פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4499/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
אריאלה אשכנזי
נ ג ד
המשיב:
בנק המזרחי המאוחד בע""מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.5.10 בע"א 1104/09 שניתן על-ידי השופטת
ברקאי
בשם המבקשת:
עו"ד אליאב סורני
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ברקאי)
בע"א 1104/09 מיום 17.5.10, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (השופט פרסקי) בא' 2959/07 מיום 13.5.09.
רקע והליכים
ב.
אלה העובדות הצריכות לענייננו, כעולה מפסק דינו של בית המשפט: המבקשת פתחה חשבון בנק אצל המשיב ובמעמד זה חתמה על יפוי כוח, המעניק לבנק רשות לפעול בחשבונה. כן חתמה על כתב קיזוז לטובת חשבון החברה של בנה לגבי תכנית חיסכון שלה, וחתמה על ערבות מתמדת להבטחת כל חוב. בסעיף 32 לכתב הערבות הוסף "על אף האמור בכתב הערבות, הלקוח יערוב בזה לחייב בגבולות סכום הפיקדון/החיסכון ואשר לגביה חתמה על כתב קיזוז מיום 16.05.96". סכום החיסכון שהפקידה המבקשת בבנק חודש ביום 26.5.08, ממנו נמשך סכום מסוים על יד
בנה של המבקשת. ביום 23.7.01 חתמה המבקשת על כתב ערבות מוגבל בסכום של 123,000 ₪, וזאת בסמוך לחידוש תכנית החיסכון. ביום 15.05.02 שלח הבנק לחברה מכתב בו נדרשה לפרוע את חובותיה. משלא נפרע החוב, קיזז אותו הבנק מן הסכום שהופקד בתכנית החיסכון של המבקשת.
ג.
המבקשת הגישה תביעה, וטענה כי המשיב לא הסביר לה את הסיכונים שבשעבוד חשבון החסכון שלה לטובת חשבון החברה, שכן לא הביא לידיעתה את קשיי הנזילות בה מצויה החברה. נטען,
גם כי הבנק חרג מן ההרשאה שניתנה לו, העמיד בחשבונה מסגרת אשראי בסך 20,000 ₪ מבלי לידעה, ואיפשר לבנה למשוך סכום דומה מבלי להזהירה, ומבלי שהתירה העמדת מסגרת זו לחשבון. עוד נטען, כי תוספת שנרשמה בכתב הערבות בכתב יד אינה בכתב ידה שלה, והחתימה דשם אינה חתימתה.
ד.
בית משפט השלום קבע כי לא היתה התנהלות חריגה בהתנהלות הבנק, וכי המבקשת ידעה מהי המטרה שבגינה נפתח החשבון. צוין, כי המבקשת היתה בעלת חשבון של הבנק בסניף אחר, ובנוסף היה לה חשבון גם בבנק אחר, וכי לפתיחת החשבון היתה מטרה אחת ויחידה - לסייע לבנה. בית המשפט ביכר את גרסת הבנק כי הוסברה לה משמעות חתימתה על מסמכי הבנק. אשר לטענת הזיוף נקבע, כי המבקשת לא הניחה כל תשתית עובדתית לטענת הזיוף, והיא עצמה לא אמרה דבר באשר לסעיף הנוסף. יתרה מכך, נקבע כי המבקשת לא הראתה כי ביום המימוש קטן חוב החברה באופן משמעותי, כך שאילולא החריגה מן ההרשאה בהיקף של 20,000 ₪ לא היה הבנק מממש את מלוא הסיכון.
ה.
הערעור לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט לא מצא להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, וקבע כי מסקנתו מבוססת כדבעי על התשתית הראייתית אשר באה בפניו. נקבע, כי ההסברים שקיבלה המבקשת בעת פתיחת החשבון היו ברורים לה, והיא ידעה היטב כי פתיחת החיסכון והעמדת חשבונה כערובה נועדו להעמיד לחברה "גב" פיננסי; והסיכונים היו נהירים לה. עוד נקבע, כי המבקשת לא הוכיחה את טענתה לעניין הזיוף, וכך גם באשר לטענתה לפיה איפשר הבנק לבנה לפעול בחשבונה שלא בהתאם להרשאה שניתנה. אף הטענה להתיישנות זכות הקיזוז נדחתה.
הבקשה
ו.
בבקשת רשות הערעור נטען, כי ערכאת הערעור לא קיימה את חובתה לדון בטענות המבקשת, כי יש להכריע את הדין על פי הכלל של היפוך נטל הראיה, משום גרסת ההגנה
בדבר "הודאה והדחה". נטען, כי משלא היה דיון בטענות
שונות של המבקשת, נשללה זכות הטיעון ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בטל. הוסף, כי המשיב פעל שלא כדין כאשר הפר את חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי, ולא חשף בפני המבקשת כי לחברה חוב אדיר, נכון ליום חתימתה על כתב הערבות והקיזוז. זאת ועוד,
נטען כי ערכאת הערעור לא דנה בטענת המבקשת שנוכח הראיות והודאות המשיב לא הוכח בשלב הטרום חוזי שהיה מפגש רצונות חופשי. הוסף, כי לא נדונה טענת המבקשת שזכות הקיזוז התיישנה, ושהקיזוז בוצע שלא כדין משום שנעשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות של חוב החברה. עוד נטען, כי ערכאת הערעור לא דנה בטענת המבקשת שנסיבות הוספתו של סעיף 32 לכתב הערבות חשודות. לבסוף נטען, כי ערכאת הערעור לא דנה בטענת המבקשת שחלות עליה הוראות חוק הערבות לעניין "ערב יחיד".
הכרעה
ז.
לא אוכל להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במשורה, כידוע, בעניינים המעוררים שאלה עקרונית החורגת מגדרי המחלוקת שבין הצדדים הישירים לה ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה ), פ"ד לו (3) 123, 128 (1982) – מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר; רע"א 6418/93 בנק לאומי נ' כונס נכסים ומנהל של החברות, פ"ד מט (2) 685, 689). השאלות בנדון דידן, בכל הכבוד, אינן נופלות בגדרים אלה, חרף נסיונות המבקש, שובי-לב ככל שיהיו, להציגן ככלליות ועקרוניות. עיקר הכרעתו של בית המשפט המחוזי מבוססת בעיקרה על התיחסותו לממצאי עובדה ומהימנות; בית משפט שלערעור, ומכל שכן בגלגול שלישי, יטה שלא להתערב בכגון אלה אלא במקרים נדירים (רע"א 2111/07 זיידי נ' דני את דורון שטיחים בע"מ (לא פורסם); רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); רע"א 6594/06 אשכנזי נ' שר (לא פורסם)).
ח.
אשר
לטענת המבקשת בדבר "הודאה והדחה", די "אם אחת העובדות, המקימות את עילת התביעה הוכחשה על ידי הנתבע, כדי שהתובע יהיה הפותח בהבאת הראיות", כדברי המשנה לנשיא בן-פורת ברע"א 677/85 דורקום מחשבים נ' רוט , פ"ד ל"ט(ו) 654, 655; ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 10 (תשס"ט-2009), 83. בענייננו טוענת המבקשת להתרשלות המשיב, ולהפרת חובת תום הלב וחובת האמון. המשיב מכחיש את הדברים מכל וכל; כל שמודה הוא בקיזוז, שלטענתו נעשה כדין. במצב דברים זה אין מקום להיפוך נטל הראיה.
ט.
לבסוף, חוששני שאין לשעות לטענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לכל טענותיה, ובכך נשללה הימנה זכות הטיעון. אכן, על בית המשפט לנמק את פסק דינו -אולם, אין חובה להידרש לכל טענה וטענה המועלית על ידי הצדדים: עוד מכבר ציין הנשיא שמגר (ע"א 475/86 בקר נ' שטרן פ"ד מב(3), 679, 681)
"שיש נסיבות בהן אין בכוחו של יצור אנושי להגיב בכתב ותוך הנמקה מלאה על טענה וטענת משנה ... יש שהטענות הן כה מרובות ומשקלן הסגולי כה מועט, עד שאין צורך או אין אפשרות להתייחס אל כולן ... בית המשפט מתייחס לטענות הנראות לו ענייניות ורלוואנטיות, ועושה, כמובן, מאמץ רב כדי לנסות ולהקיף את הכול או לפחות את המקסימום; אולם, מובן וברור הוא, כי אין כל אפשרות ממשית לדון בכתב בפרוטרוט בכל תג ובכל וריאציה המוצגים לפני בית המשפט, אם אלו אינם בעלי מהות המצדיקים זאת לפי מבחני החוק והשכל הישר".
ראו גם רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף , פ"ד נט(5) 17; וכדברי השופט דנציגר במקרה אחר "לבית המשפט שיקול דעת המאפשר לו לברור את הבר מן התבן ולהימנע מלדון במפורש בכל טיעון וטיעון, תוך שהוא מתייחס לטענות הנראות לו ענייניות ורלוונטיות... ההנמקה יכולה להיות קצרה ותמציתית, והדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה" (רע"א 470/08
כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כך גם בנידון דידן. בית המשפט המחוזי נדרש בתמצית לטענות שראה כמרכזיות, כפי שרשאי היה לעשות.
י.
אין בידי אפוא להיעתר לבקשה.
ניתנה
היום, כ"ח באלול תש"ע (7.9.10).
ש ו פ ט