רע"א 6927/12 ד"ר בסאם חזאן ואח' נ. קלאב הוטל אינטרנשיונלס ואח'

1.

בקשת רשות הערעור דנא מופנית נגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיאה ד' פלפל ) מיום 9.9.2012. ההחלטה ניתנה במסגרת הליך של שלוש בקשות לאישור תובענה ייצוגית שהדיון בהן אוחד, אשר הוגשו על ידי המשיבים 9-6 (להלן – המבקשים בבקשות האישור ).

2.

החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה לאחר שביום 30.7.2012 הגישו המשיבות 5-1 (להלן – המשיבות

בבקשות האישור ) "הודעה ובקשה", בה ביקשו כי בית המשפט המחוזי יקבע כיצד ימשיך להתנהל הדיון בהליכים שלפניו. זאת, בהתחשב בכך שזמן קצר לפני כן הוגשה על ידי בא-כוח המבקשים (עו"ד ש' ולר) בקשה חדשה לאישור תובענה ייצוגית נוספת נגד המשיבות בבקשות האישור (להלן – בקשת האישור החדשה ). יצוין, כי עו"ד ולר מייצג בהליך המתברר לפני בית המשפט המחוזי, כמו גם בהליך דנא, קבוצה של מתנגדים להסדר פשרה שגובש על ידי המבקשים והמשיבות בבקשות האישור. יוער, בהקשר זה, כי ביום 12.7.2012 נדחתה על הסף הבקשה לאשר את הסדר הפשרה (בקשת רשות ערעור על ההחלטה תלויה ועומדת ברע"א 7055/12). מכל מקום, ב"הודעה ובקשה" שהוגשה על ידי המשיבות בבקשות האישור, נטען כי יש להמתין עם בירורן של שלוש בקשות האישור המאוחדות, עד להכרעה בשאלה האם הדיון בהן יאוחד עם בקשת האישור החדשה. בנוסף נטען, כי מן הראוי שתוגש נגד המשיבות בבקשות האישור "בקשה מאוגדת וממוקדת אחת". ביום 1.8.2012 הורה בית המשפט המחוזי לכל בעלי הדין ולעו"ד ולר להשיב לבקשה.

3.

ביום 6.8.2012 הוגשו תגובות לבקשה מטעם המבקשים בבקשות האישור ומטעם עו"ד ולר (כבא-כוחם של המבקשים בהליך דנא). כמו כן הוגשו תגובות מטעם המועצה לצרכנות והיועץ המשפטי לממשלה. בתגובת המועצה הישראלית לצרכנות (שהוכתרה "תגובה ובקשה") הועלתה הטענה כי יש למחוק את בקשות האישור. זאת, בעקבות דחייתו על הסף של הסכם הפשרה. לחלופין התבקש בית המשפט להורות על החלפת התובעים המייצגים ובאי כוחם. המועצה לצרכנות הוסיפה וציינה, כי היא מסכימה לשמש תובע ומייצג בבקשות האישור. בתגובה מטעמם העלו המבקשים אף הם את הטענה כי יש למחוק על הסף את ההליך המתנהל בין המבקשים והמשיבות בבקשת האישור. בהחלטה מיום 9.9.2012 קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיאה ד' פלפל ) כי אין מקום לעכב את הדיון בבקשות האישור עד להכרעה בשאלה האם הדיון בהן יאוחד עם בקשת האישור החדשה. בנוסף, דחה בית המשפט את עמדת המועצה הישראלית לצרכנות, ואת עמדת המבקשים, לפיה יש להורות על החלפת הייצוג בבקשות האישור או למחוק אותן על הסף. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. מהשתלשלות העניינים המתוארת עולה, כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.9.2012 ניתנה בבקשה דיונית מובהקת שהגישו המשיבות בבקשות האישור. בקשה זו התייחסה, כאמור, לאופן המשך ההתדיינות בבקשות האישור. יודגש, כי המשיבות בבקשות האישור לא הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 9.9.2012. איני סבור כי יש לאפשר למבקשים לנסות ולהשיג על קביעות שונות באותה החלטה, שהתייחסו לעמדת המועצה הישראלית לצרכנות ולעמדת המבקשים בנושאים מסוימים. זאת, משום שהמבקשים לא הגישו בקשה לערכאה הדיונית, אלא תגובה בלבד ל"הודעה ובקשה" מטעם המשיבות בבקשות האישור. אומנם, בתגובה הנזכרת נטען, כי יש למחוק את בקשות האישור ולחלופין לדון בטענה בדבר אי הולמות הייצוג. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי באה התייחסות מסוימת לטענות אלה. עם זאת, בסופו של דבר, התייחסותו של בית המשפט לסוגיות שהועלו על ידי המבקשים נעשתה בשולי הדברים ובלא להידרש למכלול הטענות. אחזור ואדגיש, כי החלטת בית המשפט המחוזי כלל לא ניתנה בעקבות בקשה שהוגשה על ידי המבקשים. בהתחשב בכך, איני סבור כי עמדה למבקשים אפשרות דיונית להשיג על ההחלטה. אוסיף, כי אין זו הפעם הראשונה בה מוגשת על ידי המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה בבקשה שכלל לא הוגשה על ידם (כאשר מגיש הבקשה לא נקט בעצמו הליך ערעורי). אף בקשת רשות הערעור הקודמת שהגישו המבקשים בנסיבות המתוארות נדחתה (ראו 4728/11 חזן נ' בצלאל

12.7.2011)).

5.

אדגיש, כי בנסיבות המקרה קיים טעם נוסף ומצטבר לדחיית בקשת רשות הערעור. היינו, למסקנה בדבר דחיית בקשת רשות הערעור לא הגעתי אך ורק משום שהמבקשים לא הגישו לערכאה הדיונית בקשה עצמאית "פורמלית" למחיקת בקשות האישור או להחלפת הייצוג. הנימוק הנוסף נוגע להיקף הטענות שהועלו לפני הערכאה הדיונית ובגדר ההליך שלפניי. כך, התגובה שהגישו המבקשים לערכאה הדיונית השתרעה על שישה עמודים בלא שצורפו אליה נספחים (נספח כ"ד לבקשת רשות הערעור) בעוד שבקשת רשות הערעור מתפרשת על פני 29 עמודים וצורפו אליה מאות עמודים של נספחים. נכון הוא, שחלק מהטענות הרבות שהועלו בבקשת רשות הערעור נטענו על ידי המבקשים בבית המשפט המחוזי. אולם, הן הועלו שם באופן לקוני בלבד. מעבר לכך, חלקן הארי של הטענות שהועלו בהליך שלפניי כלל לא הועלו בבית המשפט המחוזי. במילים אחרות, המבקשים ניסו להציג לערכאת הערעור טענות שכלל לא נבחנו על ידי הערכאה הדיונית לפני שזו נתנה את ההחלטה שעליה הוגשה בקשת רשות הערעור.

6.

מן הטעמים האמורים החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור, בלא שראיתי צורך להידרש לטענות המבקשים לגופן. איני רואה מקום להתייחס לשאלה האם עמדה למועצה הישראלית לצרכנות אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור (בקשה כאמור לא הוגשה). אוסיף, עם זאת, כי בנסיבות העניין נוטה אני להשיב לשאלה זו בשלילה. לסיום אבהיר, כי אין לראות בהחלטתי משום התייחסות כלשהי לטענות שהועלו בהליכים שונים בין בעלי הדין, אשר תלויים ועומדים לפני בית משפט זה. בקשת רשות הערעור נדחית, איפוא. בנסיבות אלה, הבקשה לאיחוד דיון מיום 23.1.2013 נדחית אף היא. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח לטובת המשיבים 5-1 ובאותו סכום למשיבים 9-6.