רע"א 5382-23 רע"א 5382-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' חסדאי) מיום 17.5.2023 בת"א 56695-09-19 בגדרה התקבלה בקשת המשיבים לתיקון כתב הגנתם.

תמצית הרקע העובדתי

1.ברקע הבקשה שלפניי תביעה שהגישו המבקשים, ביחד עם 13 תובעים נוספים, בחודש ספטמבר 2019, בה עתרו לפיצוי בגין איחור במסירת דירות מגורים אותן רכשו מן המשיבים במסגרת פרויקט "אפטאון" בבת ים (להלן: הפרויקט). המשיבים הגישו כתב הגנה ביום 17.12.2019, בגדרו טענו, בעיקרו של דבר, כי ביחס לחלק מן המבקשים לא חל כל איחור במסירת הדירות, וכי ביחס לחלקם האחר נתקיימו נסיבות שאינן בשליטת המשיבים, בגינן אין המבקשים זכאים לפיצוי בגין איחור במסירת הדירות (להלן: כתב ההגנה המקורי). לאחר שני סבבים של הליכי גישור שהתקיימו בתיק, בסיומם הושגו הסכמי גישור ביחס ל-13 התובעים הנוספים וניתנו פסקי דין חלקיים בעניינם, הודיעו המשיבים, ביום 9.3.2022, על החלפת ייצוג משפטי. בהמשך, ביום 24.3.2022, הגישו הצדדים דיווח באשר לדיון מקדמי שערכו, הכולל רשימת פלוגתאות מוסכמת (להלן: רשימת הפלוגתאות), וביום 29.3.2022 הוחלט לקיים הליך גישור נוסף בתיק, שלישי במספר.

2.ביום 23.6.2022 הגישו המשיבים "הודעת עדכון ובקשת דחייה קצרה", ובה ציינו כי כחלק מהיערכות משרד בא-כוחם החדש להליך הגישור, התבררו והתחדדו עובדות נוספות הרלבנטיות למחלוקת בין הצדדים, ועל כן "ייתכן שיהיה מקום לבקש לתקן את כתב ההגנה שהוגש". המשיבים ציינו כי היות שהליך הגישור עדיין בעיצומו, טרם הוגשה בקשה כאמור, אך ביקשו שהות להגשתה עד ליום 20.7.2022. עוד ביקשו להאריך את המועדים שנקבעו להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. בהחלטתו מיום 26.6.2022, נענה בית המשפט המחוזי לבקשת הארכה להגשת התצהירים, וציין כי אינו מתייחס בגדר החלטתו זו לאפשרות הגשת בקשה לתיקון כתב ההגנה.

3.ביום 28.6.2022 הגישו המבקשים הודעה על סיום הליך הגישור, שלא צלח, ויומיים לאחר מכן, הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. ביום 2.10.2022, בסמוך למועד בו היה עליהם להגיש את תצהיריהם שלהם, הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתב הגנתם (להלן: בקשת התיקון), ביחד עם בקשה לדחיית המועד להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמם (יוער כי בית המשפט המחוזי נענה לבקשה אחרונה זו, והאריך את המועד להגשת תצהיריהם של המשיבים, עד למתן החלטה אחרת).

4.בבקשת התיקון שבו המשיבים על טענתם ולפיה כחלק מהיערכות משרד בא-כוחם החדש להליך הגישור, התבררו והתחדדו עובדות מהותיות מסוימות וכן אותרו מסמכים מסוימים שיש להם רלבנטיות למחלוקת בין הצדדים, אשר נשמטו מכתב ההגנה המקורי ודרושים לשם קיומו של הליך ראוי והוגן. על רקע זה, ביקשו המשיבים לתקן את כתב ההגנה, באופן שיתווספו לו ארבע הטענות הבאות:

(1) אף שניתן היתר בניה אחד לפרויקט כולו, יש לראות בו, לצורך מועד מסירת הדירות, כמספר היתרי בניה נפרדים, שמועדיהם הוא מועד תשלום היטל ההשבחה אשר שולם בשלבים. בהקשר זה נטען כי ביום 21.1.2016 שילמו המשיבים חלק יחסי מסוים מהיטל ההשבחה, ומועד זה מהווה בפועל את מועד קבלת היתר הבניה, שבהתאם לו יש לחשב את מועד מסירת הדירות.

(2) שלושה מן המבקשים קיבלו פיצוי כספי וחתמו על מסמך היעדר תביעות, בגדרו ויתרו על כל תביעה נגד המשיבים, לרבות בגין איחור במסירת הדירה.

(3) חלק מן המבקשים ביקשו לבצע שינויים בדירות שרכשו, ובגדרי בקשתם אישרו תקופת עיכוב מסוימת במסירת הדירה, כמפורט בבקשת השינויים.

(4) החלטה מסוימת של הוועדה המחוזית מיום 22.11.2018, מלמדת כי "רק בשל נסיבות בלתי צפויות ושאינן בשליטת [המשיבים], נמנע אכלוס מגדל המגורים במועד".

המשיבים טענו כי הטענות האמורות מהוות אך "השלמה" או "הבהרה" של המסכת העובדתית והמשפטית המפורטת בכתב ההגנה המקורי, וכי הן בעלות רלבנטיות וחשיבות רבה לבירור ההליך, שכן בכוחן לשפוך אור על הפלוגתאות שבין הצדדים. עוד נטען כי מוצדק להיעתר לבקשה, בין היתר, מן הטעם שמרבית מן הטענות שנתבקש להוסיפן מבוססות על מסמכים המוכרים למבקשים, והם אף חתומים על חלקם; וכן בשים לב לשלב הדיוני המוקדם בו מוגשת הבקשה, בטרם הוגשו ראיות ההגנה.

5.המבקשים התנגדו לבקשה. בתשובתם טענו, בין היתר, כי לא הוכחה טעות של בא-כוחו הקודם של המשיבים, וכי ממילא טעות כזו אינה מהווה עילה לתיקון כתב הגנה; כי המשיבים מנועים מלהגיש את בקשתם במועד בו הוגשה, לאחר שבבקשתם מיום 23.6.2022 ביקשו ארכה לצורך שקילת הגשת בקשה לתיקון כתב הגנה, עד למועד מוקדם יותר, שחלף זה מכבר; כי המידע הרלבנטי לבקשת התיקון היה בידיעת באי-כוחם החדשים של המשיבים לפחות שנה קודם למועד הנטען בבקשה, וכן בידיעתו האישית של המשיב 1 שנים קודם לכן; כי קבלת הבקשה, שהוגשה למעלה משנתיים לאחר שהוגש כתב ההגנה המקורי, תפגע קשות בזכויות המבקשים, במיוחד בהתייחס לבקשתם למתן פסק דין חלקי בעניינים שלטענתם אינם שנויים במחלוקת, התלויה ועומדת מאז שנת 2020; כי קבלת הבקשה משמעותה חריגה מרשימת הפלוגתאות שגובשה על-ידי הצדדים והמהווה הסדר דיוני; וכי לטענות אותן מבוקש להוסיף אין חשיבות לדיון בתיק, שכן טענות דומות נדחו בהליכים אחרים המתייחסים לפרויקט מושא הליך זה.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.בהחלטתו מיום 17.5.2023 – שניתנה לאחר שקוים דיון בבקשה, במסגרתו נחקר המשיב 1 על תצהירו, ולאחר שהוגשו סיכומים מטעם הצדדים – קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת התיקון. בית המשפט המחוזי ציין כי על אף שהבקשה הוגשה בשלב דיוני שאינו מוקדם, בסמוך למועד בו היה על המשיבים להגיש את ראיותיהם, אין בשיקול זה, כשלעצמו, כדי להצדיק את דחיית הבקשה. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי, כי הוא מקבל את הסברו של המשיב 1 באשר לטעם להגשת הבקשה במועד בו הוגשה, על אף שהמידע הרלבנטי לבקשה היה מצוי בידו עוד קודם למועד זה – הסבר שעניינו באיתור המסמכים הרלבנטיים על-ידי באי-כוחו החדשים, במסגרת הכנתם להליך הגישור. בית המשפט המחוזי קבע כי בשים לב לתיקונים המבוקשים, אשר חלקם מתייחסים למסמכים עליהם חתמו חלק מן המבקשים עצמם, ובגדרם ויתרו על סעד כספי מן המשיבים, יש לקבל את הבקשה. כן נקבע כי התיקון המבוקש דרוש לשם בירור השאלות האמתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, מיקוד הפלוגתאות, והכרעה יעילה בהן. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי הוא לא מצא שהתיקון המבוקש יגרום למבקשים עיוות דין או נזק שאינו ניתן לפיצוי כספי, וכן כי קבלת הבקשה מתחייבת גם מן ההלכה ולפיה על בית המשפט לנקוט בגישה ליברלית בבואו להכריע בבקשות לתיקון כתבי טענות. לצד האמור, חייב בית המשפט המחוזי את המשיבים בהוצאות הבקשה, בסך של 8,000 ₪.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור

7.המבקשים מסרבים להשלים עם ההחלטה. בבקשתם הם מעלים טענות רבות, עיקרן זהות לאלה שהעלו לפני בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים, בין היתר, כי ההחלטה נעדרת הנמקה מספקת; כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענות רבות שהם העלו בפניו; כי ההחלטה מסרבלת את ההליך שלא צורך; וכן כי ההחלטה מעלה שאלות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, למשל ביחס לשאלה האם חריגה ממיומנות סבירה של עורך-דין מקימה עילה לתיקון כתב טענות, וכן האם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, שינתה את הכללים ביחס לתיקון כתב טענות. מעבר לכך חוזרים המבקשים על טענותיהם לפגיעה קשה בזכויותיהם; חריגתה של הבקשה מרשימת הפלוגתאות ; והגשתה בשיהוי ניכר, אף שהמידע שבבסיסה, היה ידוע למשיבים מזה זמן.

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות), אשר החליפה את ההסדר שנקבע בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – קובעת כי בית המשפט רשאי להורות בכל עת על תיקון כתב טענות, וזאת לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, ובהתחשב, בין היתר, בהתנהלות מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון צפוי להשיג. כידוע, עובר להתקנת תקנה זו, השתרשה בפסיקה גישה ליברלית ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, ולפיה כל עוד יש בתיקון המבוקש תועלת לבירור המחלוקת בין הצדדים, בית המשפט ייטה להיענות לבקשת התיקון ברוחב לב. לצד זאת, נקבע בפסיקה כי בקשות לתיקון אינן מתקבלות באופן אוטומטי, אלא הן פרי של איזון בין מספר שיקולים, ובהם התרומה האפשרית של התיקון לבירור הפלוגתאות; השלב הדיוני שבו מצוי ההליך; תום ליבו של המבקש; שיהוי אפשרי מצדו בהגשת הבקשה; והשפעת התיקון על משך הדיון וניהולו בשים לב גם לאינטרס הציבורי ביעילות ההליכים (ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 15 והאסמכתאות הנזכרות שם (4.4.2021); רע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' ביטוסי בע"מ, פסקה 14 והאסמכתאות שם (13.9.2022) (להלן: עניין ריץ')). מבחנים אלה אומצו בנוסחה של תקנה 46(א) לתקנות החדשות.

10.יש הסבורים, כי התקנות החדשות מחייבות לנקוט גישה קפדנית יותר מזו שהייתה נהוגה בעבר בכל הנוגע לבחינתן של בקשות לתיקון כתבי טענות, וזאת ברוח תכליתן המרכזית, שעניינה בייעול, פישוט וקיצור ההליכים האזרחיים (עניין ריץ', בפסקה 16 וההפניות שם. כן ראו: רע"א 2915/23 לוי נ' רדלר, פסקאות 11-10 (31.7.2023)). מכל מקום, ברי כי במסגרת בחינתן של בקשות אלה, גם לאחר התקנת התקנות החדשות ואולי אף ביתר שאת – נדרש בית המשפט לשקלל את כלל השיקולים הרלבנטיים לבקשה, ולא להסתפק רק בשיקול המתמקד בתרומתו הפוטנציאלית של התיקון לבירור המחלוקת שלפניו. אמנם, שיקול זה הוא שיקול משמעותי לטובת היענות לבקשה, אך הוא אינו עומד לבדו. לצדו, נדרש בית המשפט לשאול, בין היתר: באיזה שלב דיוני הוגשה הבקשה; מדוע הוגשה בשלב זה והאם ניתן היה להגישה קודם לכן; מה טיבו של התיקון המבוקש – האם מדובר בתיקון רחב או נקודתי, האם הוא פותח חזיתות חדשות או רק משלים את שנאמר בכתב הטענות, האם הוא מוכר לצד שכנגד וכיוצא בזה; כיצד התנהלו הצדדים ביחס לבקשה; מהן ההשלכות של קבלת הבקשה על המשך ניהול ההליך מן הבחינה הדיונית; האם ניתן לרפא נזקים שייגרמו כתוצאה מקבלת הבקשה, באמצעות פיצוי כספי; ועוד.

11.לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות בעניין תיקון כתבי טענות, בהיותן החלטות הנוגעות במובהק לאופן ניהול ההליך. בהתאם, ועל פי ההלכה המושרשת, תמעט ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מעין אלה, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה שהתקבלה עומדת בניגוד לדין, גורמת לעיוות דין, או שנתגלתה בה חריגה קיצונית ממתחם הסבירות (ראו מבין רבים: רע"א 496/23 מ.ר.ר.ג יזמות בע"מ נ' מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ, פסקה 12 (31.5.2023); רע"א 1808/16 אמסלם נ' אלון, פסקה 13 (28.3.2016); רע"א 1061/22 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 10 (7.4.2022)). המקרה שלפנינו, הגם שהוא גבולי, אינו נופל בגדרי המקרים החריגים המצדיקים התערבות.

12.אמנם, המועד שבו הוגשה הבקשה בענייננו והנסיבות שאפפו את הגשתה, מעוררים במידה רבה אי-נחת. כמפורט בפתח הדברים, המשיבים הגישו עוד ביום 23.6.2022 הודעה בגדרה ציינו כי הם שוקלים להגיש בקשה לתיקון כתב הגנתם, תוך שביקשו שהות להגשתה עד ליום 20.7.2022. רק למעלה משלושה חודשים לאחר מכן, ובחלוף המועד שהתבקש לשם כך, הגישו המשיבים את בקשת התיקון – וזאת, לאחר שהמבקשים הגישו את ראיותיהם, ובסמוך למועד האחרון שנקבע להגשת ראיות המשיבים. לא ניתן טעם לשיהוי זה. יתר על כן, מעבר לשיהוי האמור –חלפו קרוב לשלוש שנים מאז הוגש כתב ההגנה המקורי ועד שהוגשה בקשת התיקון. ההסבר שניתן על-ידי המשיב 1 לשיהוי זה, הגם שהתקבל על-ידי בית המשפט המחוזי, מעורר קושי. גם אם נקבל את הגרסה ולפיה המסמכים שביסוד אותן טענות נשכחו על-ידי המשיבים, והתגלו רק על-ידי באי-כוחם החדשים במסגרת ההכנה להליך הגישור – עדיין, החלפת ייצוג, כשלעצמה, אינה טעם להיעתר לבקשה לתיקון כתבי טענות; וכך גם אין בקיומו של הליך גישור – שבמסגרתו, מטבע הדברים, מתחדדים עניינים שונים בנוגע למחלוקת מושא ההליך – כדי להצדיק, כשלעצמו, ביצוע "מקצה שיפורים" בכתבי הטענות.

13.במאמר מוסגר יוער, כי המקרה דנן ממחיש היטב את הסרבול הדיוני שנוצר לעיתים כתוצאה מקבלת בקשות לתיקון כתבי טענות, בשלב מאוחר של ההליך: עיון בתיק בית המשפט מעלה, כי עד למועד כתיבת שורות אלה, בחלוף למעלה משנה מיום הגשת בקשת התיקון – טרם הוגשו ראיות המשיבים, כאשר תלויה ועומדת בקשה מטעם המבקשים למחיקת כתב ההגנה המתוקן, בטענה שהמשיבים תיקנוהו בעניינים נוספים החורגים מאלה שהותרו להם במסגרת ההחלטה מושא הבקשה שלפניי.

14.עם זאת, בסופו של יום לא ראיתי להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי, ולפיה באיזון הכולל בין כלל השיקולים, אין בשיהוי האמור כדי להצדיק את דחיית הבקשה. זאת, בעיקר, בהתחשב בטעמים המצטברים הבאים:

15.ראשית, התיקונים המבוקשים בענייננו הם תיקונים נקודתיים בלבד, אשר אינם פותחים חזיתות חדשות, אלא אך באים להשלים ולהבהיר את מה שכבר נאמר בכתב ההגנה המקורי. כך למשל, התיקון המתייחס לכתבי העדר תביעות עליהם חתמו חלק מן המבקשים, משלים טענה שהועלתה כבר בכתב ההגנה המקורי, ולפיה כבר שולם לאותם המבקשים פיצוי כספי (ראו בסעיף 20 לכתב ההגנה המקורי). גם התיקון המתייחס למועד תשלום החלק היחסי של היטל ההשבחה, משלים את גרסת המשיבים כפי שהועלתה בכתב הגנתם המקורי, בנוגע לשלביות תשלום היטל ההשבחה ושלביות ביצוע הפרויקט, והשפעתה על מועד מסירת הדירות (שם, בין היתר בסעיפים 121-120 ו-129). פלוגתה בעניין זה, כך נראה, אף הופיעה ברשימת הפלוגתאות שגיבשו הצדדים (וראו בסעיף 2.4 לרשימה זו: "האם היתר הבנייה הינו היתר אחד בשלביות לתשלום היטל ההשבחה, בהתאם לשלביות ביצוע הפרויקט?"). בהקשר אחרון זה אעיר, כי אין ברשימת הפלוגתאות שגובשה על בסיס כתבי הטענות המקוריים, כדי לחסום את דרכם של המשיבים להגשת בקשה לתיקון כתב טענותיהם.

16.שנית, חלק מן התיקונים המבוקשים בענייננו עוסקים בטענות אשר גם אם לא הועלו בכתב ההגנה המקורי, הן מוכרות היטב למבקשים שכן הן מתייחסות למסמכים אשר חלק מן המבקשים חתומים עליהם. כך לגבי כתבי הוויתור על תביעות עליהם חתמו לכאורה שלושה מן המבקשים. קיומם של כתבי ויתור אלה אף צוין במפורש בתגובתם של המשיבים מיום 9.9.2020, לבקשת המבקשים למתן פסק דין חלקי מיום 16.7.2020 – וכתבי הוויתור אף צורפו לתגובה. הדבר נכון גם לגבי הטענה (אשר הועלתה גם על-ידי המבקשים עצמם, בסעיף 19-18 לכתב התביעה) הנוגעת להסכמי הזמנת שינויים שעליהם חתמו, על פי הנטען, חלק מן המבקשים – ובגדרם אישרו תקופת עיכוב נוספת במסירת הדירה.

17.שלישית, התיקונים המבוקשים בענייננו נמצאו על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר מצוי בנבכי ההליך, כתיקונים הדרושים לצורך הכרעה יעילה בפלוגתאות בין הצדדים, הגעה לחקר האמת, וקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן. ואכן, בחינה של התיקונים המבוקשים, על פניהם, מובילה למסקנה כי מדובר בתיקונים אשר עשויה להיות להם תרומה ממשית לבירור המחלוקת מושא ההליך, בפרט בכל הנוגע לכתבי העדר התביעות, ולמועד הנטען של מתן היתר הבנייה, המשליך, על פי הנטען, על מועד מסירת הדירות. דברים אלה נאמרים, כמובן, בזהירות המתבקשת בשלב זה של ההליך.

18.אם כן, על אף הקושי הנעוץ במקרה דנן במועד הגשת הבקשה, מתקיימים בענייננו שיקולים המצדיקים קבלתה. בית המשפט המחוזי, אשר כאמור מצוי בפרטי ההליך, ושמע את טענות הצדדים בנושא ואת עדותו של המשיב 1 באופן בלתי אמצעי – מצא להכריע לבסוף, באיזון בין כלל נסיבות העניין ובשים לב בעיקר למהות התיקונים המבוקשים, לטובת קבלת הבקשה. בהתחשב בשיקול הדעת הרחב המסור לו בעניינים אלה– לא ראיתי להתערב בהכרעתו זו. אעיר, כי לא מצאתי לשנות ממסקנתי גם לנוכח טענות המבקשים לפגיעה בזכויותיהם. בהקשר אחרון זה יצוין, כי המבקשים לא הסבירו, גם לא במסגרת הבקשה שלפניי, כיצד קבלת בקשת התיקון תפגע בבקשתם התלויה והעומדת למתן פסק דין חלקי, ומדוע, אם בכלל, מדובר בנזק שאינו ניתן לפיצוי כספי. ויוזכר כי בית המשפט המחוזי פסק לטובת המבקשים הוצאות בסכום לא מבוטל של 8,000 ₪, באופן שיש בו כדי לרפא פגיעה אפשרית בזכויותיהם הדיוניות של המבקשים (והשוו: רע"א 7466/17 אסיסקוביץ נ' מועצה אזורית הר חברון, פסקה 9 (20.12.2017)).

19.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.