רע"א 6256/19 מלי ברנשטיין שילון נ. ערן אגאי

1.

הבקשה דנן הועברה ללשכתי רק במהלכו של יום 14.11.2019.

2.

הבקשה מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 27.7.2019 (ע"א 32444-07-19, השופט י' גייפמן ). בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 11.6.2019 (תא"ח 55251-11-18, השופט י' נמרודי ).

3.

המבקשים הם בעלים של נכס בבניין המצוי ברחוב דיזינגוף בתל אביב (להלן: הדירה ). המשיב הוא מי ששכר את הדירה עוד קודם לרכישתה על-ידי המבקשים לצרכי שכירות משנה שעניינה שימוש מלונאי (עבור אורחים המזמינים שכירויות קצרות מועד). הוא נשאר במעמד של שוכר גם לאחר חילופי הבעלות בדירה. חוזה השכירות בין הצדדים נחתם בשנת 2014 לתקופה של 5 שנים, ונקבעה בו אופציה להארכתו "ב-5 תקופות אופציה נוספות בנות שנה אחת כל אחת בלבד, שיחלו החל מיום 1.11.2019 ועד ליום 30.10.2024". כן צוין בחוזה כי "תנאי למימוש האופציה הינו מילוי מלא ומדויק של כל התחייבויות השוכר על פי הסכם זה. מוסכם כי תקופת האופציה תמומש באופן אוטומטי אלא אם כן הודיע השוכר על רצונו שלא להפעיל/לממש את תקופת האופציה בכתב למשכיר 60 יום לפני תום תקופת החוזה".

4.

לטענת המבקשים המשיב הפר הפרות יסודיות את חוזה השכירות, ולפיכך הם הגישו ביום 25.11.2018 תביעה לפינוי מושכר לבית משפט השלום. בית משפט השלום קיבל את התביעה, ובהתאם לכך הורה למשיב לפנות את הדירה ביום 11.7.2019, כלומר כחודש לאחר מתן פסק הדין.

5.

המבקש הגיש ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי ועמו בקשה לעיכוב ביצועו. כפי שצוין בפתח הדברים, בקשה זו, שהיא מושאו של ההליך דנן, התקבלה. בית המשפט המחוזי קבע כי פינוי הדירה יעוכב עד להכרעה בערעור שהוגש עליה, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך של 70,000 שקלים ולתשלום דמי השכירות החודשיים ללא פיגור. בהחלטה צוין כי מאזן הנוחות מכריע בעניין זה את הכף, לנוכח העובדה שהדירה מצויה בשימוש מלונאי כבר משנת 2010, ושהמבקש עצמו שיפץ אותה כדי שתתאים לכך. בהחלטה צוין עוד כי פינוי הדירה יפגע בצביון המלונאי שלה כך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, מה עוד שבוצעו הזמנות ביחס אליה לחופשת הקיץ ומשמעותו של הפינוי היא ביטולן של הזמנות אלה. כן נקבע בהחלטה כי על-פי חוזה השכירות נתונה למבקש אופציה להאריך את השכירות עד חודש אוקטובר 2024.

6.

בבקשה שבפני טוענים המבקשים, בעיקרו של דבר, כי בפועל בית המשפט המחוזי האריך על דעת עצמו את תקופת השכירות, אף שזכאותו של המשיב לממש את האופציה בתקופה האמורה כלל לא נדונה. לשיטתם, במצב דברים זה המשיב ממשיך להתגורר במושכר ללא כל בסיס משפטי. כן נטען כי המשיב לא שילם את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתו, אף שהללו לא עוכבו על-ידי בית המשפט המחוזי.

7.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 6.11.2019, לאחר שהוגשה בקשת עיכוב הביצוע שבפני, נתן בית המשפט המחוזי (השופטת ע' רביד ) החלטה שבה הבהיר כי התייחס בהחלטתו לאופציה הקיימת בחוזה כשיקול לעיכוב ביצועו של פסק הדין, וכי כל עוד המשיב יעמוד בתנאים שנקבעו בהחלטה זו, עיכוב הביצוע יוסיף לעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעור.

8.

לאחר ששקלתי בדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . כידוע,

אמת המידה החלה על בקשות רשות ערעור על החלטה שעניינה עיכוב ביצועו של פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום היא מצמצמת (ראו: רע"א 6859/19 כהן נ' לוינשטיין נכסים תחנה בע"מ , פסקה 6 (24.10.2019) ). החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על השיקולים המנחים החלים על דיון בבקשות מסוג זה, ובעיקרן מאזן הנוחות – ולא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בה. מן האמור עולה כי המשיב מפעיל את עסקו בדירה קרוב ל-10 שנים, וכי פינויו ממנו בשלב זה עלול להסב לו לנזקים לא מבוטלים. אני סבורה כי במקרה זה מאזן הנוחות נוטה לעבר עיכוב הביצוע וזאת חרף הכלל בדבר פינוי מבית עסק, שככלל אינו בלתי הפיך (ראו למשל: רע"א 4508/19 חכימי נ' עיריית בני ברק , פסקה 5 (7.7.2019)).

התנאי שנקבע בכל הנוגע להפקדת ערבות בנקאית מהווה אף הוא גורם בעל משקל בהערכתו של מאזן הנוחות. למעלה מן הצורך ומבלי לנקוט עמדה לגוף הדברים יוער כי הטענות בעניין הארכת תקופת האופציה על-ידי בית המשפט המחוזי, כביכול, לא ייחסו משקל לאופן ניסוחו של החוזה בעניין זה (שהתייחס להארכה "באופן אוטומטי"). ברי כי לו קיימות למבקשים טענות בדבר קיום התנאים בידי המשיב, המקום לכך גם הוא בית המשפט המחוזי, בבקשה לעיון חוזר.

9.

בצד דברים אלה, נוכח חלוף הזמן, יש לקוות כי הדיון בערעור יישמע בבית המשפט המחוזי בהקדם.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.