רע"א 5772-24 רע"א 5772-24

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר) ברע"א 22779-06-24 מיום 20.6.2024, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשם הבכיר ט' ארז) בת"א 10694-09-22 מיום 1.4.2024, בגדרה נפסלו חוות דעת שניתנו בעניינה של המבקשת.

1.המבקשת, ילידת 2004, הייתה מעורבת בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.9.2021, בגינה הגישה תביעה לבית משפט השלום לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק). בית המשפט מינה מומחים רפואיים, וביניהם מומחים בתחום הנוירולוגיה ובתחום הפסיכיאטריה (להלן: המומחים). המבקשת העבירה למומחים מסמכים רפואיים, ובכלל זאת מסמך הנושא את הכותרת "תעודת רופא" ערוך על ידי פסיכיאטר. מסמך זה סקר את מצבה של המבקשת לאחר התאונה וקבע כי זו סובלת מהפרעת הסתגלות עם תגובה דיכאונית-חרדתית וכי קיימת לה נכות בתחום הנפשי בשיעור של 15%. לאחר זמן מה, ולאחר שהוגשו תחשיבי נזק, הגישו המומחים את חוות הדעת מטעמם, כשהמומחה בתחום הנוירולוגיה קבע כי המבקשת סובלת מ-10% נכות בשל כאבי ראש והמומחית בתחום הפסיכיאטריה קבעה כי היא סובלת מ-12% נכות בשל הפרעת הסתגלות ממושכת המתבטאת בתסמינים דיכאוניים-חרדתיים.

2.המשיבה 2, מבטחת הרכב הפוגע (להלן: המשיבה), ביקשה לפסול את חוות דעתם של המומחים לנוכח המסמך שהוגש. בית משפט השלום קבע כי המסמך שערך הרופא מטעם המבקשת מהווה חוות דעת פרטית, ולפיכך מהווה מסמך פסול לפי תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים). נקבע כי קיים חשש שחוות דעת זו השפיעה הן על חוות הדעת של המומחה לנוירולוגיה שנחשף והתייחס לממצאים במסמך, הן על חוות הדעת של המומחית לפסיכיאטריה, שהגיעה למסקנה דומה ביחס לאבחנה ושיעור הנכות של המבקשת. בית המשפט הורה על פסילת המומחים, מינה מומחים חדשים תחתיהם, וקבע כי המבקשת תישא בשכר טרחתם.

3.המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום, וטענה, בין השאר, כי המומחים טענו בתשובותיהם לשאלות הבהרה כי חוות הדעת הפרטית לא השפיעה על חוות דעתם. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי לאור תקנה 8(א) לתקנות המומחים, די בכך שחוות הדעת של הרופא מטעם המבקשת הוצגה למומחים כדי להצדיק את פסילת המומחים ומינוי אחרים תחתיהם. עוד נקבע כי ערכאת ערעור תמעט להתערב בהחלטה בעניין פסילת מומחה, אלא במקרים חריגים שעניין המבקשת רחוק מהם. לאור כל אלו, הוחלט על דחיית הבקשה.

4.על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

במסגרת הבקשה, נטען, בין היתר, כי המקרה מעורר שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ועניינה פסילת מומחים במצב שבו נחשפו לחוות דעת פרטית שכותרתה איננה "חוות דעת" ושלשיטתם לא הושפעו ממנה. עוד נטען כי נגרם למבקשת עיוות דין, משום שהיא איננה אחראית לתצורת המסמכים הרפואיים שמפיק הרופא ולנוכח מצבה הרפואי והכלכלי. לשיטת המבקשת, אין מדובר במקרה חריג המצדיק את פסילתם של מומחים מטעם בית המשפט, בין היתר משום שתשובותיהם של המומחים לשאלות ההבהרה מרפאות את הפגם שבחשיפתם למסמך; ומשום שבקשת הפסילה הוגשה על ידי המשיבה במועד מאוחר ולנוכח קביעות המומחים באופן המהווה חוסר תום לב. עוד סבורה המבקשת כי פסילת המומחים משקפת הטלת דופי במומחים מטעם בית המשפט, וכי הימנעות מהענקת רשות ערעור תיצור מצב בלתי-הפיך בכל הקשור לניהול ההליך.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות בתי המשפט דלמטה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה, מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. מדובר בבקשה ב"גלגול שלישי", ועיון בטענות המבקשת מעלה כי אין הן מעלות כל שאלה עקרונית החורגת מעניינים הפרטני של הצדדים, וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש לשם מניעת עיוות דין (ראו, למשל, רע"א 4856/24 מגה קמעונאות בע"מ נ' פלונית, פסקה 6 (18.7.2024); רע"א 5627/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (16.7.2024)).

6.באשר לטענת המבקשת כי עניינה מעלה שאלה עקרונית בנוגע לפסילת מומחים שנחשפו למסמך רפואי, הרי שלא כך המצב. תקנות 8(א) ו-9(ב) לתקנות המומחים אוסרות במפורש על הגשת חוות דעת רפואית למומחה והמומחה אף אינו רשאי לדרוש או לקבל מבעלי הדין חוות דעת מעין זו, במטרה לייעל את ההליך כך שבעלי הדין לא יתומרצו לבזבז זמן ומשאבים על חוות דעת רפואיות מטעמם וכן כדי להבטיח את שיקול דעתו העצמאי והאובייקטיבי של המומחה (ראו, למשל, רע"א 691/21 פלוני נ' יקטרינה טרפזניקובה פסקה 12 (3.5.2021); רע"א 3803/20 פלוני נ' הכשרה חברה לביטול בע"מ, פסקה 7 (28.7.2020); רע"א 271/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 13 והאסמכתאות שם (12.3.2020); רע"א 9724/07 דן חברה לתחבורה ציבורית נ' חביב פסקאות 5-4(4.2.2008)). גם שאלת פירוש המונח "חוות דעת" נדון בפסיקה בהרחבה, כשנקבע כי הסיווג מבוסס על שאלת החשש מפני האפשרות שהמסמך ישפיע על עצמאות שיקול דעתו של המומחה, ומשכך "מסמכים שיש בהם סממנים מובהקים של חוות דעת, כגון: הערכת שיעור הנכות הצמיתה, הערכת סיכויי ההחלמה או ההחמרה בעתיד" מהווים חוות דעת (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 )30.5.2012)). משכך, אין בכותרתו של המסמך "תעודת רופא" שהוגש למומחים כדי להכריע על טיבו ועל סיווגו המשפטי. אף שאלת המצבים שבהם ייפסלו מומחים על ידי בית המשפט זכתה להתייחסות מקיפה, ודי לציין כי אמנם פסילת מומחה ומינוי אחר תחתיו מהווים צעד קיצוני (ראו, למשל, רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פסקה 11 (17.12.2017) (להלן: עניין פלונית); רע"א 3231/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 18 (29.6.2021)), אולם הפסיקה הרחיבה את הטעמים לפסילה גם למקרים בהם נפל פגם מהותי בפעולת המומחה, ובכלל כך שהומצאו לו נתונים האסורים בהצגה (עניין פלונית, פסקה 11). נוסף על כל אלו, יודגש כי ערכאת הערעור לא נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לסדרי הדין, אופן ניהול המשפט, וממצאי עובדה ומהימנות, ובכלל זאת בכל הקשור למינוי מומחים ולפסילתם (עניין פלונית, פסקה 13). הדברים נכונים ביתר שאת כשעסקינן בבקשה ב"גלגול שלישי".

7.אף לא מצאתי כי נגרם למבקשת עיוות דין שמצדיק מתן רשות ערעור. באשר לטענה כי המבקשת איננה אחראית לתצורת המסמכים הרפואיים שמפיק רופאה הפרטי, הרי שכאמור לעיל, הפגם שנפל במסמך "תעודת הרופא" איננו כותרתו אלא מהותו, וממילא תקנה 8(א) לתקנות המומחים מטילה על הנפגע את האחריות להמציא מסמכים למומחה מטעם בית המשפט ולהימנע מהגשת חוות דעת רפואית. ביחס לטענה כי המשיבה הגישה את בקשת הפסילה באופן שמהווה חוסר תום לב, הרי שגם אם נפל שיהוי מסוים במועד ההגשה, נוכח כל האמור לעיל לא ראיתי לנכון לקבל את בקשת רשות הערעור מטעם זה.

8.לנוכח האמור, אין מקום בנסיבות דנן להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור, והיא נדחית בזאת. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.