רע"א 5882-22 רע"א 5882-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת רחל ערקובי) בפש"ר 1960-03-15 מיום 17.7.2022, במסגרתה נקבע כי בקשותיהם של המבקש ושל הנאמן לביטול הליך פשיטת הרגל (להלן: ההליך) יידונו לאחר שתידון בקשת החייב הנוגעת להסכם מכר שנערך בינו לבין המבקש.

1.בין המבקש לבין המשיב 2, חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל (להלן: החייב), נחתם בשנת 2008 מסמך כוונות הנוגע למכירה של מתחם חנויות ביפו, המוכר כגוש 7081, חלקות 31-30, תת-חלקה 1 (להלן: המתחם). מסמך כוונות זה היה, ועודנו, מרכזו של סכסוך רווי בקשות והתדיינויות בין החייב לבין המבקש, וזוהי בקשת רשות הערעור השלישית המגיעה אליי במסגרת סכסוך זה (ראו רע"א 5716/21 גולדברג נ' הנאמן על נכסי גטאס (25.10.2021) (להלן: עניין גולדברג); רע"א 4201/22 גטאס נ' הנאמן על נכסי גטאס (10.7.2022)). אזכיר, לפיכך, רק את העובדות הרלוונטיות לבקשה שלפניי.

2.ביום 28.6.2017, אישר בית משפט של חדלות פירעון הסכם למכירה של זכויות החייב במתחם למבקש בעבור הסכום שסוכם בשנת 2008. בחלוף למעלה מ-3 שנים, ביום 16.10.2020, הגיש החייב בקשה לעיכוב הליכי המכר, במסגרתה התבקש גם עיון מחדש בהחלטה בדבר אישור הסכם המכר (להלן: בקשה מס' 64). בקשות לסילוקה על הסף של בקשה מס' 64 נדחו על ידי בית משפט קמא, ובקשת רשות ערעור שהוגשה על דחייה זו נדונה לפניי ונדחתה בהחלטה מיום 25.10.2021 (עניין גולדברג, לעיל).

3.ביום 17.11.2020, הגיש הנאמן בקשה להורות על ביטול ההליך בהתבסס על טענות בדבר התנהלות חסרת תום לב ממושכת מצד החייב, בין היתר ביצירת חלק מחובותיו, עובר להליך כמו גם במהלכו. כשנה וחצי לאחר מכן, ביום 6.6.2022, הגיש המבקש אף הוא בקשה להורות על ביטול ההליך כאמור. המבקש הצטרף לנימוקי בקשתו של הנאמן, וכן הוסיף ופירט בדבר פעולות פסולות בהן נקט החייב לאורך ההליך, אשר מצדיקות, לשיטתו, את ביטולו.

בתגובה לבקשות אלו ולתגובת החייב אליהן, בהחלטה מיום 17.7.2022, קבע בית משפט קמא כי: "אין מקום לדיון על ביטול ההליך בשלב זה, שעה שקבוע דיון בבקשת החייב הנוגעת להסכם המכר. במסגרת הדיון ולאחר הדיון ובהתאמה לתוצאותיו תינתן החלטה גם בנושא ביטולו של ההליך".

על החלטה זו נסובה בקשת הערעור שלפניי.

4.לטענת המבקש, בסרבו לדון בדבר ביטול ההליך בטרם תידון בקשת החייב לביטול הסכם המכר, הקדים בית משפט קמא טפל לעיקר באופן שעתיד לגרור עלויות התדיינות רבות ללא כל הצדקה. בנוסף, לדידו, קביעתו של בית משפט קמא לפיה סוגיית ביטול ההליך תידון לאור הכרעותיו העתידיות בנוגע להסכם המכר, מעידה על קיומו של "שיקול זר", כלשונו, בהכרעה הנוגעת לביטול ההליך. על רקע זה עותר המבקש לביטול ההליך או לחלופין כי אורה לבית משפט קמא לדון ראשית בבקשות המבקש והנאמן לביטול ההליך כאמור, ורק לאחר מכן בבקשת החייב לביטול הסכם המכר.

5.דין הבקשה להידחות, אף מבלי להזדקק לתגובת המשיבים. צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו), מורה כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך, למעט החלטה שהדיון יישמע במפוצל או שיתקיים דיון נפרד בתביעה שכנגד ובהודעה לצד שלישי" (סעיף 1(4) לצו). חרף מאמציו של המבקש לשכנע אחרת, אין בהחלטת בית משפט קמא אלא דחיית הדיון בבקשות לביטול ההליך למועד מאוחר יותר – לאחר שתידון הבקשה לביטול הסכם המכר. במצב דברים זה, ברי כי מדובר בהחלטה בעלת אופי דיוני מובהק, הנוגעת ל"שלבי הדיון בהליך" (ראו רע"א 9136/15 מחול נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה, פסקה 3 (12.4.2016); ראו והשוו רע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ, פסקה 34 (24.7.2016)).

6.את עמדתי בעניין תכליתו ומשמעותו של הצו הבהרתי ברע"א 3099/18 אברהם נ' קרן קיימת לישראל, פסקאות 3-2 (21.5.2018) בזו הלשון:

[לצו] תכלית כפולה: ראשית, לשמר את הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה המבררת בנושאים דיוניים-טכניים באופיים; שנית, להגן על ערכאת הערעור מפני ריבוי התדיינויות בעניינים שעלות בירורם כהליך ביניים צפויה לעלות על התועלת שתצמח מכך.

הגשמת תכליות הצו מחייבת כי בעניינים המנויים בו לא תינתן רשות ערעור, וזאת מבלי שיבחנו כלל השאלות האם להחלטה המותקפת עשויה להיות השפעה על תוצאות ההליך והאם מבחינה עניינית צדקה הערכאה המבררת בהחלטתה. אם תאמר אחרת – מה הועילו חכמים בתקנתם?

דברים אלה יפים גם לענייננו.

7.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.