רע"א 4862/11 אורט ישראל נ. Word ORT

לפניי בקשה לתיקון בקשת רשות הערעור שבכותרת.

1.

במסגרת הליך המתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשה בעניין גילוי מסמכים ומתן תשובה לשאלון (להלן: הבקשה המקורית ). ביום 10.3.2011 דחה בית המשפט המחוזי חלק ניכר מן הבקשה המקורית. המבקשת הגישה (ביום 7.4.2011) לבית המשפט המחוזי בקשה חדשה, מצומצמת יותר, למתן צו לגילוי מסמכים ומענה לשאלון (להלן: הבקשה החדשה ). כמו-כן הגישה, ביום 11.4.2011, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 10.3.2011, זאת עד לאחר שתתקבל החלטה בבקשה החדשה ( בש"א 2891/11) . בהחלטתי מיום 27.4.2011 קבעתי כי אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה המקורית עד לאחר שתינתן החלטה בבקשה החדשה. עם זאת, ניתנה למבקשת ארכה קצרה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה המקורית.

2.

המבקשת אכן הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה המקורית (רע"א 3561/11). כבוד השופטת מ' נאור הורתה (ביום 26.6.2011) על מחיקת בקשת רשות הערעור, בציינה בין היתר:

נוכח טענות המבקשת אין לדעתי מנוס אלא למחוק את בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשת למעשה אינה עומדת עוד על הבקשה הראשונה שהגישה לגילוי מסמכים וניתן לשיטתה להסתפק בגילוי מצומצם יותר התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי. על כן, אין מקום ליתן רשות ערעור נגד החלטה שעסקה בבקשה לגילוי רחב מזה הנדרש גם לדעתה של המבקשת.

נראה שחששה של המבקשת הוא כי במסגרת הדיון בבקשה החדשה ייעשה שימוש בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שלפניי באופן שימנע ממנה להעלות את טענותיה נגד קביעותיו השונות של בית המשפט. ואולם, גם אם ייעשה שימוש כאמור לא יהיה בכך כדי לפגוע במבקשת שהרי היא תוכל להעלות את טענותיה במסגרת בקשת רשות ערעור חדשה וככל שעסקינן בבקשה לגילוי מצומצם אך מובן הוא כי כל

טענות המבקשת שמורות לה.

3.

ביום 22.6.2011 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה החדשה. בית המשפט דחה את הבקשה החדשה. ביום 29.6.2011 הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבכותרת המופנית נגד ההחלטה בבקשה חדשה, וציינה בפתח ההליך כי בכוונתה להגיש בקשה לאיחוד הדיון עם בקשת רשות הערעור הקודמת (רע"א 3561/11); עוד ציינה המבקשת כי כדי למנוע הכבדה מיותרת, היא אינה מצרפת לבקשת רשות הערעור הנוכחית את המסמכים שצורפו לבקשת רשות הערעור הקודמת, אלא מפנה לאותם מסמכים – זאת אלא אם בית המשפט יורה אחרת. יושם אל לב, כי בקשת רשות הערעור שבכותרת הוגשה לאחר שכבר ניתנה החלטת כבוד השופטת נאור בדבר מחיקת רע"א 3561/11, אך מסתבר כי המבקשת לא הייתה מודעת לכך באותה עת.

4.

על רקע זה באה הבקשה שלפניי (שהוגשה ביום 30.6.2011), לתיקון בקשת רשות הערעור שבכותרת. התיקון המבוקש – משולש: ראשית , הוספת טענות שהופיעו בבקשת רשות הערעור הקודמת (רע"א 3561/11); שנית , הוספת מסמכים שצורפו לבקשת רשות הערעור הקודמת; שלישית , מחיקת טענות הנוגעות לבקשה לאיחוד הדיון בשתי בקשות רשות הערעור. המבקשת מדגישה כי אין בכוונתה לתקן את בקשת רשות הערעור "בצורה החורגת מהמבוקש בבקשה החדשה, והתיקונים מתבקשים לאור מחיקת הערעור הראשון ובהתאם להחלטה בבר"ע הראשונה". המשיבות מצדן מתנגדות לתיקון המבוקש.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה בכפוף לאמור להלן ותוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבים.

5.

הסמכות להורות על תיקון ערעור (או בקשת רשות ערעור) קבועה בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הכלל הוא, שהגישה בעניין זה היא ליברלית, במיוחד כשהבקשה מוגשת בשלב מוקדם של ההליך, בטרם התקיים דיון לגופו של עניין ובאופן שאין בו כדי לפגוע באופן מהותי בצד שכנגד או בבירור ההליך. בענייננו הבקשה אכן הוגשה בשלב מוקדם – ממש בסמוך לאחר הגשת ההליך, משנתברר למבקשת דבר מחיקתה של רע"א 3561/11, ובטרם התקיים דיון כלשהו לגופו של ההליך.

במקרה שלפני, ככל שמדובר בתיקון בקשת רשות הערעור על דרך של הוספת מסמכים רלוונטיים להליך הנוכחי (שצורפו להליך הקודם) ומחיקת טענות הנוגעות לאיחוד הדיון, לא מצאתי טעם מבורר שלא להיעתר לבקשה. שאלה קשה יותר נוגעת לתיקון בקשת רשות הערעור על-דרך של הוספת טענות שהופיעו בבקשת רשות הערעור הקודמת. בעניין זה מתעוררת השאלה מדוע טענות אלה, ככל שאמנם הן רלוונטיות לעניין הבקשה לגילוי מצומצם , לא נכללו מלכתחילה בבקשת רשות הערעור שבכותרת. המבקשת לא פירטה מהן הטענות שאותן היא חפצה להוסיף, ולא סיפקה הסבר ממשי לאי-הכללתן בהליך כפי שהוגש. מטענות המבקשת ניתן להבין לכאורה כי הסיבה לכך היא הכוונה לבקש את איחוד הדיון, אך ספק אם זהו נימוק של-ממש לאי-הכללת טענות רלוונטיות לעניין הגילוי המצומצם בבקשת רשות הערעור הנוכחית (מה גם שהמבקשת לא יכולה הייתה להניח כי בית המשפט בהכרח ייעתר לבקשה לאיחוד הדיון).

עם זאת, לאחר שקילה ואיזון בין האינטרסים הרלוונטיים, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה אף ככל שמדובר בהוספת טענות לבקשת רשות הערעור, זאת בכפוף לאמור להלן.

6.

כאמור, המבקשת מבהירה בבקשתה כי אינה מתעתדת לתקן את בקשת רשות הערעור באופן החורג ממסגרת ההליך הנוכחי. משמעות הדבר היא שהתיקונים המבוקשים – כך מתחייבת המבקשת – יהיו תחומים בהיקפם ולא יחרגו ממסגרת ההליך שעניינו השגה אך ורק על

ההחלטה

בבקשה לגילוי מצומצם . יוטעם כי תחימה זו מתחייבת גם ובעיקר לנוכח האמור בהחלטתה של כבוד הרשמת נאור ברע"א 3561/11, לאמור: "... היא [המבקשת] תוכל להעלות את טענותיה במסגרת בקשת רשות ערעור חדשה וככל שעסקינן בבקשה לגילוי מצומצם אך מובן הוא כי כל טענות המבקשת שמורות לה". למותר לציין, כי במתן החלטתי-זו הנחתי היא שהמבקשת תנחה את עצמה ותפעל לפי החלטתה של כבוד השופטת נאור.

7.

לאור זאת; לאור המועד המוקדם שבו הוגשה הבקשה שלפניי; ולאור הגישה הליברלית הנוהגת בכגון דא, שביסודה מונח העיקרון כי יש לאפשר לבעל-דין להעלות באופן מלא את השגותיו לפני ערכאת הערעור; החלטתי להיעתר לבקשה שלפניי, ולהתיר למבקשת להגיש בקשת רשות ערעור מתוקנת – בהתאם לאמור לעיל – תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין). כמו-כן, מכיוון שלא הוצג הסבר משכנע מדוע לא נכללו כל הטענות הרלוונטיות להליך הנוכחי במסגרת בקשת רשות הערעור כפי שהוגשה מלכתחילה, יש מקום לחייב את המבקשת בתשלום שכר טרחת עורך-דין למשיבות בגין הבקשה שלפניי, בסך של 2,000 ₪ לכל אחת מהן.