רע"א 4994/20 אורקי בניה שירותים והשקעות בע"מ נ. נציגות הבית המשותף ברחוב

1.

ביום 9.4.2017 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקשות בגין נזקים שנגרמו להם, לפי הטענה, כתוצאה מליקויי בנייה, ובה עתרו לסעדים כספיים ולצו עשה (להלן: ההליך הראשון ). במסגרת בירור התביעה מינה בית המשפט מומחה לבדיקת טענות הצדדים. בטרם הוגשו מסקנות המומחה, ביום 11.2.2020, הגישו המשיבים בקשה למתן היתר לפיצול סעדים (להלן גם: בקשת הפיצול ), בטענה כי מיום הגשת התביעה חלה החמרה בחלק מראשי הנזק שנתבעו על ידם (להלן: נזקי הרטיבות ), כך שבאותה עת הם לא התגבשו במלואם, ויש לבררם בתביעה נפרדת. בהחלטה מיום 5.4.2020, קיבל בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת הבכירה ס' קולנדר-אברמוביץ ) את הבקשה לפיצול סעדים, וקבע כי "מאחר וכמפורט בבקשה ראשי הנזק טרם התגבשו, יש מקום להתיר פיצול הליכים כמבוקש" (אציין כי ביני לביני, ביום 12.3.2020 הגישו המשיבים כתב תביעה נוסף נגד המבקשות בגין נזקי הרטיבות הנטענים (להלן: ההליך השני )). לשלמות התמונה יוער כי לאחר קבלת הבקשה לפיצול סעדים, הורה בית המשפט למומחה להשמיט מחוות דעתו הכללית את המסקנות בנוגע לנזקי הרטיבות ובסופו של יום חוות הדעת שהוגשה מטעמו לא כללה התייחסות לנזקים נטענים אלה.

2.

המבקשות הגישו בקשת רשות לערער על ההחלטה בבקשת הפיצול וביום 17.6.2020 זו נדחתה. בהחלטתו מצא בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) כי לא הונחה עילה להתערבות בהחלטת בית משפט השלום, בהינתן אמת המידה להתערבות בהחלטות דיוניות המצויות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. צוין כי קביעתו של בית משפט השלום שלפיה ראשי הנזק טרם התגבשו היא קביעה עובדתית, בה ממעטת ערכאת הערעור להתערב; וכי על אף שראוי היה שהחלטת בית משפט השלום תהיה מנומקת ומפורטת יותר, היא מבוססת על הקביעה העובדתית האמורה, שהתקבלה לאחר שהונחו לפני בית המשפט טיעונים מפורטים מטעם הצדדים.

3.

על החלטה אחרונה זו הוגשה הבקשה שלפניי. המבקשות טוענות כי לא הייתה הצדקה לתת היתר לפיצול סעדים, מפני שנזקי הרטיבות הם חלק בלתי נפרד מליקויי הבנייה אשר מתבררים במסגרת ההליך הראשון, וכי בהתאם לתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולהלכה הפסוקה, על המשיבים היה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, ולעתור לברר טענות אלו במסגרת אותו הליך. לטענת המבקשות, בית משפט השלום קיבל את הבקשה לפיצול סעדים בהתבסס על מסקנה שגויה שלפיה במועד הגשת הבקשה נזקי הרטיבות טרם התגבשו, ולא היא. בעניין אחרון זה נטען כי להליך השני צורפו חוות דעת בעניין נזקי הרטיבות מן השנים 2017-2018, ובכך עדות נוספת כי במועד הגשת הבקשה לפיצול, הנזקים הנטענים היו מגובשים. בנסיבות אלו, טוענות המבקשות, הן משיקולי יעילות דיונית, הן מבחינת יכולתן להתגונן כראוי, היה על בית המשפט להורות על תיקון כתב התביעה בהליך הראשון חלף פיצול הסעדים. לכך מוסיפות המבקשות כי החלטת בית משפט השלום איננה מבוססת על בירור עובדתי ואינה מנומקת דיו, וכי בפגמים מצטברים אלה יש כדי לגרום להן לעיוות דין. עוד נטען כי הבקשה לפיצול סעדים הוגשה לאחר שהמומחה המליץ, באופן בלתי פורמלי, לדחות את טענת המשיבים לגבי נזקי הרטיבות. החלטת בית המשפט, כך נטען, מאפשרת למשיבים "מסלול עוקף" למומחה שמונה מטעם בית המשפט בהליך הראשון, באמצעות פתיחת ההליך השני.

3.

לאחר שבחנתי את הבקשה וצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לבית משפט זה תינתן בצמצום, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (רע"א 8477/19 דוקרקר נ' זארוק , פסקה 4 (16.2.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הדברים אמורים ביתר שאת שעה שעסקינן בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטת ביניים בעלת אופי דיוני כזו שלפנינו, בהינתן שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה המבררת (ראו למשל רע"א 5753/18 קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43, תל אביב , פסקה 3 (6.8.2018)). הבקשה שלפניי אינה באה בגדרי אמת המידה האמורה. המבקשות מלינות כי בית משפט השלום התבסס בהחלטתו על הנחה שגויה שלפיה הנזקים טרם התגבשו בעת הגשת הבקשה , ואולם פרשנות זו שלהן אינה מתחייבת מלשון ההחלטה ואף המשיבים בבקשתם לפיצול סעדים טענו כי מדובר בנזקים שטרם התגבשו במועד הגשת התביעה . כפי שציין בית המשפט המחוזי, לפני בית משפט השלום הונחו טיעוני הצדדים בנוגע לבקשה ולאחר מכן התקבלה הכרעתו. בהינתן האמור, חרף נוסחה התמציתי של ההחלטה, איני סבור כי נגרם למבקשות עיוות דין המצדיק בירור נוסף בערכאתנו, גם אם בהחלטה נפלה טעות ביישום הדין (ואיני קובע בכך מסמרות). דברים אלה אמורים גם בשים לב לכך שלא הוצגה מניעה כי המבקשות יעלו – בגדרי ההליך השני – את טיעוניהן נגד התנהלות המשיבים וניסיונם הנטען "לעקוף" את מסקנות המומחה בהליך הראשון לגבי נזקי הרטיבות, מבלי שאביע כל עמדה לגופם של דברים.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.