רע"א 4856-24 רע"א 4856-24

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגנית הנשיאה השופטת ח' קיציס והשופטות מ' נד"ב ו-ע' כהן) בע"א 57110-03-23 מיום 12.4.2024, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט י' ירמיהו) בת"א 14766-10-19 מיום 26.2.2023. עניינם של ההליכים בערכאות דלמטה הוא נזקי גוף שנגרמו למשיבה בתאונת עבודה שהתרחשה ביום 28.6.2016, בעת שעבדה בסניף של המבקשת.

1.ביום 28.6.2016 המשיבה נחבלה במקום עבודתה אצל המבקשת, חברה המפעילה רשת מרכולים. לפי קביעתו של בית המשפט המחוזי, התאונה התרחשה כאשר המשיבה נכנסה לחדר המקפיא שבאזור המאפיה שבסניף המבקשת במטרה להוציא פיתות קפואות, ועגלה עמוסה בסחורה שהייתה במקום נטתה לכיוונה, הפילה אותה ומוצרים קפואים שהיו על העגלה נפלו עליה וגרמו לפציעתה.

2.המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת, וביום 26.2.2023 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט י' ירמיהו), שדחה את תביעתה. בפסק דינו דחה בית משפט השלום את גרסת המשיבה בהיותה עדות יחידה, ומצא את עדותה של מנהלת הסניף עדיפה בכל הנוגע לאופן התרחשות התאונה. בכך, קבע בית משפט השלום כי דין התביעה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לשאלת הנזק.

3.ביום 12.4.2023 התקבל ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום. בית משפט קמא קבע כי יש לקבל את גרסת המשיבה שמתיישבת אף עם דיווחי המבקשת בזמן אמת, וכי "די בכך שהיא נפלה בחדר המקפיא העמוס, וכי קיומם של ניואנסים בגרסה, שנמסרת מידי פעם לצרכים שונים, סבירה ואין בה כדי לפגוע במהימנות המערערת" (פסקה 10 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). עוד העיר בית משפט קמא כי נראה שתנאי העבודה שהועמדו למשיבה לא היו בטיחותיים. משכך, קבע בית משפט קמא כי המבקשת הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי המשיבה, ושעליה לשאת בפיצוי נזקי הגוף שנגרמו לה.

4.התיק הושב לבית משפט השלום במטרה שישלים את פסק הדין ויקבע את גובה הנזק. ביום 20.6.2024 ניתן פסק דינו המשלים של בית משפט השלום (כב' השופט י' ירמיהו), שבו העמיד את נזקה של המבקשת על 380,842 ₪ לפני ניכוי תגמולי מל"ל.

5.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור שבפני.

המבקשת טענה, בין היתר, כי שגה בית משפט קמא בכך שהתערב בממצאים העובדתיים, וכי לא מתקיים חריג המצדיק התערבות כאמור; כי עדותה של המשיבה היא עדות יחידה, מגמתית ומלאת סתירות, ושגה בית משפט קמא כאשר קבע כי קיומם של ניואנסים בגרסה אין בהם כדי לפגוע במהימנות המשיבה; כי שגה בית משפט קמא כשקבע שחדר המקפיא היה עמוס בעגלות, וכי תנאי העבודה שהועמדו לרשות המשיבה לא היו בטיחותיים ומשכך הפרה המבקשת את חובת הזהירות.

יוער שלאחר הגשת בקשת רשות הערעור, ביום 8.7.2024, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו המשלים של בית משפט השלום מיום 20.6.2024, עד להכרעה בבקשה זו.

6.לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין (רע"א 5142/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (28.1.2024); רע"א 111/15 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 5 (20.4.2015) (להלן: עניין אגד)). ניכר כי הבקשה שבפניי אינה עומדת באופן מובהק באמות מידה אלו. המבקשת אינה מתייחסת בבקשתה למבחנים שנקבעו בפסיקה ובתקנות ועוסקים בשיקולים שעל בית המשפט להידרש אליהם בבחינת בקשה ב"גלגול שלישי", אינה מנסה לטעון כי מדובר בסוגיה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ואינה מעלה כל טענה לפיה נגרם עיוות דין המצדיק התערבות.

טענותיה של המבקשת הן טענות ערעוריות מובהקות על קביעות עובדתיות בפסק דינו של בית משפט קמא. ובכלל, דומה כי המבקשת אינה מבחינה בין ערעור לבין בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ולאורך הבקשה היא מכנה עצמה כ"מערערת". מכל מקום, אין בעצם העובדה שערכאת ערעור חלקה על קביעות של הערכאה הדיונית באופן ששינה את תוצאות ההליך כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור (רע"א 7668/16 חרמש מבנים בע"מ נ' פלוני, פסקה 8 והאסמכתאות שם (8.1.2017)); וגם אם בית משפט זה יניח כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הלכה היא כי טעות אינה מקימה כשלעצמה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (עניין אגד, בפסקה 5).

7.אשר על כן, הבקשה נדחית, ולצידה נדחית הבקשה לעיכוב הביצוע.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.