רע"א 6933/09 גיאו בר [92] הנדסה אזרחית בע''מ נ. נתיבי איילון בע''מ [חברה

במרכז הבקשה שבפניי עומד רצונה של המבקשת כי תבוטל ותיפסל קבילותו של בא כוח המשיבה ככזה, שכן לטענתה מינויו נעשה שלא על-פי דין. לצד זה הגישה המבקשת בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א 1321/08 (כב' השופטים י' שנלר; ד"ר ק' ורדי; ור' לבהר שרון) אשר דחה את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום שקיבל את תביעת המשיבה להשבת סכומי כסף סכומים מאת המבקשת.

1.

ברקע המחלוקת פסק בורר שהורה על השבת סכומים ששולמו ביתר מאת המשיבה לטובת המבקשת. הצדדים נחלקו בשאלה האם הסכום שנקבע בפסק הבורר, אשר עמד על 749,660 ₪, הינו סכום שעל המשיבה לשלם במלואו למבקשת, מעבר לסכומים ששולמו לה על-פי החשבונות החלקיים, או שמא כשם שטענה המשיבה, תשלום סכום זה כפוף להתחשבנות סופית בין הצדדים באופן שיתרת הזכות העומדת לטובת המשיבה, המגיעה כדי 590,604 ₪,

תופחת מהסכום שנפסק בפסק הבורר, כך שהסכום המגיע למבקשת יעמוד, לאחר שיבוצע שיערוך, על סך 322,382. בית משפט השלום נעתר לטענות המשיבה בסוגיה וקיבל את תביעתה, ועל החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי פתח את פסק דינו בקביעה כי לא קיימת כל מניעה לייצוג המשיבה על-ידי באי כוחה, תוך שהוא מבסס את החלטתו זו על ייפוי כוח שהוצג על-ידי באי כוחה של המשיבה בעקבות טענת המבקשת נגד הייצוג. בית המשפט הוסיף וקבע כי פסק דינו של בית משפט השלום הושתת על קביעות עובדתיות שנסמכו על אדנים מוצקים שאין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור באמור בהם. לצד דברים אלה, ולקביעתו, מעבר לנדרש, בחן בית המשפט את פסק דינו של בית משפט השלום גם לגופו. במסגרת זאת מצא בית המשפט כי תביעת המשיבה נתקבלה כדין, תוך שהוא קובע, בין היתר, כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי היתרה לתשלום למבקשת הייתה 322,382 ₪, וזאת לאור ניכוי יתרת הזכות שעמדה לזכות המשיבה עקב החשבון הסופי מהסכום שהייתה צריכה לשלם למבקשת לפי פסק הבורר; כי לא קם מעשה בית דין עקב פסק הבורר, שכן פסק זה נמנע מלדון בסכומים שקוזזו על-ידי המשיבה, והיה ברור שלמשיבה יתרת זכות שניתן לקזזה מהסכום שנפסק על-ידי הבורר; כי לא נפל פסול בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא לזמן את הבורר לעדות; וכי המבקשת עשתה עושר ולא במשפט בכך שגבתה מהמשיבה גביית יתר של סכום התביעה. נגד החלטה זו הוגשו בקשותיה של המבקשת שבפניי.

2.

כבר בפתיחה ייאמר כי אין להפריד בין בקשתה של המבקשת שהוכתרה כ"בקשה דחופה לקיום דיון קד"מ בפני שופט דן יחיד ובקשה לצירוף היועמ"ש כצד לדיון", לבין בקשת רשות הערעור שהוגשה עימה. אכן, גם בבקשה הראשונה מתבקשת רשות לערער על החלטה שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי, ומכאן שגם היא כלולה במסגרת בקשתה של המבקשת לזכות ברשות ערעור. אוסיף ואציין כי לא ראיתי מהו מקור הדחיפות המיוחדת שייחסה המבקשת לבקשה, קושייה שנותרה עלומה גם בפירוט טענותיה של המבקשת. כך או כך, במסגרת בקשתה טוענת המבקשת כי עוה"ד אייל בליזובסקי שהציג עצמו בפני בית המשפט המחוזי בבא כוחה של המשיבה, או מי ממשרדו, אינם מופיעים ברשומות המורשים לשמש כבאי כוחה של חברה ממשלתית כדוגמת המשיבה, המתפרסמים בילקוט הפרסומים הממשלתי, ומכאן שההליך שנוהל בפני בית המשפט המחוזי הינו פסול מעיקרו. לדברי המבקשת, ייפוי הכוח שהוצג על-ידי המשיבה הופנה להליך בבית משפט השלום ואינה מופנה כלל להליך הערעור בבית המשפט המחוזי, וממילא מדובר בייפוי כוח פסול, באשר הוא נחתם לפני למעלה מ-10 שנים ואינו תקף עוד. עוד מוסיפה המבקשת כי המשיבה לא הציגה בפני בית משפט קמא כל ראיה המוכיחה כי עו"ד בליזובסקי או מי ממשרדו מונו אי פעם לשמש כבא כוח חיצוני של חברה ממשלתית. בבקשת הרשות לערער מוסיפה המבקשת, בין היתר, כי התצהירים שהגיש המשיבה לבית משפט השלום אינם קבילים כראיה לפי פקודת הראיות; כי בית המשפט שגה כשלא ראה פסול באי היענותו של בית משפט השלום לבקשתה לזימון הבורר לעדות בפני בית המשפט; וכי נפלה בפסיקתו שגיאה חשבונית השוללת את הטענה כי היא עשתה עושר ולא במשפט.

3.

דין בקשת המבקשת להידחות. הגם שבבקשתה ניסתה המבקשת להראות כאילו יש בצקלונה שאלות משפטיות כבדות משקל, אין אלו הם פני הדברים ולמעשה טענותיה של המבקשת אינן מעלות שאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית החורגות מעניינם של הצדדים לדיון באופן המצדיק דיון על-ידי ערכאת ערעור שנייה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). יתרה מכך, חלק ניכר מהשאלות שמעלה המבקשת במסגרת בקשתה נוגעות לאופן ניהול ההליך על-ידי בית המשפט המחוזי ומתייחסות להחלטות בעלות אופי דיוני. הלכה היא כי ערכאת הערעור תימנע ברגיל מלהתערב בקביעות הנוגעות לאופן ניהול הדיון ובסוגיות דיוניות באופיין זולת במקרים חריגים, כך במיוחד כאשר מדובר ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( רע"א 7214/00

מורשת בנימין למסחר נ' עו"ד בר חן (לא פורסמה, 25.3.01)). אף מבלי להיכנס לעובי הקורה של הסוגיות שהעלתה המבקשת, לא ראיתי כי עולה מהן עיוות דין חמור ההופך את המקרה לחריג במידה כזו המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. משכך, ואף מבלי לבחון את נכונות טענותיה של המבקשת לגופו של עניין (רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסמה, 18.6.06), ראיתי לדחות את בקשותיה השונות של המבקשת.

בקשת רשות הערעור והבקשה לקיום דיון קדם משפט נדחות איפוא.