רע"א 5728/14 דריו טומין נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אבי ב-יפו מיום 15.6.2014 (ע"א 34379-01-12, השופט הבכיר ג' גינת ). פסק דין זה קיבל בחלקו ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אבי ב-יפו (ת"א 9014-02-10, השופט מ' תמיר ).

רקע והליכים קודמים

2.

מקורו של הסכסוך בין הצדדים בשתי הלוואות שנטל המבקש מהמשיב, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק ) בשנת 2009 בסך כולל של 230,000 שקל. כספי ההלוואות נועדו לממן רכישת כלי רכב מחברת אקסקלוסיב מוטורס בע"מ (להלן: אקסקלוסיב ) בבעלותו של מאיר רותם חכמון (להלן: חכמון ). הבנק הציע הלוואות בתנאים משופרים לצורך רכישת כלי רכב מאקסקלוסיב, לאחר שחכמון הציג עצמו בפני הבנק כמנהל סוכנות משנה של מכשירי תנועה בע"מ וביקש כי הבנק יקל בתנאי ההלוואה שהוא נותן ללקוחותיו.

3.

בעת נטילת ההלוואות ולצרכיה חתם המבקש בסניף של הבנק על אסופת מסמכים. בין היתר, הוא חתם על תעודת רישום משכון על כלי הרכב לטובת הבנק (להלן: מסמך המשכון ) ועל כתב התחייבות להעברת מלוא סכום ההלוואה לאקסקלוסיב מוטורס (להלן: כתב ההתחייבות ). במסגרת עסקת הרכישה של כלי הרכב העביר המבקש גם סכום בסך 45,000 שקל לאקסקלוסיב. כלי הרכב הוזמן מחו"ל ומועד הגעתו לארץ נקבע למועד מאוחר יותר במספר חודשים.

4.

בסמוך למועד שבו המבקש היה אמור לקבל את כלי הרכב התברר לו כי הוא נפל קורבן למעשה הונאה של חכמון ושל אקסקלוסיב. בהמשך לכך, ומשנודע גם לבנק אודות מעשה התרמית, העמיד הבנק את ההלוואות שנטל המבקש לפירעון מלא ומיידי.

5.

המבקש והבנק הגישו תביעות הדדיות זה כנגד זה, ואלו נדונו במאוחד בבית משפט השלום. המבקש טען כי הבנק התרשל בכך שהציג בפניו מצגים אשר גרמו לו לבטוח במהימנותה של אקסקלוסיב ולבצע עמה את עסקת רכישת הרכב. על כן, הוא תבע מן הבנק סכום של 69,038 שקל, שכלל בעיקר את הכספים שהשקיע בעסקה. עוד טען המבקש כי אין לחייב אותו בפירעון ההלוואות שנטל מהבנק. תביעתו של הבנק, לעומת זאת, עמדה על סכום של 230,895 שקל ובה נטען כי על המבקש להשיב לבנק את הסכום שנטל במסגרת ההלוואות.

6.

ביום 31.12.2011 נתן בית משפט השלום פסק דין בתביעות שהגישו המבקש והבנק. בית משפט השלום דחה את תביעתו של המבקש, וקיבל את תביעתו של הבנק. בית משפט השלום קבע כי המבקש לא הוכיח שהבנק התרשל בהתנהלותו בקשר לעסקת הרכישה מאקסקלוסיב. בית משפט השלום הצביע על כך כי הבנק הסתמך באופן סביר על עסקאות קודמות שבוצעו באמצעותו עם חכמון ואקסקלוסיב; כי עובדת הבנק שהמליצה למבקש על נטילת ההלוואה לצורך רכישת הרכב היא גם קרובת משפחה שלו, ועשתה כן במסגרת שיחה פרטית שהתנהלה מחוץ לשעות העבודה; וכי המבקש ידע על אלו מסמכים הוא חותם בעת נטילת ההלוואה. על כן, בית משפט השלום הורה למבקש לשלם לבנק 230,895 שקל כהחזר של כספי ההלוואות שניתנו לו.

7.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ובו הוא שב וטען שהבנק הפר את חובת הזהירות שהוא חב כלפיו כלקוח. המבקש לא חלק על כך שנטל הלוואות בסכום שאותו תבע הבנק, אך טען שהבנק הוא שצריך לשאת באחריות לנזקים שנגרמו בשל התרמית של חכמון. לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, המבקש הגיש בקשה להוספת ראיה הנוגעת להסדר טיעון שנחתם עם חכמון בהליך הפלילי שהתקיים נגדו (ת"פ 582-11-09, בבית משפט השלום בתל אבי ב-יפו). המבקש טען כי ניתן ללמוד ממנו כי חכמון השיב לבנק סכום כסף. הבנק התנגד להגשת הבקשה וסבר שממילא אין בה כדי לסייע למבקש.

8.

ביום 15.6.2014 קיבל בית המשפט המחוזי בחלקו את הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט השלום. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום, אך ביסס עליהם קביעות משפטיות שונות. במסגרת כך, בית המשפט המחוזי סבר שהבנק אכן הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המבקש בשים לב לשני ממצאים שקבע בית משפט השלום ביחס למסמך המשכון ולכתב ההתחייבות. ראשית, בית המשפט המחוזי הצביע על כך שמסמך המשכון אשר עליו חתם המבקש לא היה תקף, משלא צוינו בו מספר הרישוי או מספר השלדה של הרכב הממושכן (כנדרש בתקנה 5(ג) לתקנות המשכון (סדרי רישום ועיון), התשנ"ד-1994). בהקשר זה, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש היה רשאי להניח כי מדובר במסמך תקף לרישום משכון, אשר מעיד על כך שהבנק זיהה ואיתר את כלי הרכב שלגביו עתיד להירשם משכון. שנית, בית המשפט המחוזי נדרש לכך שכתב ההתחייבות אשר עליו חתם המבקש היה מזויף במובן זה שנשא כותרת ולוגו של "מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בע"מ" חרף העובדה שהמסמך לא נכתב מטעמה של חברה זו ושהחתימה עליו הייתה של אקסקלוסיב. בית המשפט המחוזי ציין כי על אף שהמסמך הוכן על-ידי אקסקלוסיב (ואף זויף על-ידה) הוא נמסר למבקש בבנק כחלק ממסמכי ההלוואה ללא הסבר מתאים. בית המשפט המחוזי אף הביא בחשבון את העובדה שהבנק הקים ועדת בדיקה בעקבות מעשה התרמית, וכי מסקנותיה של ועדת הבדיקה לא הובאו בפניו. בית המשפט המחוזי קבע אפוא שהבנק התרשל בהתנהלותו כלפי המבקש בנסיבות העניין. לצד זאת, הוסיף בית המשפט המחוזי כי אף המבקש נהג בחוסר זהירות וכי הוא נושא באחריות חלקית לנזקיו. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי על הצדדים לחלוק בנזק שנגרם למבקש באופן שווה, והורה על החזרת התיק לבית משפט השלום על-מנת שיקבע את גובה הנזק.

בקשת רשות הערעור

9.

הבקשה שלפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם קביעותיו לאורך פסק הדין. לשיטתו של המבקש, משקבע בית המשפט המחוזי כי הבנק התרשל, לא היה מקום להטיל את האחריות לנזקים שנגרמו בשל העסקה גם על המבקש עצמו. המבקש טוען עוד כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא התייחס לראיה החדשה שביקש לצרף, וממילא לא נתן לה משקל בפסק הדין.

דיון והכרעה

10.

לאחר שבחנתי את הבקשה בעיון הגעתי למסקנה שדינה להידחות, אף מבלי לקבל את תשובתו של הבנק.

11.

הלכה היא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום בו המבקש מצביע על שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית אשר חורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, או שנגרם לו עיוות דין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור ( הדר חיפה ) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי כי הבקשה דנן עומדת באמות מידה מחמירות אלה. המבקש סבור שיש להעניק רשות ערעור בעניינו בשים לב לעובדה שהבקשה עוסקת במערכת היחסים המיוחדת שבין בנק ללקוחו. ואולם, המבקש לא הצביע על אף שאלה שעניינה מערכת יחסים זו ומצדיקה דיון במסגרת של "גלגול שלישי". מעיון בנימוקי הבקשה, כמו גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, עולה שהמחלוקת בין המבקש לבין הבנק אינה חורגת מעניינם של הצדדים, ולכל היותר היא נוגעת ליישום הדין. למעשה, לדברים אלה ניתן ביטוי במפורש בבקשה, שבה נטען כי המבקש תוקף רק את התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, ואינו חולק על קביעותיו של בית המשפט המחוזי עצמן. בעיקרם של דברים, המבקש תוקף את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש לזקוף גם לחובתו חלק מהאחריות על הנזקים שנגרמו כתוצאה מפעולות התרמית של חכמון. ואולם, כידוע, טענות הנוגעות לאופן יישום הדין אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו למשל: רע"א 8132/12 המפדה האזרחי בע"מ נ' נחמיאס , פסקה 10 (30.12.2012)).

12.

טענה נוספת של המבקש עוסקת בעובדה שבית המשפט המחוזי לא נדרש בפסק דינו לראיה הנוספת שביקש להגיש בטרם ניתן פסק דינו. גם טענה זו אין בידי לקבל. כלל ידוע הוא כי לבעל דין אין זכות להגיש ראיות נוספות בערעור (ראו: תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; אורי גורן

סוגיות בסדר דין אזרחי 1104-1100 (מהדורה אחת עשרה, 2013)). תחולתו של כלל זה מקבלת משנה חיזוק בנסיבות שבהן הבקשה לצירוף ראיה מוגשת לאחר שהערעור נשמע. לכך ניתן להוסיף, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות בעלות אופי דיוני של ערכאות קודמות (ראו למשל: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206, 210 (1990); רע"א 6933/09 גיאו בר [92] הנדסה אזרחית בע"מ נ' נתיבי איילון בע"מ (8.9.2009)). אין ספק שכזו הייתה החלטתו של בית המשפט המחוזי ביחס לבקשה להגיש ראיה נוספת. אם כן, לא ניתן לומר אף שנגרם למבקש לעיוות דין שמצדיק הענקת רשות ערעור בגלגול

שלישי.

13.

בשולי הדברים, יצוין כי מטיעוני המבקש עלה כי הסדר הטיעון שנעשה עם חכמון בעקבות מעשי העבירה שבהם נכשל הביא בחשבון את העובדה שחכמון הגיע לכלל הסכמה עם הבנק בהליך האזרחי שהתקיים ביניהם. המבקש אף ביקש לצרף את פרוטוקול הדיון של ההליך הפלילי, כמו גם את גזר הדין בעניינו של חכמון, שבו בית המשפט נדרש לשיקול זה (היינו, ליישוב הסכסוך האזרחי בין הצדדים). העניין אינו בפני, ולכן אינני יכולה להידרש אליו. עם זאת, אני מוצאת לנכון לציין כי לפחות מגזר הדין, העומד לעיון הכלל, עולה לכאורה כי בפני בית המשפט שגזר את דינו של חכמון לא הובאה העובדה שהבנק לא היה הנפגע היחיד ממעשיו, וכי אפשר שהנזק אשר חכמון גרם לנפגעים אחרים לא תוקן. מבלי לקבוע מסמרות, הדברים מעוררים לכאורה שאלות בכל הנוגע להצגת הרקע להסדר הטיעון בפני בית המשפט שדן בהליך הפלילי. אני מוצאת לנכון להתייחס לכך לנוכח העובדה שהשלכותיו של הפיצוי ששילם חכמון לבנק עשויות להיות רלוונטיות אף להתדיינויות המאוחרות בין הבנק לבין הלקוחות הפרטיים שנפגעו. ראוי שעניין זה ייבחן על-ידי הפרקליטות על מנת לוודא כי במקרים עתידיים מלוא ההשלכות של מעשים פליליים על נפגעים יהיו נגד עיניה במסגרת גיבושו של הסדר טיעון (ובכלל זאת השאלה האם העבריין תיקן את הנזק שגרם לכל הנפגעים, או רק לחלקם), וממילא גם בפניו של בית המשפט שאמור לקבל את החלטתו גם ביחס אליו.

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובת הבנק, אין צו להוצאות. החלטה זו תועבר על-ידי המזכירות לעיונו של מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.