רע"א 4220-24 רע"א 4220-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ש' צנציפר הלפמן) בפש"ר 12817-03-11 מיום 1.4.2024. בהחלטה קבע בית המשפט כי בהתאם להסדר הנושים – על המבקש לשלם, בנוסף לתביעת החוב והוצאות ההליך, גם הפרשי הצמדה וריבית כתנאי לקבלת הפטר.

הרקע לבקשה

1.ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא הליך פשיטת רגל בעניינו של המבקש. ביום 23.10.2011 הוכרז המבקש כפושט רגל; ואושרו כנגדו תביעת חוב בסך של כ-2 מיליון שקלים. יצוין כי למבקש זכויות בנכס מקרקעין בתל אביב, המגלמות לטענתו זכות לקבל ארבע ושליש דירות מגורים (להלן: הנכס). המשיב 1 הוא הנאמן לנכסי החייב (להלן: הנאמן); והמשיב 2 הוא כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר).

בשנים 2020-2017 הגיש המבקש מספר הצעות להסדרי נושים, אשר נדחו על ידי הנושים. הסדר נושים מוסכם ראשון אושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 1.3.2020 (להלן: הסדר הנושים הראשון). מקור הכספים אותו הציע המבקש לתשלום ההסדר הוא ממכירת אחת הדירות שעתידה להיבנות בנכס. לכן, במסגרת הסדר הנושים הראשון, הוסכם כי המבקש יציג היתר בנייה לנכס תוך 18 חודשים; כי הוא ישלם לנושים את מלוא חובם בתוספת הוצאות תוך 24 חודשים ממועד אישור הסדר הנושים; וכי ככל שהמבקש לא יעמוד באחת הדרישות הללו – הנאמן יוכל לפעול למימוש זכויותיו של המבקש בנכס. עוד הובהר בהסדר הנושים הראשון כי התחייבות המבקש היא לתשלום "100% נטו מסכום תביעות החוב כולל הוצאות ההליך".

2.המבקש לא עמד בתנאי הסדר הנושים הראשון משלא הציג היתר בניה כאמור. משכך, ביקשו הנושים מבית משפט קמא להורות על חילוט הנכס. על רקע האמור, הגיש המבקש לבית משפט קמא ביום 10.11.2021, בהסכמת הנאמן, בקשה אשר הוכתרה כבקשה "להארכת המועד לביצוע הסדר הנושים ולתשלום דיבידנד ביניים והוצאות ההליך". בהתאם לאמור בבקשה זו, החייב ישלם לקופת הפש"ר סכום, שיאפשר חלוקה של 50% מסכום תביעות החוב בדין רגיל שאושרו, וכן את הוצאות ההליך בגין החלוקה הנ"ל. כן הוסכם כי עם הפקדת הסכום האמור יוארך המועד להצגת היתר בניה עד ליום 1.3.2023 ולתשלום יתרת חובם של הנושים עד ליום 1.9.2023; וכי ככל שהחייב לא יעמוד במועדים החדשים, יוכל הנאמן לפעול למימוש הנכס (להלן: הסדר הנושים המתוקן). במסגרת הבקשה הובהר כי בחישוב הוצאות ההליך לא הובא בחשבון שכר טרחה בגין מאמץ מיוחד; העובדה שמספר תביעות חוב שולמו מחוץ להליך; וכן לא צורפו הפרשי הצמדה וריבית.

בנק הפועלים בע"מ – אחד מנושיו של החייב – התנגד לבקשה זו וטען שיש להביא את התנאים החדשים לאישור הנושים. גם הכנ"ר הבהיר כי לגישתו "עסקינן בהסדר 'חדש'" ולכן יש להביאו להצבעה בפני כלל הנושים. בעקבות עמדתו של הכנ"ר פנה הנאמן לנושים עם ההצעה להסדר הנושים המתוקן, וזו אושרה ברוב קולות. בתום דיון שהתקיים ביום 26.12.2021 בפני בית משפט קמא (כב' השופטת ש' גלר), אושר הסדר הנושים המתוקן (פסק הדין ממועד זה יכונה להלן: פסק הדין מיום 26.12.2021). בין היתר ציין בית משפט קמא כי "בהתאם להסדר אשר אישורו מבוקש... תעמידו [את כל אחד מהנושים – ר.ר] בסופו של דבר על סכום של 100% נטו מהחוב כלפיו" (עמוד 45, שורות 31-30 לפרוטוקול).

3.ביום 1.3.2023 הודיע המבקש לבית משפט קמא כי לא עלה בידו להוציא היתר בנייה, אך כי בכוונתו להקדים את יתרת התשלום בהתאם להסדר הנושים המתוקן ולהביא כבר בשלב זה לסילוק יתרת חובו. בהתאם לאמור בהודעה זו, בסמוך למתן פסק הדין מיום 26.12.2021 שילם המבקש בהתאם לפסק הדין סכום של 939,630 ₪ אשר בצירוף הכספים שהיו מצויים בקופת הכינוס – היווה 50% מסך תביעות החוב שהוכרעו. לטענתו, בסמוך להגשת הודעתו לבית המשפט, הוא פנה לנאמן לצורך קבלת חישוב יתרת התשלום. הנאמן העביר לידיו חישוב שכלל בנוסף לתשלום יתרת החוב גם תשלום הפרשי הצמדה וריבית מיום צו הכינוס; ושכר טרחה בגין מאמץ מיוחד (יוער כי ביחס לפסיקת שכר טרחה בגין מאמץ מיוחד הגיש המבקש בקשת רשות ערעור נפרדת התלויה ועומדת לפני – רע"א 4964/24).

המבקש טען כי החישוב האמור הכולל תוספת הפרשי הצמדה וריבית, חותר כנגד פסקי הדין שאישרו את הסדר הנושים הראשון ואת הסדר הנושים המתוקן. על פי פסקי הדין הללו, על המבקש לשאת בתשלום 100% מסך תביעות החוב נטו, לצד הוצאות ההליך. לשיטתו, אין הבדל בין הסדר הנושים הראשון להסדר הנושים המתוקן מלבד המועדים הקבועים בהם. משכך התבקש בית משפט קמא לאשר את הקדמת יתרת התשלום של הסכום נושא ההסדר המתוקן ולקבוע שעל המבקש לשלם דיבידנד בסך 100% מתביעות החוב שהוכרעו – נטו, ללא הפרשי הצמדה וריבית.

הנאמן השיב וטען כי הבקשה מהווה הפרה של תנאי הסדר הנושים המתוקן, שכן המבקש עותר להפחית רכיבים מהותיים שנקבעו בו. הנאמן הפנה בהקשר זה לדבריו בדיון מיום 26.12.2021 לפיהם "היתרה תשלום [צ"ל – תשולם, ר.ר] בערכי נטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כלומר מדובר בשערוך מלא של סכום החוב" (עמוד 42, שורות 26-25 לפרוטוקול). בנוסף, הנאמן התייחס לפרק הזמן הארוך של ניהול ההליך – 12 שנה מיום מתן צו הכינוס. הוא הבהיר כי התארכות ההליך נבעה אך ורק מהתנהלות המבקש.

בתגובה, חזר המבקש וטען כי הסדר הנושים המתוקן נוגע רק להארכת המועדים של הסדר הנושים הראשון, והוא לא כלל צירוף הפרשי הצמדה וריבית. לעמדתו, ככל שהנאמן הציג לנושים תמונה אחרת – הרי שהוא הטעה אותם. עוד הוסיף המבקש כי הוא אינו אחראי לפרק הזמן הארוך בו מתנהל ההליך, כאשר ב-12 השנים בהן הוא מתנהל, הוא התקשה להחזיק את עצמו כלכלית.

הכנ"ר הגיש גם הוא את עמדתו, וטען כי יש להיצמד להוראות הסדר הנושים המתוקן. ככל שיש מחלוקת בנוגע לפרשנות הסדר זה – מוטב כי הצדדים יגיעו להסכמות. נוכח דברים אלה – הסכים הנאמן כי המבקש יפקיד את סכום הקרן שאינו שנוי במחלוקת בקופת הפש"ר – עד להכרעה במחלוקת בין הצדדים.

4.ביום 28.6.2023 התקיים לפני בית משפט קמא דיון בו נדונה הסוגיה של תשלום הפרשי הצמדה וריבית. הנאמן טען בדיון זה בין היתר כי במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לקראת הסדר הנושים המתוקן, הוא התייחס מפורשת לשאלת הפרשי ההצמדה והריבית, ועמד על כך שהוא אינו מוותר על תשלומים אלה. לגישתו, כך גם עלה מתשובתו לשאלת בית המשפט בדיון מיום 26.12.2021, כאשר המבקש לא הביע התנגדות לאמור.

מנגד טען ב"כ המבקש כי בדיון מיום 26.12.2021 הוא עמד מפורשות על כך שהסדר הנושים המתוקן מהווה רק הארכה של הסדר הנושים הקודם, ולא הסדר עצמאי. הוא הבהיר כי אומנם, הנאמן ציין תחילה באותו הדיון כי מדובר בסכום נטו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. אולם הוא הבהיר מיד לאחר מכן כי השינוי היחיד מההסדר הראשון הוא בהארכת המועדים. ואכן, בפסק הדין מיום 26.12.2021, שנתן תוקף להסדר הנושים המתוקן, ציין בית המשפט מפורשות כי מדובר בסכום חוב "נטו". בנוסף, טען ב"כ המבקש כי הפרשנות לפיה הסדר הנושים המתוקן כלל חיוב תשלום הפרשי הצמדה וריבית אינה עולה בקנה אחד עם הגיונם של דברים. זאת מאחר שאילו אלה היו פני הדברים, לא היה מדובר ב"הסכמה" שיש בה להיטיב עם הנושים ועם החייב – אלא בהסדר המיטיב עם הנושים באופן בלעדי. חיוב המבקש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חייב היה לבוא לידי ביטוי מפורש בהסדר הנושים המתוקן, דבר שלא קרה.

בתגובה שנשלחה על ידי הכנ"ר ביום 5.9.2023, הוא עמד על כך שהסדר הנושים המתוקן הוא למעשה הסדר חדש, וכי יש לדחות את עמדת המבקש אשר נתן הסכמתו לנוסח ההסדר המתוקן כפי שהוגש לבית המשפט. עם זאת, הציע הכנ"ר פשרה לפיה הפרשי ההצמדה והריבית יעמדו על שיעור של 30% מסך הפרשי ההצמדה והריבית הכוללים. המבקש דחה הצעת פשרה זו. משכך, ביום 1.4.2024 ניתנה החלטת בית משפט קמא בסוגיית תשלום הפרשי ההצמדה והריבית.

החלטת בית משפט קמא

5.ראשית, דחה בית משפט קמא את הטענה כי הבקשה לאישור הסדר הנושים המתוקן הייתה בקשה להארכת מועד גרידא. זאת נוכח עמדתו הברורה של הכנ"ר – אשר התקבלה על ידי הצדדים ובית המשפט – לפיה מדובר בהסדר נושים חדש שאף היה מקום להעבירו לאישור מחודש של הנושים ושל בית המשפט. אישור הסדר הנושים המתוקן לא היה עניין של מה בכך. היו מבין הנושים שהתנגדו לו מלכתחילה אף שהסכימו להסדר הנושים הראשון. משום כך יש לבחון את תוכנו של הסדר הנושים המתוקן ואת הסכמות הצדדים ביחס אליו במנותק מהסדר הנושים הראשון.

6.מכאן המשיך בית המשפט לבחינת פרשנותו של הסדר הנושים המתוקן. נקבע כי המסקנה הנובעת ממכלול נסיבות העניין היא כי הוסכם על תשלום הפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט התייחס למחלוקת בין הצדדים ביחס לדברים שנאמרו בדיון מיום 26.12.2021. בהקשר זה קיבל בית המשפט את עמדת הנאמן לפיה תשובתו בדיון מעידה באופן שאינו ניתן לפרשנות אחרת כי סכום החיוב יכלול הפרשי הצמדה וריבית. מנגד, עמדת המבקש לפיה במהלך הדיון הובהר כי אין הבדל בין הסדר הנושים הראשון לבין הסדר הנושים המתוקן – נדחתה. בהקשר זה נקבע שיש להתייחס לפרוטוקול הדיון כמקשה אחת, ולא ניתן לכן להתעלם מהתייחסותו הישירה של הנאמן לשאלת תשלום הפרשי ההצמדה והריבית שעלתה באותו דיון ממש.

בית משפט קמא אף עמד על כך שבמשא ומתן בין הצדדים – הייתה שאלת החיוב בהפרשי ריבית וההצמדה "על השולחן", כאשר המבקש לא התנגד להערות השונות שהתייחסו מפורשות לחיוב עתידי בתשלומים אלה. אומד דעת הצדדים בהקשר זה אף נלמד ממעורבות הנושים באישור הסדר הנושים המתוקן. קיים קושי לקבל טענה שהנושים הסכימו לדחיית מועד התשלום בשנתיים ללא עמידה על תשלום הפרשי הצמדה וריבית. בנק הפועלים אף עמד מפורשות על הדרישה לתשלום ריבית והצמדה במסגרת הסכמתו להסדר הנושים המתוקן. יתרה מכך, דווקא ויתור על הפרשי הצמדה וריבית היה צריך להיעשות באופן מפורש. לכן, שתיקת המבקש ביחס לסוגיה זו מעידה על הסכמה לדרישה לתשלום הפרשי הצמדה וריבית.

באשר ללשון הסדר הנושים המתוקן – בית המשפט עמד על כך כי מוטב היה לנסחו בצורה ברורה יותר. יחד עם זאת, גם לשון הסדר הנושים מתיישבת עם המסקנה לפיה על המבקש לשלם הפרשי הצמדה וריבית. זאת מאחר שמלשונו של הסדר הנושים המתוקן עולה כי קביעת יתרת התשלום תחייב חישוב; וכאשר בהסדר הנושים הובהר שבחישוב הוצאות ההליך לא הובאו מספר עניינים בחשבון ובהם – הפרשי הצמדה וריבית. זוהי גם הסיבה בשלה נאלץ המבקש לפנות לנאמן על מנת לערוך חישוב מדויק של הסכומים שנותרו לו לשלם.

בית משפט קמא אף דחה את טענת המבקש בדבר ההיגיון הכלכלי של חיוב בתשלום הפרשי הצמדה וריבית. נקבע כי ההיגיון הכלכלי הוא דווקא להחזר הערך הריאלי של החוב כלפי הנושים. אין מדובר ב"פרס" עבור הנושים אלא בברירת מחדל. אין היגיון שהנושים יסכימו לארכה בהשבת החוב מבלי שתהיה לכך תמורה. זאת בפרט על רקע העובדה שלרשות המבקש עמד נכס שהוא נמנע ממכירתו באמצעות הסדר הנושים המתוקן.

לבסוף, נקבע כי התוצאה היא מוצדקת על רקע נסיבות הליך פשיטת רגל שנמשך כשלוש עשרה שנים; כשבבעלות המבקש נכס מקרקעין ששוויו מיליוני שקלים, ושערכו אף עולה עם השנים.

7.לאור האמור, הורה בית המשפט כי המבקש יישא בתשלום הפרשי הצמדה וריבית.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

בקשת רשות הערעור

8.בבקשת רשות הערעור מבוקש כי תבוטל החלטת בית משפט קמא מיום 1.4.2024; כי ייקבע שהמבקש עמד בתנאי הסדר הנושים המתוקן; וכי אורה על מתן הפטר חלוט בעניינו.

לטענת המבקש, החלטת בית משפט קמא עומדת בסתירה לפסק הדין מיום 26.12.2021. המדובר בהחלטה המשנה את פסק הדין באופן מהותי ולמעשה – מדובר בכתיבת פסק דין חדש. בית משפט קמא לא היה רשאי, בדרך של פרשנות ומבלי שהוגש ערעור על פסק הדין מיום 26.12.2021, לקבל החלטה המנוגדת לפסק הדין.

9.לגופם של דברים, המבקש טוען כי בהסדר הנושים הראשון נקבע בבירור כי התשלום שעליו לשלם הוא בגובה החוב נטו. הסדר הנושים המתוקן מהווה אך ארכה לביצוע הסדר הנושים הראשון. הנושים הסכימו להסדר הנושים המתוקן נוכח הצעת המבקש להעמיד סכום גבוה לקופת פשיטת הרגל. כך עולה מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 26.12.2021. מכל מקום, פסק הדין הוא המחייב ולא הפרוטוקול. בהקשר זה, המבקש טוען כי פסק הדין מיום 26.12.2021 אשר אישר את הסדר הנושים המתוקן, קבע באופן ברור שהחוב עומד "על סכום של 100% נטו... וזאת בלוח זמנים ארוך יותר".

לטענת המבקש, ניתן להסיק אודות אומד דעת הצדדים גם מהעובדה שלא כל הנושים הסכימו מלכתחילה להסדר הנושים המתוקן. אולם אילו היה מדובר בתשלום החוב בתוספת ריבית והצמדה – לא הייתה סיבה לכך שהם לא יסכימו לו. כמו כן, לשיטתו, בית משפט קמא טעה כאשר קבע ששאלת הריבית וההצמדה עלתה במסגרת המשא והמתן בין הצדדים וייחס לכך משמעות. זאת למרות שסוגיה זו לא באה לידי ביטוי במסגרת הסדר הנושים המתוקן או במסגרת פסק הדין שאישר אותו.

בנוסף, המבקש טען כי חישוב החוב על-ידי הנאמן נדרש לא לצורך חישוב הפרשי הצמדה וריבית כי אם לנוכח ערעור שהתקבל על הכרעת הנאמן בתביעת החוב של בנק הפועלים. לבסוף, המבקש טוען כנגד הניסוח המעורפל של הנאמן שהוביל לסכסוך שלפנינו.

דיון והכרעה

10.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

11.כעולה מהאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם בהתאם להסדר הנושים המתוקן על המבקש לשלם בנוסף ל-100% מסכום תביעות החוב, גם הפרשי הצמדה וריבית. בית משפט קמא השיב על שאלה זו בחיוב. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש הן כנגד עצם האפשרות של בית משפט קמא לפרש את הסדר הנושים המתוקן, והן לעצם פרשנות ההסדר לגופו.

ראשית, אינני מקבלת את טענת המבקש לפיה ההחלטה נושא בקשת הערעור היא החלטה המתקנת את פסק הדין מיום 26.12.2021, וכי לא ניתן היה משום כך לקבלה שלא במסגרת ערעור על פסק הדין. לאור אופיים המיוחד של הליכי חדלות פירעון ויכולתו של בית המשפט לבחון בהסתכלות רחבה את כלל הזכויות והחובות של הצדדים להסדר – סמכותו של בית המשפט בהליכים כאלה אינה מוגבלת רק לדיון בהסדר הנושים עצמו ואישורו, והיא נמשכת גם לאחר האישור. המדובר בכלל שהוא כמעין חריג לסופיות הדיון, ולפיו בית משפט של חדלות פירעון רשאי, במקרים המתאימים, להבהיר את שדרוש הבהרה במסגרת הסדר הנושים (ראו: רע"א 5610/17 מרכז לוגיסטי בי רבוע נדל"ן בע"מ נ' אורתם סהר הנדסה בע"מ, פסקה 4 (2.1.2018); עוד ראו והשוו: ע"א 582/17 טאהר נ' נשר, פסקה 29 (25.2.2019) (להלן: עניין טאהר); רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן, פסקה 22 לפסק דינו של השופט י' עמית (26.4.2015); ע"א 1091/15 רוזנפלד נ' Dolphin Fund Limited, פסקאות מו-מח לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (13.7.2016). יוער כי מדובר אמנם בהחלטות הנוגעות להסדר חוב של חברה לגביו יש סעיף ספציפי בחוק החברות המאפשר לבית המשפט לפרש את ההסדר, אולם ההיגיון העומד ביסודן של הוראות אלה חל גם כאשר מדובר בהליכי פשיטת רגל. כן יצוין כי סמכות זו – לפרש הסדר חוב הן של חייב שהוא יחיד והן של חייב שהוא תאגיד –מעוגנת כיום בסעיף 327 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018. ראו בהקשר זה: רע"א 8650/21 עברי נ' ארז חבר - בתוקף תפקידו כנאמן, פסקאות 14-13 (3.1.2022) (להלן: עניין עברי)).

החלטתו של בית משפט קמא לא נועדה לשנות את הסדר הנושים המתוקן אלא אך לפרשו, וכאמור הוא היה מוסמך לעשות כן.

12.נותר אפוא לבחון האם יש מקום להתערב באופן בו פירש בית משפט קמא את הסדר הנושים המתוקן. נקודת המוצא בהקשר זה היא כי ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בקביעות פרשניות של בית המשפט של חדלות פירעון לגבי הסדר נושים (ראו: עניין טאהר, בפסקה 23; ע"א 7564/22 הדומי נ' הכונס הרשמי, פסקה 14 (11.3.2024); רע"א 4376/24 גיאו - בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ (בפירוק) נ' מפרק החברה, פסקה 12 (19.6.2024)). זאת בין היתר לאור היכרותו של בית משפט לחדלות פירעון את ההליך (ראו למשל: רע"א 1353/23 קרמנשהצ'י נ' שונפלס, פסקה 20 (1.5.2023)). לאחר עיון בהחלטת בית משפט קמא ובטענות המבקש, אינני סבורה כי טענות המבקש מצדיקות סטייה מהלכה זו בענייננו.

את הוראות הסדר הנושים יש לפרש, בדומה להליך הפרשני של חוזים, בהתאם לאומד דעת הצדדים כפי שהיא נלמדת מלשון ההסדר והנסיבות בהן הוא נערך (עניין טאהר, פסקה 17; ע"א 2467/22 עברי נ' עו"ד ארז חבר בתוקף תפקידו כנאמן, פסקה 24 (14.11.2023)). בית משפט קמא הלך בדרך פרשנית זו תוך שהוא נדרש לטענותיהם של הצדדים השונים. כך, בית המשפט בחן את נוסח הסדר הנושים המתוקן; את אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא עלתה מהמשא והמתן שנערך ביניהם עובר לאישורו; את עמדות הצדדים המוצהרות כפי שעלו מהדיון שהתקיים ביום 26.12.2021 בעניין אישור ההסדר המתוקן; כמו גם את ההיגיון הכלכלי שהנחה את הצדדים לאורך הדרך. בסופו של דבר, קבע בית משפט קמא בהחלטה מפורטת ומנומקת, הנסמכת על כלל השיקולים הרלוונטיים, כי פרשנותו הנכונה של הסדר הנושים היא כי על המבקש לשלם הפרשי הצמדה וריבית.

13.אף לגופם של דברים, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. זאת משום שגם לשיטתי, בחינת אומד דעת הצדדים כפי שהיא עולה מלשון הסדר הנושים המתוקן ומהנסיבות בכללותן, מובילה למסקנה שעל המבקש לשאת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית.

באשר ללשון הסדר הנושים – במסגרת הסדר הנושים הראשון צוין כי "התחייבות החייב היא לשלם 100% נטו מסכום תביעות החוב כולל הוצאות ההליך". לכאורה, ייתכן כי לשון זו עולה בקנה אחד הן עם הפרשנות לה טוען המבקש והן עם הפרשנות לה טוענים הנאמן והנושים. מכל מקום, הצדדים התייחסו להסדר הנושים המתוקן כהסדר נושים חדש. כך עולה מעמדת הכנ"ר, כמו גם מהעובדה שהסדר זה אף הובא לאישור הנושים ולאישור בית משפט קמא. הסדר הנושים המתוקן ופרשנותו הם העומדים בבסיס ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור דנן. הסדר זה מתייחס מפורשות לסוגיה של הפרשי ההצמדה וריבית.

כך, במסגרת הבקשה לאישור הסדר הנושים המתוקן, הובהר כי בחישוב המפורט "לא צורפו הפרשי הצמדה וריבית כדין בהתאם לאמור בסעיף 81 לפקודה" (סעיף 11 לבקשה). הסדר הנושים המתוקן הבהיר אם כן באופן מפורש כי סכומי ההצמדה והריבית לא הובאו בחשבון בחישוב המפורט. לטעמי, הפרשנות הפשוטה של לשון הסעיף היא כי תשלומים אלו יתווספו לתשלום הקרן עם תשלום החוב. ואולם, אף לו ניתן היה להגיע למסקנה שונה – זו הפרשנות העולה בקנה אחד עם מכלול הנסיבות.

14.באשר לנסיבות שהובילו לאישור הסדר הנושים המתוקן – בדיון מיום 26.12.2021 בו נדונה הבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן, עמד הנאמן על כך כי משמעות ההסדר היא "50% נטו לנושים כעת והוצאות ההליך ובנוסף לכך עד לספטמבר 2023 תשלום היתר לנושים". מיד לאחר מכן, ובתשובה לשאלת בית המשפט, הבהיר הנאמן כי "היתרה תשלום בערכי נטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית" (עמוד 42, שורות 26-25 לפרוטוקול; עמוד 43, שורות 3-1 לפרוטוקול). הבהרה זו, עליה לא השיגו המבקש או בא-כוחו במסגרת אותו הדיון – אינה משתמעת לשתי פנים ומשקפת את הסכמות הצדדים כפי שהנאמן הבין אותם.

אומנם, לאורך הדיון הצדדים שבים ומתייחסים לתשלום דיבידנד מלא "נטו" (ראו למשל: עמוד 43, שורות 2-1 לפרוטוקול; עמוד 44, שורה 22 לפרוטוקול); ואף בפסק הדין נקבע כי ההסדר יקנה לנושים "דיבידנד מלא נטו". יחד עם זאת, מקובלת עליי בהקשר זה קביעתו של בית משפט קמא כי את פרוטוקול הדיון יש לקרוא כמקשה אחת, ולא ניתן לכן להתעלם מההבהרה המפורשת של הנאמן לפיה ההסדר מתייחס לערכים נטו, כאשר על סכום זה יתווספו סכומי הריבית והצמדה.

15.לא זו אף זו – מעיון בנספחים שהוגשו ביום 4.7.2023 על ידי הנאמן בהוראת בית המשפט, עולה כי עובר להגשת הבקשה לאישור הסדר הנושים המתוקן, הנאמן הבהיר מספר פעמים למבקש כי אין באמור בהסדר הנושים כדי לוותר על תשלום ריבית והצמדה כחוק וגם הנושים עמדו על כך. המבקש מנגד לא חלק על דרישה זו לאורך הדרך (ראו בהקשר זה: הודעות דוא"ל מטעם הנאמן מימים 13.10.2021 ו-25.10.2021).

אף בחינת הגיונו הכלכלי של הסדר הנושים תומך במסקנה אליה הגיע בית משפט קמא. בהקשר זה יצוין כי המבקש עצמו טען כי אילו היה הסדר הנושים המתוקן כולל גם הפרשי הצמדה וריבית, הנושים לא היו מביעים הסתייגות. ואכן, מקרב תשעת הנושים שהצביעו, רק אחד שגודל נשייתו כ-300,000 ₪ התנגד. מכל מקום, בהינתן העובדה שללא אישור הסדר הנושים המתוקן, היו יכולים הנושים לפעול למימוש הנכס ולקבל באופן מיידי 100% מהדיבידנד; וככל שלאחר מימוש הנכס היו נותרים כספים בקופת הפש"ר, גם תוספת של רכיבי ריבית והצמדה (ראו: סעיפים 81 ו-137 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; רע"א 7814/18 פרברי נ' חסן, פסקאות 14-10 (15.7.2019)) – לא היה הגיון מבחינתם באישור הסדר אשר רק מאריך את המועדים ומאפשר קבלת תשלום חלקי באופן מידי. זאת בעיקר לאור ערכו של הנכס שעמד לרשות המבקש, שהוא העריך אותו בסכום של כ-10 מיליון ₪. משכך, סביר להניח כי אילו הנכס היה נמכר במסגר הליכי פשיטת הרגל, די היה בתמורה שהייתה מתקבלת ממנו כדי לשלם לנושים גם הפרשי הצמדה וריבית, אם הנושים היו מבקשים זאת והנאמן היה מאשר את התשלום.

יתרה מכך, בניגוד לטענות המבקש, הרי שגם מבחינתו היה היגיון כלכלי בהסדר הנושים המתוקן, אף אם הוא כולל תשלום מלוא החוב בתוספת תשלום ריבית והצמדה. זאת משום שבדרך זו הבטיח המבקש שהנכס לא ימומש וייוותר בשליטתו.

16.עוד יוער כי הפסיקה עמדה על כך שפסיקת ריבית והצמדה מגלמת את שוויו הכלכלי האמתי של החוב, ולכן ראוי שפסיקת ריבית והצמדה על החייב תהיה ברירת המחדל, וש"שחיקת" החוב לאורך השנים לא תוטל על הנושים (ראו: רע"א 7814/18 פרברי נ' חסן, פסקה 13 (15.7.2019); והשוו: ע"א 438/90 פקיד שומה, חיפה נ' הד הקריות בע"מ, פ''ד נא(5) 668, 707-706 (1997); יצוין כי ברירת מחדל זו אף נקבעה מפורשות בסעיפים 235(ב) ו-243(ג) לחוק חדלות פירעון (שאינו חל על ההליך דנן); וראו מנגד: דוד האן, דיני חדלות פירעון, בעמודים 557-556 (מהדורה שנייה, 2018)). גם משכך, לטעמי, ככל שישנה עמימות בהסדר הנושים המתוקן ביחס לשאלת חיובו של המבקש בתשלומי ריבית והצמדה, יש להעדיף פרשנות לפיה על החייב לשאת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית.

17.לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת. משלא התבקשו תגובות הצדדים, אינני עושה צו להוצאות.