, לטענתו יש לראות בפסק הבוררות כפסק מוצדק ואמיץ, אשר אינו פוגע במשיבה ואף לא בתקנת הציבור.

מנגד, טוענת המשיבה, כי המעשים שעשה המבקש הם חמורים מאד: הוא שיקר, רימה, העיד עדות שקר, זייף רישומים רפואיים, התרשל מבחינה מקצועית והתנהג באופן איום למטופלותיו. קבלת מסקנת הבורר, לפיה מעשים מעין אלה, אינם מצדיקים את הפסקת ההתקשרות המיידית שבין קופת חולים לבין רופא עצמאי שלה, מנוגדת לתקנת הציבור.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

בחינת עובדות הרקע של הפרשה, החלטות הערכאה הקודמת ועיון בטענותיהם של הצדדים, מצביעים על כך, שטענותיו של המבקש מתבססות רק על עובדותיה של הפרשה הנדונה, ולא קיימת שאלה כללית, בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מגדר גבולותיה של המחלוקת הספציפית בין הצדדים, אשר מצדיקה מתן רשות ערעור בבית משפט זה (ראו רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור(הדר חיפה) בע"מ , פ"ד ל"ו (3) 123).

בית-המשפט המחוזי נימק את ביטולו של פסק הבוררות, בהסתמכו על ס' 24 (9) לחוק הבוררות. תקנת-הציבור הינה "מושג דינאמי בעל תכנים משתנים המשקף את רעיונות היסוד שעליהם מושתת המשטר המשפטי והוא כולל השקפות מוסריות, חברתיות וכלכליות" (ראו גבריאלה שלו, " חוזה הסותר את תקנת הציבור ", ספר ידין (כרך ב ', תש"ן) 301).

הלכה היא, שבית-משפט רשאי לבטל פסק בוררות, אשר תוכנו נוגד את תקנת הציבור. סמכות הביטול מכוח עילה זו תופעל, בעיקרה, מקום שיש בתוכנו של פסק הבוררות "כדי לפגוע באינטרסים, בעקרונות ובערכים שחברתנו מבקשת לקיים ולשמר" (ראו דנ"א 9563/03

יוסף כדורי ואח' נ' נעים כליף (גולן)

(פדאור (לא פורסם)04 (3)848) .

לאחר בחינת המקרה, התרשמותי הינה, כי צדק בית-המשפט המחוזי בביטול קביעת הבורר, לפיה אין לראות במעשים שיוחסו למבקש כ"הפרה רצינית" של הסכם הקיים בין רופא לקופת חולים, המעסיקה אותו. מעשים כגון אי רישום נאות של מסמכים, או מעשים כגון התעלמות מממצאי בדיקת אולטרא-סאונד והפגנת אדישות כלפי תלונותיה ומכאוביה של מטופלת שהביאו להפסקת הריונה, הם מעשים חמורים ורציניים ואכן יש לראותם כהפרה רצינית של ההסכם, ומכאן נכונה גם מסקנתו לבטל את פסק הבוררות בשל תקנת הציבור. המבקש פעל בניגוד לעקרונות המנחים בתחום העיסוק ברפואה, בין שעניינם ביחסים שבין רופא וחולה ובין אם האמור בעקרונות ובערכים אשר ראוי, כי יתקיימו בתחום הרפואה (ראו ע"א 580/86 פישמן נ' שר הבריאות , פ"ד מא(2) 614, 615 וראו גם את סעיפים 5 ו-17 חוק זכויות החולה , התשנ"ו-1996).

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. על המבקש לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.