רע"א 4696/14 עו"ד רמי סינוואני נ. גילה שמע

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (ע"א 18227-06-14, כב' השופט ח' ברנר ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (ת"א 56639-10-10, כב' השופטת ר' ערקובי ), אשר חייב את המבקש בתשלום 491,000 ₪ למשיבים (להלן, בהתאמה: ההחלטה ו- פסק הדין ).

2.

ברקע הבקשה דנא עומד הסכם קומבינציה אשר נחתם בין משיב 2 ושני אחיו לבין חברת טל ברק השקעות ובניין בע"מ (להלן: המשיב , הסכם הקומבינציה או ההסכם ו- הקבלן ). על פי ההסכם, מכרו המשיב ואחיו לקבלן את זכויותיהם בחלקה 87 בגוש 6183 ברמת גן (להלן: החלקה ), לצורך בניית בניין מגורים ובתמורה ל-3 דירות בבניין שייבנה – דירה אחת לכל אחד מהאחים. ההסכם הופר על ידי הקבלן. המשיבים הגישו תביעה לבית משפט השלום בתל אביב כנגד הקבלן ושניים נוספים שהיו ערבים אישית להתחייבויות הקבלן על פי ההסכם (להלן ביחד: הנתבעים האחרים ), וכן כנגד המבקש – עורך דין במקצועו. התביעה כנגד המבקש הוגשה על רקע היותו המנסח של הסכם הקומבינציה, שבמסגרתו הופקד כנאמן על הכספים שאמור היה הקבלן להעביר כערבות בנקאית, להבטחת ביצוע כל התחייבויותיו של הקבלן על פי ההסכם.

3.

ביום 30.6.2013 ניתן פסק דין כנגד הנתבעים האחרים על מלוא סכום התביעה, לאחר שלא הגישו תצהירים מטעמם ולא התייצבו לשמיעת הוכחות. המשך ההליך נוהל ביחס למבקש בלבד. המשיבים טענו כי המבקש – שהיה עורך דינם ומייצגם במסגרת ההסכם – הונה אותם, ופעל בניגוד לחובותיו כעורך דין. לטענתם, המבקש לא נקט צעדים לביצוע ההסכם או לאכיפתו, פעל ממניעים זרים ובניגוד עניינים משעה שרכש בעצמו דירות בבניין, פעל בניגוד להסכם משלא דרש מהקבלן את הבטוחות להבטחת זכויותיהם, ואף הצהיר הצהרה שקרית במהלך דיווח העסקה לרשויות המס לעניין מועד חתימת ההסכם.

בית משפט השלום אימץ את עמדת המשיבים. בפסק דינו נקבע כי המבקש – אשר ייצג את המשיבים בעסקת הקומבינציה – פעל בניגוד להסכם, בניגוד לטובת הצדדים והאינטרסים שלהם, תוך ניגוד עניינים וברשלנות – והכול בסתירה לחובותיו כעורך דין. הכספים שהתקבלו מרוכשי דירות בפרויקט הקומבינציה התקבלו לחשבונו הפרטי של המבקש, ולא הופקדו בחשבון נאמנות כמתחייב על פי ההסכם. עוד נדחתה טענת המבקש שלפיה המשיבים ויתרו על הערבויות שהובטחו להם בהסכם. בהמשך לכך, התקבלה תביעת המשיבים נגד המבקש, והוא חויב לפצותם – הן בגין נזק בסך של 470,537 ש"ח עקב חוב מס שבח שלא שולם על ידי הקבלן, והן בגין נזק של עוגמת נפש בסך של 20,000 ש"ח.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ולצידו בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בו. בקשתו נדחתה. מכאן הבקשה שבפניי.

4.

לטענת המבקש, סיכויי ערעורו טובים. בין היתר, נטען כי פסק הדין לא מצביע על הקשר הסיבתי בין התנהלות המבקש לבין החיוב במס שבח שהוטל על המשיבים. עוד טוען המבקש כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן אי עיכוב הביצוע עלול להסב לו נזק בלתי הפיך. לגישתו, לא נגרם למשיבים נזק כלשהו שכן טרם שילמו את חוב מס השבח לרשות המיסים. כמו כן, בקופת הכינוס קיימים כספים מספיקים על מנת לשלם את החוב האמור. עוד טוען המבקש כי הדחייה המבוקשת היא קצרה יחסית ביחס לתקופה הארוכה שבמהלכה נמנעו המשיבים מתשלום המס; כי אי עיכוב הביצוע יוביל לקשיי גבייה ממשיים מהמשיבים אם יזכה המבקש בערעורו לנוכח מצבם הכלכלי הקשה; וכי קיום פסק הדין יחייבו לממש את הנכס היחיד שברשותו – הדירה שרכש בבניין שהוקם בעקבות ההסכם – במחיר נמוך משוויה.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הערעור נסוב סביב טענות עובדתיות שהוכרעו בפסק הדין ולכן סיכוייו קלושים. עוד ציינו המשיבים כי רשויות מס שבח הטילו שעבוד על המקרקעין שבבעלותם, מושא ההסכם, בשל אי תשלום מס השבח, לצד עיקולים נוספים וכי חובם ממשיך לתפוח.

5.

כידוע, הזוכה בפסק דינו זכאי ליהנות מפרי זכייתו והגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצוע (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. יש לזכור כי עיכוב ביצוע מהווה חריג לכלל, וביתר שאת כאשר מבוקש עיכוב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי. במקרה כזה, על המבקש להראות בתצהיר שאם יזכה בערעורו, לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו.

בענייננו, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. הנזק לו טוען המבקש אם לא יעוכב פסק הדין הוא כספי בלבד, וככזה ניתן להשבה במידת הצורך. אין לקבל את טענתו שלפיה אם יועברו הכספים לרשויות המס, לא יוכל לקבלם בחזרה. כמו כן נראה כי המבקש יוכל להיפרע מדירת המשיבים ובכך להשיב את המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל. גם טענת המבקש שלפיה אי העיכוב

יחייבו במימוש דירתו ובמחיר הנמוך משוויה דינה להידחות. ככלל, אין בהכרח במימוש נכסים לצורך קיומו של חיוב כספי שהושת בפסק דין כדי להצדיק את עיכוב ביצועו (ראו, למשל: ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל אביב , פ"ד נג(1) 187, 190 (1999)) . לכלל זה ייתכנו אמנם חריגים בנסיבות בעלות חומרה מיוחדת, כגון מצב שבו עסקינן בנכס מיוחד כדירת מגורים או כאשר מימוש הנכס יוביל להתמוטטות כלכלית של החייב, ואף זאת בכפוף לתנאים מיוחדים (ראו: ע"א 6626/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). ואולם המבקש לא טען וממילא לא הוכיח נסיבות מעין אלה. המבקש אמנם טוען כי המשיבים טרם נדרשו לשלם את חוב מס השבח וכי עיכוב הביצוע לא יסב להם כל נזק. עם זאת, נראה כי אי תשלום המס לא רק שמביא להגדלת סכום החוב המרחף מעל ראשי המשיבים, אלא אף הוביל להטלת שעבוד ועיקולים על נכסיהם.

משהגעתי למסקנה זו איני נדרש לבחון את סיכויי הערעור שהגיש המבקש. אמנם, ומבלי לטעת מסמרות, איני סבור כי יש לשלול אותם במסגרת זו. יחד עם זאת, בשים לב לתמונה המלאה כאמור ביחס למאזן הנוחות ובשים לב לעובדה כי עסקינן בחיוב כספי, לא נראה כי מדובר במקרה המצדיק התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה המבררת בתחום הסעד הזמני. כידוע, בהכרעה זמנית מעין זו מוענק שיקול דעת רחב לערכאה שדנה בעניין לראשונה.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין באמור כדי לשלול מהמבקש – אם ירצה בכך – הגשת בקשה מתאימה לבית משפט קמא, כגון בקשה להפקדת הסכום בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור. ברי כי אין בכך משום המלצה לנקוט בדרך מסוימת או משום הבעת עמדה באשר לסיכויי בקשה מעין זו, אם תוגש, להתקבל. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 ש"ח.