רע"א 4586/10 מרבי טופז נ. המפקח על הבנקים

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ע' צ'רניאק ) בע"ר 26047-05-10 מיום 2.6.2010, בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטותיה של הרשמת (השופטת

א' נחליאלי-חיאט ) בבש"א 16513/09 (ת.א. 1918/09) מיום 1.12.2009 ומיום 29.4.2010, בגדרן נדחתה בקשתו של המבקש לפטור מתשלום אגרת בית משפט.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש הגיש תביעה בסכום של 400,000,000 ש"ח כנגד המשיב, בנק ישראל – המפקח על הבנקים, בטענה כי זה הפר את חובותיו על פי דין. במסגרת תביעתו הגיש המבקש בקשה לפטור מתשלום אגרת בית משפט. המשיב, ואף המדינה מכוח מעמדה בבקשה לפטור מתשלום אגרת בית משפט, התנגדו לבקשה בטענה כי המבקש לא תמך כנדרש את טענתו בדבר מצבו הכלכלי, וכן מהנימוק כי תביעתו אינה מגלה עילה. השופטת א' נחליאלי , המכהנת כרשמת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, דחתה את הבקשה לפטור מתשלום אגרת בית משפט. הרשמת ציינה בהחלטתה כי בהתאם לתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות ), בקשה לפטור מאגרה נבחנת על פי שני קריטריונים: היעדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, וכן האם ההליך מגלה עילת תביעה. באשר למצבו הכלכלי של המבקש, קבעה הרשמת המלומדת כי המבקש לא פרש בפני בית המשפט את מלוא התמונה בעניין זה ו"רב הנסתר על הגלוי". הרשמת הטעימה כי העובדה שמונה למבקש עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי בתביעה שהגיש בבית המשפט המחוזי בחיפה אינה רלבנטית להליך שלפניה העומד בפני עצמו. הרשמת ציינה כי המבקש צירף מסמך ממנו עולה כי הוא זכאי לגמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, דבר אשר מהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולתו לשלם את האגרה. ברם, הרשמת קבעה כי אין די בכך כדי להוכיח חוסר יכולת כלכלית. מעבר לכך, ציינה הרשמת כי אין די בחוסר יכולת כלכלית כדי לזכות בעל דין בפטור מאגרה, היות שתנאי מצטבר ונוסף שעל המבקש לעמוד בו הוא כי ההליך מגלה עילת תביעה. הרשמת קבעה כי תנאי זה לא מתקיים בנסיבות העניין בשל זהות הנתבע וממכלול החומר שהובא לפניה.

2.

על החלטה זו ערער המבקש לפני בית המשפט המחוזי (ע"ר 30609-12-09) ועניינו נדון לפני השופטת ש' ברוש . בפסק דינה מיום 27.4.2010, קבעה השופטת ברוש

כי קביעתה של הרשמת המלומדת לפיה לא מתקיימת עילת תביעה בתובענה שהגיש המבקש נגד המשיב "על רקע זהות הנתבע ומכלול החומר שהובא אלי, כל זאת מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה של הדיון", הינה כוללנית ובלתי מפורטת, ומשכך לא ניתן לקיים לגביה ביקורת ערעורית, ולפיכך הוחזר התיק לרשמת על מנת שתפרט ותנמק את החלטתה.

3.

בהחלטתה מיום 29.4.2010 נימקה הרשמת את קביעתה הנ"ל. בתמצית יאמר כי הרשמת הדגישה שטענותיו של המבקש הן כוללניות, וכן כי נוכח הטענה לפיה הפר המשיב את חובותיו "לאכוף קיום חוק הבנקאות על בנקים ולפקח על 'חוקיות' פעולותיהם... להגן על אזרח מפשעי בנקים...למנוע מאזרח נזקים שאזרח זה 'הזהיר' מהם...", הרי שסיכויי התובענה קלושים. הרשמת הטעימה כי בשלב ההכרעה בבקשה למתן פטור מאגרה יש לבחון את קיומה של עילת התביעה באופן לכאורי בלבד, אולם אף בחינה זו מעלה כי סיכויי התביעה קלושים. כן הטעימה הרשמת כי אין כל קשר, ולו לכאורי, בין טענותיו של המבקש לבין גובה הסעד הכספי העצום הנתבע על ידו –

400,000,000 ש"ח. לאור זאת קבעה הרשמת המלומדת כי בנסיבות העניין לא יהיה זה ראוי לחייב את המשיב להשקיע משאבים בניהול הגנתו מקום שלא שולמה אגרת בית המשפט שתכליתה בין היתר לנפות הליכי סרק. על החלטה זו ערער המבקש לפני בית המשפט המחוזי.

4.

ערעורו של המבקש נדון לפני השופטת צ'רניאק אשר בפסק דינה מיום 2.6.2010 קבעה כי:

"הלכה היא שכב' הרשמת היא המומחית לענייני אגרה וערכאת ערעור תתערב בהחלטותיה בכגון דא אך ורק מקום שההחלטה איננה סבירה על פניה וזקוקה לתיקון מטעם זה. עיון בהחלטת כב' הרשמת בעניין הפטור מאגרה, לרבות זו האחרונה העומדת לבחינה לפני, מעלה שלא נפל בהן דופי או פגם הזקוק לתיקון. ההחלטה נשוא הערעור היא החלטה סבירה בנסיבות ועיון בכתב התביעה נשוא הבקשה לפטור מאגרה על פי נוסחו מגלה שההחלטה אף מבוססת".

כנגד פסק דין זה כמו גם כנגד החלטותיה של הרשמת מכוונת הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

5.

המבקש שלפניי אינו מיוצג ובקשתו הוגשה באופן המקשה על הבנתה. ככל שניתן להבין את טענותיו של המבקש במסגרת בקשה זו הרי שמופנות הן כנגד החלטותיה של הרשמת הנכבדה "לחסום" את תביעתו כבר בשלב מקדמי זה ללא שזכה ליומו בבית המשפט. עוד טוען המבקש לכך שהשופטת צ'רניאק התעלמה מפסק דינה של השופטת ברוש

ו"מטעויותיה" של הרשמת אך משום שנזהרה בכבודה של הרשמת. המבקש טוען כי הציג לפני הרשמת את עילת תביעתו המבוססת, באופן המצדיק היעתרות למתן הפטור מתשלום האגרה. המבקש מציג במסגרת הבקשה את מהות טענותיו בתובענה שהגיש נגד המשיב ומתאר את עילת תביעתו. לבסוף, טוען המבקש כי בקשת רשות הערעור מוצדקת ויש להיעתר לה נוכח נסיבות המקרה וזכויותיו כבעל דין.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

7 .

הבקשה אינה ממלאת אחר המבחנים למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", אשר נקבעו בפסיקתו המושרשת של בית משפט זה, לפיה הרשות תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. בנסיבות העניין לא שוכנעתי מטיעוני המבקש כי מתעוררות בעניינו שאלות כגון דא. כל טיעוניו של המבקש מתמצים בנסיבות הפרטניות של המקרה דנן בלבד, הנוגעות לנתונים עובדתיים בדבר מצבו הכלכלי הקונקרטי, וכן בדבר סיכויי התובענה הפרטנית שהגיש נגד המשיב.

8 .

בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. אכן, הצבת מחסום דיוני בפני בעל דין, על דרך של דחיית בקשתו לפטור מתשלום אגרת בית המשפט, צריכה להיעשות בזהירות הראויה נוכח מעמדה של זכות הגישה לערכאות. ואולם, לא ניתן להתעלם ממצוות המחוקק אשר קבע מבחנים מפורשים לשם מתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט, אשר רק בעטיים ניתן להיעתר לבקשה כגון דא, ואשר משקפים איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין ניצול לרעה של הליכי משפט ומפני הכבדה הנגרמת בעקבות נקיטת הליכי סרק [ראו למשל: החלטתו של השופט א' רובינשטיין ברע"א 10498/06 מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו (לא פורסם, 30.1.2007), סעיף ד(2); החלטתה של השופטת ע' ארבל ברע"א 2732/09 שפיר נ' ליסקר (לא פורסם, 14.12.2009), סעיף 5; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 871-870 (2009) (להלן: גורן )]. לאחר שעיינתי בפסיקתן של השופטות המלומדות ברוש ו צ'רניאק ובהחלטותיה של כבוד הרשמת נחליאלי-חיאט , הגעתי לכלל מסקנה כי פעלו הן כדין ולא דבק כל פגם בפסיקתן. בהחלטותיה הנ"ל עמדה הרשמת על שני המבחנים המצטברים לשם מתן פטור מתשלום אגרת בית משפט – מבחן היכולת הכלכלית (תקנה 14(א) לתקנות האגרות) וכן מבחן העילה (תקנה 14(ג) לתקנות האגרות), והגיעה למסקנה על סמך החומר שהובא לפניה כי המבקש לא עמד במבחנים האמורים, ובמיוחד במבחן העילה. באשר למבחן אחרון זה עמדה הרשמת על נימוקיה בפירוט במסגרת החלטתה השנייה ואף בהם לא מצאתי פגם. הרשמת בחנה את קיומה של עילת התביעה במישור הלכאורי בלבד כפי שנדרשה לעשות ובכך פעלה כדין (ראו: גורן , בעמ' 872). בעקבות זאת הגיעה הרשמת לכלל מסקנה כי סיכויי התביעה קלושים וכי מדובר בתביעת סרק, זאת בהתבסס על החומר שהונח לפניה. אף השופטת צ'רניאק פסקה באופן ראוי משהגבילה את הביקורת השיפוטית המופעלת על ידה לביקורת ערעורית בלבד ובגדריה הגיעה למסקנה כי החלטתה של הרשמת מבוססת בדין ומעוגנת בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן, באופן שמקיים את האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של המשיב שלא להיות מוטרד בתביעת סרק.

9 .

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובת המשיב, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות בנסיבות העניין.