רע"א 7250/10 עאדל גדעאן נ. אבו אסעד מאמון

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת א' הלמן ), שבמסגרתו התקבל ערעורם של המשיבים, שהוגש ברשות, ונקבע כי האירוע שבו נפגע המבקש אינו תאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

המשיב 1 (להלן: הנהג ) הוביל לבני בנין לביתו של המבקש באמצעות משאית עם מנוף המחובר אליה. הורדת הלבנים מהמשאית נעשתה באמצעות המנוף, כאשר הנהג עמד על גג ביתו של המבקש וכיוון את המנוף באמצעות שלט רחוק. שדה הראייה של הנהג היה מוגבל, והמבקש נעמד על ארגז המשאית על-מנת לכוון את הנהג בהרמת המנוף ולמנוע פגיעה במבנה הבית. תוך כדי ירידה מארגז המשאית, החליק המבקש ונפגע.

2.

בית משפט השלום (כבוד השופט י' סוהיל ) קבע כי אף שלא הוצגו ראיות לכך "סביר להניח, כי התובע לא רק עזר בהכוונת הנהג בהרמת משטחי הבלוקים, אלא גם בהכוונת הנהג כדי לקשור את המשטחים עם זרוע המנוף לצורך הרמתם. היה ברור, כי נהג המשאית, שהיה על גג המבנה, לא ירד מטה אחרי פריקת כל משטח ומשטח כדי לקשור את זרוע המנוף למשטח הבא בתור". לפיכך ראה בית השלום במבקש כמי שעסק בפריקת המשאית. בית משפט השלום קבע כי ירידת המבקש מן המשאית היא בגדר "שימוש ברכב מנועי", אף שהתקיים במקביל גם חריג הטעינה והפריקה, וזאת בהתאם לכלל שנקבע בעניין רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה , פ"ד נט(3) 541 (2004) (להלן: עניין אסם ). בית משפט השלום הוסיף וקבע כי השימוש ברכב היה למטרות תחבורה, וזאת שכן הירידה מן המשאית הייתה פעולה נלווית ומשלימה לפעולת הפריקה – שהיא בגדר שימוש תחבורתי במשאית. לפיכך הגיע בית משפט השלום למסקנה כי האירוע שבו נפגע המבקש מהווה תאונת דרכים. על החלטה זו הגישו המשיבים (הם הנהג ומבטחת המשאית) בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי מסקנתו של בית משפט השלום, לפיה המבקש סייע בפריקה של משטחי הלבנים, ולא רק בהכוונת הנהג, אינה יכולה לעמוד בהיעדר ראיות המצביעות על כך. בית המשפט המחוזי הדגיש כי גרסתו של המבקש, בכתב התביעה, בתצהיר העדות הראשית ובחקירתו הנגדית הייתה כי עלייתו למשאית נועדה אך ורק לצורך הכוונת הנהג, ואין בה אינדיקציה כלשהי לכך שהמבקש סייע לנהג גם בקשירת זרוע המנוף למשטחי הלבנים. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי האפשרות שהמבקש עסק גם בקשירת המשטחים הועלתה לראשונה בהחלטתו של בית משפט השלום, ולא ניתנה למשיבים הזדמנות מספקת להגיב עליה או להתגונן בפני האפשרות שהיא תשמש בסיס להכרעה. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי השימוש במשאית היה אך כמקום מוגבה המעניק שדה ראייה רחב ולא למטרות תחבורה, והאירוע אינו בגדר תאונת דרכים. תביעתו של המבקש נדחתה בהתאם.

4.

המבקש חפץ לערער על פסק-דינו זה של בית המשפט המחוזי. לטענתו, בקשת רשות הערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי לא הוגשה במועד, והיה מקום לדחותה על הסף. המבקש הסכים לחזור בו מטענה זו לפני בית המשפט המחוזי, אף שלטענתו "נאלץ" לעשות כן לאור הפצרה – כדבריו – מצד בית המשפט המחוזי. ייאמר כבר כעת כי אין מקום לקבל את הטענה כאילו המבקש אולץ לחזור בו מטענתו לעניין זה, ועל-כן גם אין מקום לאפשר לו לחזור על הטענה כעת. לא מצאתי בסיס כלשהו לאפשרות שהופעל על המבקש לחץ חריג או בלתי ראוי, ואין פסול בהמלצה מצד בית המשפט כי אחד הצדדים, או שניהם, יחזרו בהם מטענות אשר בית המשפט סבור כי אין בהן ממש. לגופו של עניין, המבקש טוען כי לא היה מקום לקבל את בקשת רשות הערעור שהגישו המשיבים, משזו השיגה, לטענתו, על ממצאים עובדתיים של בית משפט השלום.

המשיבים סבורים כי דווקא בקשת רשות הערעור הנוכחית של המבקש הוגשה לאחר תום המועד, וכי דינה להידחות בשל כך. המשיבים טוענים עוד כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי מעוגנות היטב בראיות, ותואמות אף את גרסתו של המבקש, כפי שהציגה לכל אורך ההליכים שהתקיימו בערכאות דלמטה. המשיבים אף סומכים ידיהם על הניתוח המשפטי שערך בית המשפט המחוזי.

5.

דין הבקשה להידחות, משאין היא מעלה כל סוגיה משפטית כללית או עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים. טרונייתו העיקרית של המבקש מופנית כלפי התערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאים עובדתיים שקבע בית משפט השלום; ואולם, פעמים רבות נקבע כי אין בכך כדי להוות עילה למתן רשות ערעור. אכן, ברגיל ממעטת ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת, ולכך טעמים טובים ומוצקים; ואכן, ראוי כי התערבות בממצאים עובדתיים תישמר למקרים חריגים שיש שבהם הצדקה מיוחדת לעשות כן. ואולם – "ערכאת הערעור רשאית, במקרים מתאימים ותוך מתן משקל ראוי ליתרונותיה היחסיים של הערכאה המבררת, להתערב בממצאים או בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת מקום בו קיימת עילה להתערבות זו. מכל מקום, בחירתה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים או בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת אינה מקימה, כשהיא לעצמה, עילה להעלאת הנושא לדיון ב'גלגול שלישי'" (רע"א 2994/08 חמראוי נ' עזבון המנוח בכר (לא פורסם, 16.9.2008)). על כלל זה חזר בית משפט זה פעמים רבות (ראו למשל: רע"א 3494/07 בן אבו נ' הרוש (לא פורסם, 8.5.2007); רע"א 10842/06 לסקר נ' הפניקס

הישראלי

חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 5.2.2009); רע"א 9267/08 וידבסקי נ' אקרמן (לא פורסם, 17.3.2009); רע"א 1251/10 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו (לא פורסם, 7.3.2010); רע"א 3744/10 רוזיצקי נ' עיזבון האני (לא פורסם, 21.7.2010); בע"מ 3779/10 עיזבון פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 28.9.2010)). גם במקרה זה, המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, אף אם היא שונה מזו שאליה הגיע בית משפט השלום, מבוססת בתשתית הראייתית שהונחה לפניו ואינה מצדיקה התערבות.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר-טרחת עורך-דינם של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.