ע"א 7396/00 חממי עזרא נ. אלברט אוחיון ואח'

1.לפני בקשה לביטול צו עיכוב ביצוע פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו או לחילופין חיוב המשיבים בערובה לעיכוב ביצוע.

הרקע

2.בין הצדדים להליך מתקיימים הליכים שנים רבות, אשר תחילתם הייתה בתביעתם לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.א. 1208/96) של 124 דיירים ו- 6 נציגויות בתים משותפים בבניינים שנבנו על-ידי המשיבים בגין ליקויי בניה.

3.ביום 18.8.00 ניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגן-הנשיא מ' טלגם) פסק-דין, אשר חייב את המשיבים, בין היתר, בפיצויים ובביצוע תיקונים (להלן: פסק-הדין).

מייד לאחר הקראת פסק-הדין, עתרו המשיבים לעיכוב ביצוע החלק הכספי העיקרי של פסק-הדין שעניינו פיצוי בגין שטחים חסרים כביכול, אשר לגישת המבקשים, כעולה מהבקשה דנן, שוויו האמיתי הינו 13,000,000 ש"ח. בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא מ' טלגם) נעתר לבקשת המשיבים והורה על עיכוב ביצוע אותו חלק של פסק-הדין עד להכרעה בערעור, וזאת מבלי להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערובה כלשהי (להלן: החלטת עיכוב הביצוע).

4.על החלטת עיכוב הביצוע מיום 18.8.00 הגישו המבקשים, ביום 3.9.00, לבית-משפט זה בקשת רשות ערעור, בה ביקשו לבטל את עיכוב הביצוע ולחילופין לחייב את המשיבים בהפקדת ערבון כתנאי לעיכוב הביצוע. בבקשתם העלו המבקשים, בין היתר, טענות הנוגעות להברחת נכסים על-ידי המשיבים.

5.בית-משפט זה (כבוד השופט י' טירקל) דחה את בקשת רשות הערעור לרבות את הבקשה להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבון. כמו-כן, ביום 26.11.00 דחה בית-משפט זה (כבוד השופט י' טירקל) גם את הבקשה לביטול החלטה, שהגישו המבקשים על ההחלטה הדוחה את בקשת רשות הערעור, בה שבו המבקשים והעלו את הטענות המועלות בבקשה שלפני לעניין שטח הדירה. לפיכך, צו עיכוב הביצוע נותר על כנו.

6.לטענת המשיבים, מיד לאחר מתן פסק-הדין, שילמו המשיבים למבקשים את כל הסכומים הכספיים שנפסקו בפסק-הדין ואשר ביצועם לא עוכב, בהיקף של מאות אלפי שקלים, לרבות מלוא ההוצאות ושכר-טרחת עורך-דין שנפסקו לטובת המבקשים.

7.יש לציין, כי על פסק-הדין החלקי של בית-המשפט המחוזי מיום 18.8.00, הוגשו, ביום 12.10.00, ערעורים לבית-משפט זה.

8.מכאן הבקשה שלפני לביטול צו עיכוב ביצוע פסק-הדין או לחילופין לחייב את המשיבים בערובה לעיכוב ביצוע.

9.בבקשתם טוענים המבקשים, כי מזה זמן רב עסוקים המשיבים בהברחת נכסיהם, הן מקרקעין והן כספים, וזאת במטרה לסכל את ביצועו של פסק-הדין שניתן נגדם. לפיכך, עיקר טענת המבקשים הוא, כי אם לא יבוטל עיכוב ביצוע פסק-הדין, עלולים המשיבים להשלים את הברחת כל נכסיהם, והמבקשים יצאו מופסדים.

את בקשתם לביטול עיכוב ביצוע הפיצוי בדבר הפרשי שטחי הדירות סומכים המבקשים על שתיים: ראשית, המבקשים טוענים, כי סיכוייהם לזכות בערעור טובים במיוחד לאור העובדה, שבית-המשפט המחוזי פסק לטובתם. שנית, לטענת המבקשים, ביטול עיכוב ביצוע פסק-הדין יימנע שינוי המצב לרעה בכך שהמשיבים 1-2 לא יבריחו, בשלב זה, כל נכסים, שכן אחרת ייגרם למבקשים נזק חמור וחסר תקנה.

10.מנגד, טוענים המשיבים 1-2, כי בקשה זו מהווה למעשה בקשת רשות ערעור על החלטות בית-משפט זה שניתנו בעבר ונדחו, אשר אין אחריהם דבר. לטענתם, לא ניתן באמצעות בקשה ממין זה לנסות ליצור מעין ערכאת ערעור נוספת של בית-משפט זה על החלטותיו הוא. עוד טוענים המשיבים 1-2, כי לטענות המבקשים בדבר הברחת הנכסים על-ידי המשיבים, אין כל שחר.

דיון

11.לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

12.על החלטת עיכוב הביצוע שניתנה על-ידי בית-המשפט המחוזי ביום 18.8.00 הגישו המבקשים, כאמור, בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה. בקשת רשות ערעור זו נדחתה. יתרה מכך, בקשה שהגישו המבקשים לביטול אותה החלטה, נדחתה אף היא. נראה, כי כעת מנסים המבקשים לשוב ולערער על החלטת עיכוב הביצוע באמצעות הבקשה דנן לביטול עיכוב הביצוע.

ברם, לטעמי, מאז שניתנה ההחלטה לעיכוב ביצוע ומאז שדחה בית-משפט זה את בקשות המבקשים לבטל את עיכוב הביצוע, לא חל כל שינוי בנסיבות, אשר מצדיק לבטל את עיכוב הביצוע או לשנותו.

13.יתרה מכך, בענייננו נראה, כי המבקשים לא הניחו תשתית כלשהי לטענותיהם, ממנה עשוי לעלות, כי המשיבים או מי מהם מבריחים נכסים, עד שיתקשו המבקשים לגבות מהם בחזרה את הכספים. בהעדר ראיות כלשהן, לא מצאתי בסיס לטענות המבקשים בבקשתם בדבר הברחת נכסים.

אשר-על-כן, הבקשה לביטול עיכוב ביצוע פסק-הדין נדחית.