רע"א 5861/10 בנק הפועלים בע"מ נ. עו"ד יעקב רגב

1.

מונחת בפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב

(כב' השופט י' שנלר) לפיו נדחה ערעור שהוגש על ידי המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ח' ינון) שעניינו שכר טרחת המשיב בפועלו ככונס נכסים.

במסגרת הליכי הוצאה לפועל מונה המשיב ככונס נכסים מטעם המבקש. במהלך עבודתו ככונס נכסים החלו הליכי פשיטת רגל כנגד החייב. בית המשפט שדן בהליכי פשיטת הרגל קבע כי מימוש הנכס יבוצע על ידי הנאמן על נכסי החייב ולא דרך הליכי הוצאה לפועל. המשיב ביקש לשחררו מתפקידו ולקבל את שכר טרחתו. ראש ההוצאה לפועל קבע בסופו של הליך את שכר טרחתו בשיעור של 3% מסכום מימוש הנכס. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לאופן בו יש לפרש את ההחלטה האמורה וכיצד יש לקבוע את שכר הטרחה. על הרקע האמור הוגשה תביעה על ידי המשיב, בה טען כי שכר הטרחה עומד על סך של 141,181. בית משפט השלום קיבל את עמדת המבקש, לפיה הוא צריך לשלם 3% מהסכום שקיבל לידיו בפועל ולא מכל הסכום בו נמכר הנכס. קרי, 5,755 ₪. זאת בשל העובדה כי בפועל נמכר הנכס במסגרת הליכי פשיטת רגל בהם קיימים נושים נוספים. הוגש ערעור בפני בית המשפט המחוזי אשר התקבל באופן חלקי. נקבע כי נסיבות המקרה מצדיקות התוצאה לפיה שכר הטרחה יעמוד על מחצית מהסכום שנתבע. בהתאם, הועמד שיעור החיוב על סך 72,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפנינו.

לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי קבע הלכות הנוגעות לשכר טרחת כונס נכסים בתיק איחוד, אשר להן השלכה רוחבית וכלכלית על כלל תיקי האיחוד באופן המצדיק מתן רשות ערעור. המבקש מצביע על מספר טעויות מהותיות שנפלו בהחלטת בית משפט המחוזי. לטענתו, טעה בית המשפט המחוזי בקובעו כי יש לפרש את המונח 'זוכה' בהחלטת ראש ההוצאה לפועל כזוכה ספציפי, שעה שלמעשה מתייחסת ההחלטה לכלל הזוכים בתיק האיחוד. פסק דינו של בית משפט המחוזי מוביל לתוצאה אבסורדית, כך נטען, לפיה זוכה בתיק איחוד מחויב בתשלום מלוא שכר טרחת הכונס רק משום שהאחרון מונה לבקשתו, בעוד שבפועל הכונס פעל עבור כלל הזוכים. כן יש ליתן משקל לכך שבסופו של יום נמכר הנכס במסגרת הליכי פשיטת רגל ולא על ידי כונס הנכסים וכספי התמורה חולקו כין כלל הנושים הרלוונטיים ולא הועברו לידי הבנק בלבד. עוד נטען כי ההחלטה אינה מתיישבת עם סעיפים 9 ו – 59 לחוק ההוצאה לפועל. המבקש הדגיש כי הבקשה הנדרשת להכרעת בית משפט זה הינה האם יש לגזור את השיעור של 3% מכלל המימוש או מהנתח שקיבל לידיו בפועל.

2.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא אין ערעור בזכות. זהו הליך בגלגול שלישי. כלל מושרש הוא כי בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים המעלים שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם של שני הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123). חשוב להדגיש כי "אין בשינוי שנעשה על ידי ערכאת הערעור מהכרעה פלונית של הערכאה הדיונית כלעצמו, כדי להצדיק רשות לערעור נוסף" (רע"א 8083/09 - א.ד כהן בע"מ נ' אייל מסיקה . תק-על 2009(4), 3688 ,עמ' 3691 וראה רע"א 4576/09 אלי רוני ואבי יוזמה ופיתוח בע"מ נ' מורן לויט בע"מ (6.7.2009), רע"א 8592/09 - פלוני ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' , תק-על 2009(4), 1339 ,עמ' 1340 ובש"א 4511/05 עיריית בת-ים נ' גני יפית חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (לא פורסם)). אמנם, המבקש ניסה להראות כאילו יש בצקלונו שאלות משפטיות כבדות משקל, אך אין אילו פני הדברים. למעשה טענותיו אינן מעלות שאלות משפטיות המצדיקות מתן רשות ערעור. פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו קובע הלכות עקרוניות, אלא מפרש את החלטת ראש ההוצאה לפועל שניתנה על רקע נסיבות המקרה. כן יצוין, כי לא הוגש ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל האמורה, אלא, הסוגיה מתעוררת במסגרת תובענה אזרחית שהוגשה.

בית המשפט המחוזי שדן בערעור בחר לפסוק מחצית מהסכום שנתבע. תוצאה זו נותנת בפועל משקל לאינטרסים של שני הצדדים. יש בה גם לתת ביטוי מסוים להשתלשלות ההליכים – העבודה שבוצעה על ידי המשיב מצד אחד, וטענות הבנק בדבר העול הכספי שהוטל עליו מהצד האחר.

סיכומו של דבר, המבקש לא הצליח לשכנע כי המקרה נמנה בין החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור, אלא, הוא מצוי בד' אמותיו של הסכסוך הפרטני. דין הבקשה להדחות. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.