רע"א 6459/21הרטוב לוי בע"מ נ. זיו כהן

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.8.2021 (ע"א 44884-02-20, סגנית הנשיא י' שבח , השופט י' אטדגי והשופטת ש' יעקובוביץ ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 31.12.2019 ( ת"א 55800-05-17 , השופט ר' אילן ).

2.

מקורה של הבקשה שבפני בהתקשרות חוזית בין המשיבים, בני זוג שהיו מעוניינים בבניית בית במסגרת פרויקט ההרחבה של קיבוץ זיקים (להלן: הפרויקט ) והמבקשת, חברה קבלנית בתחום הבנייה שעמה התקשר הקיבוץ בהסכם לביצוע הפרויקט.

3.

המבקשת התקשרה עם מי שהוקצו להם מגרשים לבנייה בקיבוץ, ובהם המשיבים, במתכונת של שני חוזים: חוזה אחד כלל התחייבות לתשלום עבור פיתוח המגרש וחוזה שני, שבו מתמקד המשך הדברים, כלל התחייבות לתשלום עבור שירותי הבנייה שסיפקה המבקשת (להלן: החוזה ). ההתקשרות בין המבקשת למשיבים נעשתה ביום 5.7.2015. בהמשך לכך, החלו הצדדים לשתף פעולה, אולם במהלך הדרך התגלעו ביניהם חילוקי דעות, בין השאר בקשר לעבודתה של האדריכלית שפעלה מטעם המבקשת. במהלך שנת 2017, התריעה המבקשת בפני המשיבים מספר פעמים כי אינם משתפים פעולה עם האדריכלית, וכי יש בכך לעכב את קידום הבניה והשלמתה. בסופו של דבר, כעשרה חודשים לאחר כריתת החוזה, הודיעו המשיבים על ביטולו. בהודעתם ציינו המשיבים כי החוזה נכרת מתוך הטעייה, על בסיס הטענה – שהתבררה בהמשך כשגויה – כי האפשרות היחידה לרכוש מגרש בפרויקט היא באמצעות רכישת שירותי בנייה מהמבקשת. בהתאם לכך, המשיבים דרשו מהמבקשת שתשיב להם את הסכומים ששילמו לה עד אז בסך 416,000 שקלים. ביום 26.4.2017 דחתה המבקשת את טענות המשיבים, ודרשה מהם לכבד את החוזה.

4.בהמשך לכך, ביום 25.5.2017 המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו. המבקשת טענה כי המשיבים ביטלו את החוזה שלא כדין, ולפיכך עתרה לכך שבית המשפט יקבע שהחוזה מחייב את הצדדים ויורה על אכיפתו. לחלופין, המבקשת טענה שאם לא ייאכף החוזה יש לפסוק לה פיצויים בגין הפסד הרווח הקבלני בסך של 268,877 שקלים. בנוסף המבקשת טענה כי במסגרת כל אחת משתי החלופות הללו יש לחייב את המשיבים בתשלום פיצוי מוסכם בסך של 25,000 דולרים בשל הפרה יסודית של החוזה, ובתשלום סכום נוסף בגין הוצאות תקורה בסך 66,664 שקלים.

5.

בית משפט השלום קיבל את התביעה לאחר שקבע כי טענת המשיבים להטעיה מצד המבקשת לא הוכחה, ועל כן ביטול החוזה על-ידם נעשה שלא כדין. בהמשך לכך, בית משפט השלום הורה על אכיפת החוזה, לצד תשלום הפיצוי המוסכם, וכן תשלום נוסף בגין סכומים שונים להם התחייבו בחוזים. בסך הכול חויבו המשיבים לשלם למבקשת סך של 107,495 שקלים, בתוספת הוצאות משפט בסך של 40,000 שקלים.

6.

המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזה התקבל. בית המשפט המחוזי לא התערב אמנם בקביעה שהחוזה הופר, אך סבר שבנסיבות המקרה חלה הוראת סעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, אשר על-פיה לא יורה בית המשפט על אכיפת חוזה מקום בו ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט. בית המשפט המחוזי קבע ביחס לכך כי בין הצדדים קיימת מערכת יחסים של יריבות ואי-אמון שאינה מאפשרת שיתוף פעולה ביניהם, וכי התוצאה המתחייבת היא "הפרדת כוחות". הודגש, כי חיוב הצדדים לבנות את הבית בצוותא יוביל במהרה להליך משפטי חדש, דבר שיעורר צורך בפיקוח בלתי סביר מטעם בית המשפט. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי חיובם של המשיבים בתשלום הפיצוי המוסכם במלואו, כמו גם תוספת חיוב בתשלומים שונים לפי החוזים ותשלום הוצאות משפט בשיעור שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום, מרפאים את החשש שמא יצא חוטא נשכר.

7.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, לא היה מקום להחיל במקרה זה את החריג לסעד האכיפה, שכן אין מדובר בנסיבות שבהן נדרשת רמת פיקוח גבוהה מצד בית המשפט. המבקשת הוסיפה וטענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעורר שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בשל כך שהוא מאפשר, הלכה למעשה, להשתחרר מכבלי חוזה בלתי רצוי באמצעות יצירת מערכת יחסים עכורה עם הצד השני לחוזה.

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אף שהמבקשת ביקשה לשוות כסות עקרונית לבקשתה, מצאתי כי היא נסבה בעיקר על הכרעה בעניינם הפרטני של הצדדים ונטועה בנסיבותיהם הקונקרטיות, אשר נדונו והוכרעו על-ידי הערכאות הקודמות. כמו כן, חרף טענותיה של המבקשת, לא התרשמתי כי נגרם לה עיוות דין. למותר לציין כי עצם העובדה שהערכאות הקודמות לא הגיעו לאותה תוצאה אינה מהווה כשלעצמה טעם למתן רשות ערעור.

9.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. 5