רע"א 6784-23 רע"א 6784-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ח' וינבאום וולצקי) מיום 28.6.2023 ברע"א 51069-01-23, שבמסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ק' נאשף) מיום 12.12.2022 בת"א 35334-12-20, שבגדרה נדחתה בקשת המבקש למתן פסק-דין נגד המשיבה.

רקע והליכים קודמים

2.ביום 23.1.2014 אירעה תאונת דרכים שבה נפגע רוכב אופנוע (להלן: הנפגע) מרכב שהיה מבוטח אצל המשיבה. בגין תאונה זו, הוגש נגד הנהג הפוגע (להלן: הנהג) כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלות של ממש. ביום 5.11.2014 הודה הנהג בעבירות שיוחסו לו (לאחר שתחילה כפר באשמה), והוא הורשע בהן במסגרת הסדר טיעון. בינואר 2015 הגיש הנפגע, שהאופנוע שעליו רכב בעת התאונה לא היה מבוטח בביטוח חובה, תביעה נזיקית נגד הנהג והמשיבה בגין נזקיו תולדת התאונה. במסגרת תביעה זו, ביום 3.7.2015, ניתן תוקף של פסק-דין להסדר פשרה בין הנפגע למשיבה, שלפיו שילמה המשיבה לנפגע 400,000 ש"ח, "מעבר לתגמולי המוסד לביטוח לאומי" (להלן: הסדר הפשרה).

3.ביום 13.2.2020 העביר המבקש, המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המל"ל), למשיבה דרישה לתשלום של 80% מסך הגמלאות ששילם ושישלם לנפגע בגין התאונה (להלן: הגמלאות) – זאת, על-פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ובהתאם להסכם בין הצדדים (להלן: ההסכם). המשיבה מיאנה לשלם את הסכום שנדרש, וטענה כי לנפגע "אשם תורם משמעותי". בעקבות כך, בחודש דצמבר 2020 הגיש המל"ל תביעת שיבוב נגד המשיבה לשיפוי של 80% מהגמלאות, בסך של כמיליון ש"ח.

4.במסגרת תביעת השיבוב, הגיש המל"ל בקשה להחלת השתק שיפוטי על המשיבה ולמתן פסק-דין נגדה כבר בתחילת ההליך, במסגרתה נטען, כי בגדרי תביעות שיבוב המוגשות מכוח ההסכם (להלן: תביעה הסכמית), אין להידרש לטענות בדבר אשם תורם, וממילא אין לנכותו מסכום השיפוי. עוד נטען, כי המשיבה מושתקת מלטעון כנגד חובתה לשפות את המל"ל, לנוכח האמור בהסדר הפשרה, שלפיו ניכתה את הגמלאות מהפיצוי ששילמה לנפגע.

5.בית משפט השלום דחה את הבקשה, תוך שקבע, בעיקרו של דבר, כי "סעד בדמות מתן פסק דין כבר בשלב מקדמי זה עולה כדי סעד קיצוני" מבלי שהמשיבה "קיבלה את יומה בבית המשפט". לצד זאת, ציין בית משפט השלום כי אינו מקל ראש "בטענות כבדות המשקל" שהעלה המל"ל, וכי "טענות אלה שמורות לו והן תידונה במסגרת פסק הדין". עוד ציין בית משפט השלום, כי עיון בפסיקתו של בית משפט זה, "אינו מעלה כי זו שוללת מניה וביה טענה לקיומו של אשם תורם", וכן ציין כי לא נעלמו מעיניו "דברי ההסתייגות" שהובעו בפסיקה "אשר לאפשרות להכיר בקיומו של השתק שיפוטי מקום שמבטחת משלמת פיצוי מעבר לגמלאות המל"ל". אולם, כאמור, נקבע כי במכלול הנסיבות אין לחסום בפני המשיבה את הדרך להוכיח את טענותיה, "הגם שמדובר בדרך חתחתים באופן שלא יהיה קל לצעוד בה ולצלוח אותה" (וכן כי בגין הליך זה עלולות להיפסק לחובת המשיבה הוצאות הולמות).

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המל"ל על החלטה זו, בקבעו, בין היתר, כי מדובר בהחלטת ביניים שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה. עוד נקבע, כי "אין בידנו קביעה חד משמעית וברורה של בית המשפט העליון" בסוגיות הנדונות, ומשכך, "צדק בית משפט קמא כשבחר לאפשר למבטחת את יומה בבית המשפט". עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי "ככל שיימצא שהדין עם המל"ל – הרי שניתן יהיה לפצות על ניהול ההליך בפסיקת הוצאות".

על פסק-דין זה נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

6.בבקשתו, טוען המל"ל, בעיקרו של דבר, כי המשך בירור ההליך באופן שעליו הורה בית משפט השלום, עלול להוביל לקיומו של הליך מיותר ובדרך שגויה, אשר אף מנוגדת לתכליתו של ההסכם, כפי שהוכרה בפסיקתו של בית משפט זה. לגופם של דברים, שב וטוען המל"ל כי במסגרת תביעה הסכמית אין להידרש לשאלת אשם תורם, וכי על המשיבה חל השתק שיפוטי לנוכח האמור בהסדר הפשרה.

7.המשיבה מצידה טוענת, כי הכרעה בסוגיות הנ"ל כבר בשלב זה, מבלי שנשמעו מלוא טענותיה, תפגע בזכויותיה הדיוניות ותתבסס על תשתית חסרה; ומנגד, לא ייגרם למל"ל נזק בלתי-הפיך מבירור מלוא טענותיו במסגרת פסק הדין. המשיבה מוסיפה כהנה וכהנה טענות לגוף העניין, ובתוך כך מטעימה כי ממילא, אף בגדרן של תביעות הסכמיות וללא תלות בשאלת האשם התורם, יש לקיים דיון בשאלת אחריותה לפיצוי הנפגע.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או על-מנת למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הדברים מקבלים משנה תוקף, עת עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית, המצומצמת למקרים חריגים שבחריגים (ראו מני רבים: רע"א 8245/23 צבאח נ' מיראג' הנדסה אזרחית בע"מ, פס' 4 (11.3.2024); בע"מ 2464/24 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 4 (4.4.2024)), וביתר שאת ביחס להחלטות דיוניות מובהקות, כבענייננו, הנוגעות לאופן ניהול ההליך (ראו: בע"מ 1833/23 פלוני נ' פלוני, פס' 4 (26.3.2023); בע"מ 8671/13 פלונית נ' פלוני, פס' י (30.12.2013)). הבקשה שלפניי אינה נופלת בגדר אמות מידה אלו, ומשכך, כאמור, דינה להידחות.

9.עיון בבקשה מעלה, כי היא נטועה עמוק בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ואינה מעוררת כל שאלה משפטית אשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אמנם, הבקשה מעלה שאלות משפטיות שונות הנוגעות לתביעות שיבוב הסכמיות. אולם, ההכרעה בשאלות אלו אינה מונחת לפתחי, משעה שאלו לא נדונו, וממילא לא הוכרעו לגופן, על-ידי הערכאות הקודמות. כפי שעולה מהחלטתו של בית משפט השלום, סוגיות אלו טעונות בירור וליבון מעמיק, שייעשה במסגרת ניהול התביעה לגופה (וממילא ספק אם כלל קיים הליך שבמסגרתו ניתן להיענות לבקשת המל"ל בטרם שמיעת הראיות, מעין "קבלת תביעה על הסף"). אם כן, טרוניית המל"ל מתמצה אך בנוגע לשלב הנכון להכרעה בשאלות האמורות על-ידי הערכאה הדיונית, וכאמור, בעניינים כגון דא אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב. כמו כן, לא שוכנעתי מתן רשות ערעור דרוש בכדי למנוע עיוות דין.

10.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צורך להידרש לבקשת המשיבה מיום 4.2.2024.

המל"ל יישא בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ש"ח.