רע"א 7069/15 פלוני נ. פלוני

לפ נַ י בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ר' שפירא ) ברע"א 5219-08-15 מיום 24.9.2015 בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת ש' ברסלב ) בת"א 31021-10-14 מיום 14.7.2015 במסגרתה התקבלה בקשת המשיבים לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ).

רקע עובדתי

1.

המבקשת 1 היא אמן של הקטינות, המבקשות 3-2. המשיבים שימשו כבאי כוחה של המבקשת 1 בהליכים משפטיים שאותם ניהלה בשמה ובשם המשיבות 3-2 נגד בעלה. בין המבקשת 1 למשיבים נחתם הסכם שכר טרחה (להלן: הסכם שכר הטרחה ) לפיו שכר טרחתם של המשיבים יעמוד על סכום ראשוני של 45,000 ₪ (אותו שילמה המבקשת 1) וזאת בנוסף ל-18% בתוספת מע"מ שייגזרו מההפרש שבין ערך הרכוש שהיה בידי המבקשת 1 במועד החתימה על הסכם שכר הטרחה לבין הסכום שתקבל מבעלה בסיום ההליכים המשפטיים נגדו. משהגיעו המבקשת 1 ובעלה להסכמות בדבר חלוקת הרכוש ביניהם, חייבו המשיבים את המבקשת 1 בשכר טרחה בסך 412,966 ש"ח בתוספת מע"מ, ולאחר שגבו 250,000 ש"ח שהופקדו לחשבונם ישירות מבעלה של המבקשת 1, דרשו ממנה את תשלום היתרה בסך של 162,966 ש"ח בתוספת מע"מ. המבקשת 1 לא השלימה עם דרישת תשלום זו ולאחר חילופי דברים עם המשיבים תבעה מהם סכום של 444,679 ש"ח בבית משפט השלום בחיפה. המשיבים הגישו בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, כשלדבריהם, סעיף 5 להסכם שכר הטרחה קובע תניית בוררות לפיה בכל מקרה של מחלוקת בנוגע להסכם שכר הטרחה יכריע בורר שימונה על ידי ראש לשכת עורכי הדין (להלן: תניית הבוררות ). בית משפט השלום נדרש לעובדות העניין ולדין החל עליהן, קיבל את בקשת המשיבים והורה על הפניית ההליך לבוררות לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות. בתוך כך, ציין בית משפט השלום כי הפניית הסכסוך לבוררות מתחייבת מהסכם שכר הטרחה, וכי תניית הבוררות תקפה גם ביחס למשיבות 3-2,שכן הסכם שכר הטרחה התייחס גם לטיפול בתביעת המבקשת 1 למזונות המבקשות 3-2. כלפי החלטה זו הגישו המבקשות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

החלטת בית המשפט המחוזי

2.

בית המשפט המחוזי סמך ידו על החלטת בית משפט השלום וקבע כי אין מקום להתערב בה בנסיבות העניין. בנוסף בית המשפט ציין כי רק במקרים נדירים תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הקשור לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. בית המשפט עמד על המגמה להפנות סכסוכים לבוררות בכלל ועל הצורך המוגבר לעשות כן בנושאים המצריכים ידע מקצועי ספציפי בפרט. על כן דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור. מכאן הבקשה שלפ נַ י .

תמצית טענות המבקשות

3.

המבקשות תוקפות את המנגנון הקבוע בהסכם שכר הטרחה בהתאם לו מחושב שכר הטרחה וטוענות כי מדובר במנגנון הקובע שכר טרחה מופרז ובעל מאפיינים פוגעניים ובפרט כלפי המבקשות 3-2, שהינן קטינות כאמור. לטענת המבקשות, הכרעה בעניין זה הינה בעלת השלכה "כללית" ומן הראוי שבית המשפט יכריע בה ולא בורר. כמו כן, טוענות המבקשות כי תניית הבוררות אינה תקפה ביחס למבקשות 3-2, שכן הן אינן חתומות על הסכם שכר הטרחה. לפיכך, המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא התערב בהחלטת בית משפט השלום והורה לדחות את בקשת עיכוב ההליכים של המשיבים מכוח סעיף 5(ג) לחוק הבוררות.

דיון והכרעה

4.

לאחר עיון בבקשה, ובהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

5.

כידוע, בית משפט זה לא נעתר בקלות לבקשות רשות ערעור המופנות נגד החלטות ופסקי דין של בתי המשפט המחוזיים בענייני בוררות. הלכה ידועה היא כי רשות ערעור בענייני בוררות תוענק רק במקרים חריגים, אם עלה בידי המבקש להוכיח קיומה של שאלה בעלת היבט עקרוני החורגת מדל"ת אמותיהם של בעלי הדין או במקרים שבהם נדרשת התערבות משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין [ראו: רע"א 2488/14 יוסטר נ' סגלוביץ , פסקה 16 (31.12.2014); רע"א 71/15 אשבד נכסים בע"מ נ' בן עזריה בע"מ , פסקה 11 והאסמכתאות שם (1.2.2015)]. לצד זאת, יוזכר כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטה הנוגעת לעיכוב ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, אלא אם נפלה בה טעות של ממש [ראו: רע"א 4809/15

בונייך בניה פיתוח והשקעות בע"מ נ' מאיר ,

פסקה 6 והאסמכתאות שם (16.7.2015)]. הלכות אלה חלות, במשנה תוקף, כאשר החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בשבתו כערכאת ערעור על החלטה או פסק דין של בית משפט השלום, והדברים ידועים [ראו למשל: רע"א 1838/15 קדרון נ' שער הגבינות שיווק מזון בע"מ , פסקה 9 (31.3.2015)].

6.

הבקשה דנא אינה נמנית על אותם מקרים חריגים המצדיקים הענקת רשות ערעור בענייני בוררות. לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית שטרם נדונה בפסיקת בית משפט זה, אשר חורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, ובוודאי לא שוכנעתי כי מדובר במקרה שבו נגרם למבקשים עיוות דין. על אף ניסיונן של המבקשות לשוות לטענותיהן נופך עקרוני, הרי שבסופו של דבר מדובר בטענות בעלות אופי ערעורי מובהק. בית משפט השלום התמודד עם טענות המבקשות לגופן על סמך החומר שהונח לפניו, לרבות הטענה בדבר אי תחולתו של הסכם שכר הטרחה על המשיבות 3-2, אותה דחה, בקבעו כי המבקשת 1 חתמה בשמן של בנותיה הקטינות, המבקשות 3-2, על הסכם שכר הטרחה שכלל, בין היתר, טיפול בתשלומי מזונות והסדר משמורת. גם הטענות בדבר סבירות ומדתיות סכום שכר הטרחה שבו חויבו המשיבות הינו עניין פרטני, הנטוע בנסיבותיו של המקרה דנן, וממילא ייבחן לגופו במסגרת הליך הבוררות. הנה כי כן, ומבלי להביע עמדה באשר לטענות המבקשות לגופן, לא מצאתי כל הצדקה לקבל בקשת רשות ערעור זו.

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.