רע"א 6023/12 בתיה לבל נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

1.

בקשת רשות הערעור דנא, אשר הוגשה ביום 10.8.2012, הופנתה נגד החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' שטופמן ). בהחלטת בית המשפט המחוזי נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו שלא לעכב את פינוי המבקשים מנכס בבעלותם. בקשת רשות הערעור נמחקה ביום 11.2.2013. זאת, בשל אי הפקדת עירבון (החלטת כבוד הרשם ג' שני ). לפני החלטת המחיקה הוגשו על ידי בא-כוח המבקשים בקשות רבות מאוד, שאת חלקן העיקרי לא ניתן לכנות אלא כבקשות סרק אשר גרמו לבזבוז זמן שיפוטי יקר ערך. גם לאחר החלטת המחיקה המשיך בא-כוח המבקשים לנקוט הליכי סרק. ביום 19.3.2013 הוגשה למזכירות בית משפט זה בקשה של בא-כוח המבקשים, הנושאת תאריך של יום 14.3.2013. בעקבות הגשת הבקשה, שנכתב בכותרתה "בפני כב' הנשיא", הועבר התיק לטיפולי. לאחר שעיינתי בחומר, באתי למסקנה כי יש לשים קץ להתנהלותו הלא ראויה של בא-כוח המבקשים. על מנת להבהיר את הדברים, אין מנוס מלתאר את השתלשלות העניינים הדיונית בהליך.

2.

רוב הבקשות בהליך הוגשו בנוגע לעירבון שהיה על המבקשים להפקיד בהליך. השתלשלות העניינים בנושא זה החלה סמוך לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, עת נקבע, ביום 21.8.2012, כי על המבקשים להפקיד עירבון בסך 10,000 ש"ח תוך 15 ימים. סמוך לאחר מכן עתרו המבקשים באמצעות בא-כוחם להמרת העירבון לערובה אחרת (נכס משועבד). בקשה זו נדחתה על ידי כבוד הרשם ג' שני ביום 27.9.2012 (להלן – ההחלטה מיום 27.9.2012 ). בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה נדחתה על ידי הרשם ביום 14.10.2012. ביום 21.10.2012 קבע הרשם, כי נוכח טענת המבקשים כי הוגש על ידם ערעור על החלטתו מיום 27.9.2012, יידחה המועד להפקדת עירבון עד להודעה אחרת. בהחלטה נוספת מיום 14.11.2012 (שהוגשה בעקבות בקשת המשיב למחיקת ההליך), ציין הרשם כי לא הוגש ערעור על ההחלטה מיום 27.9.2012. לפיכך, הורה הרשם בהחלטתו על רישום ההליך לדחייה. לצד זאת, איפשר הרשם למבקשים בהחלטתו מיום 14.11.2012 להגיש הודעה עד ליום 21.11.2012 הכוללת את מספר תיק הערעור, אשר המבקשים טענו שהגישו.

3.

ביום 14.11.2012 הוגשה מטעם המבקשים הודעה בה נטען כי הוגש על ידם ערעור על ההחלטה מיום 27.9.2012, שדחתה את הבקשה להמרת העירבון. בא-כוח המבקשים הצהיר, כי הערעור הוגש באמצעות הפקסימיליה. הודעת המבקשים הועברה לטיפול כבוד הרשמת ל' בנמלך . הרשמת קבעה בהחלטתה מיום 19.11.2012, כי בהתאם להנחיות נשיאת בית המשפט העליון, לא ניתן להגיש לבית המשפט העליון כתבי בי-דין באמצעות פקסימיליה, כאשר מדובר בכתב טענות ראשון הפותח הליך. במקרה זה, כך ציינה כבוד הרשמת, מדובר בהגשת ערעור ולפיכך לא ניתן היה להגישו באמצעות הפקסימיליה. בהתחשב בכך קבעה הרשמת, כי לא ניתן לקבוע כי תלוי ועומד ערעור על החלטת הרשם מיום 27.9.2012. לפיכך, הורתה הרשמת על העברת ההליך לכבוד הרשם שני , על מנת שימשיך לטפל בו. ביום 27.11.2012 דחתה הרשמת בקשה לעיון חוזר בהחלטתה הנזכרת מיום 19.11.2012. בעקבות החלטת הרשמת מיום 19.11.2012 הוחזר ההליך לטיפול הרשם, אשר קבע ביום 22.11.2012, כי מאחר שלא הוגש ערעור על החלטתו מיום 27.9.2012, אין מניעה מלמחוק את ההליך. עם זאת, לפנים משורת הדין איפשר הרשם למבקשים להפקיד את העירבון עד ליום 28.11.2012. כמו כן חויבו המבקשים בשכר טרחה בסך 1,000 ש"ח. בהחלטה נוספת, מיום 3.12.2012, קבע הרשם כי ככל שהמבקשים יגישו עד ליום 10.12.2012 ערעור כדין על ההחלטות השונות שניתנו על ידי הרשמים בהליך, יידחה מועד הפקדת העירבון עד להכרעה בערעור, אם יוגש.

4.

המערערים הגישו ערעור על החלטתה הנזכרת של הרשמת מיום 19.11.2012 (שעסקה בקבלתו לרישום של הערעור על החלטת הרשם מיום 27.9.2012), ועל החלטת הרשם מיום 22.11.2012 (לפיה אין מניעה למחוק את ההליך). הערעור נדון לפני השופט ס' ג'ובראן . בפסק-דין מיום 18.12.2012 נדחה הערעור (בש"א 8620/12). זאת, לאחר שנמצא כי המבקשים לא הצביעו על פגם בהחלטות הנזכרות של הרשמים. בעקבות פסק הדין קבע הרשם שני בהחלטה מיום 26.12.2012, כי תינתן למבקשים אורכה אחרונה, בת חמישה ימים, להפקדת העירבון. ביום 27.12.2012 דחה הרשם בקשה לדחייה נוספת של מועד הפקדת העירבון. במקביל הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר בפסק דינו של השופט ג'ובראן בבש"א 8620/12. בקשה זו נדחתה ביום 3.2.1013. בהמשך לכך, ומשלא הופקד העירבון, הורה הרשם ביום 11.2.2013 על מחיקת ההליך. ביום 13.2.2013 דחה הרשם שני בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 11.2.2013. ביום 14.2.2013 דחה הרשם בקשה נוספת לעיון חוזר. ביום 17.2.2013 דחה הרשם בקשה נוספת של המבקשים, הפעם לעיכוב ההחלטה למחיקת בקשת רשות הערעור. המבקשים לא אמרו נואש והגישו הליך חדש בניסיון לתקוף את ההחלטות הקודמות שניתנו בעניינם (בש"א 1607/13). אף ההליך בבש"א 1607/13 הועבר לטיפולו של השופט ג'ובראן . בהחלטה מיום 11.3.2013 דחה השופט ג'ובראן את בקשת המבקשים לעיון מחדש בפסק הדין שניתן בבש"א 8620/12. בהחלטתו הדגיש השופט ג'ובראן , כי יש לדחות את טענת המבקשים לפיה אין מקום שהערעור בבש"א 1607/13 יתברר לפניו, בהתחשב בהחלטות הקודמות שניתנו על ידו בעניינם של המבקשים. כפי שצויך, ההליך דנא, שנמחק למעשה בהחלטת הרשם מיום 11.2.2013, הועבר לטיפולי בעקבות בקשה שהגיש בא-כוח המבקשים מיום 19.3.2013 בה נתבקשו סעדים דומים, אם לא זהים, לאלה שנתבקשו בבקשות הרבות מספור הקודמות שהוגשו בהליך.

5.

איני רואה צורך להידרש כלל לטענות המבקשים לגופן. למבקשים ניתנו אינספור הזדמנויות, לפנים משורת הדין, לתקן את המחדל שנפל באי הפקדת העירבון. איני רואה כל צידוק להתערב בשיקול דעתם של הרשמים, שנבחן אף על ידי השופט ג'ובראן בערעורים שהוגשו על חלק מהחלטות הרשמים. לא ניתן להתעלם, בנוסף, מהתנהלותו הדיונית הלא ראויה של בא-כוח המבקשים. ראשית, כפי שנקבע בהחלטות קודמות בהליך, בא-כוח המבקשים בחר "להציף" את בית המשפט בעשרות בקשות סרק המתעלמות במופגן ובאופן מזלזל מקביעות שיפוטיות ברורות וחד משמעיות שניתנו בהחלטות קודמות. בית משפט זה (כולל הרשמים) פעל ליתן כעשרים החלטות בהליכים שהיו אמורים להסתיים לפני זמן רב, והכל עקב התנהלותו החריגה של בא כוח המבקשים. הדרך בה בחר בא-כוח המבקשים לנהל את ההליך גרמה לבזבוז משמעותי של זמן שיפוטי יקר ערך. יצוין, כי התיאור שהובא עד עתה בנוגע להשתלשלות הדיונים בהליך הוא תיאור לקוני ולא ממצה של ההליכים והבקשות שהוגשו על ידי המבקשים. שנית, איני רואה מקום לדון בטענות המבקשים נוכח התבטאויותיו הלא ראויות של בא-כוח המבקשים, ואומר אני את הדברים בלשון המעטה. כך, ומדובר בדוגמה בלבד, בא-כוח המבקשים מצא לנכון לציין בבקשה מיום 13.2.2013, כי היה והרשם לא ייעתר לבקשתו לאפשר לשולחיו להפקיד את העירבון, יאלצו המבקשים "לפעול גם במישור מינהלי, כגון: הגשת בקשה לוועדה לבחירת שופטים, לדון בביטול מינויו של הרשם דנן". יש לייחס חומרה רבה להתבטאויות כגון דא. אותן התבטאויות, כמו גם נוספות דוגמתן, מקומן לא יכירנו בכתב בי-דין. הן מהוות ניסיון חמור, שאין להשלים עמו, להלך אימים על בית המשפט והרשמים.

לאור ההתנהלות המתוארת הנני שוקל הטלת הוצאות אישיות על בא-כוח המבקשים.

6.

מן הטעמים האמורים דינה של הבקשה מיום 19.3.2013 להידחות, וכך מוחלט. בא-כוח המבקשים, עו"ד דב אבן אור, ינמק עד ליום 9.4.2013 מדוע לא יוטלו עליו הוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה נוכח התנהלותו המתוארת לעיל.