ע"א 7298/00 בסט דוד סמואל נ. חממי עזרא

1.ביום 22.11.05 הודיעו באי-כוח המשיבים בע"א 7298/00 חממי עזרא וחממי שלמה (להלן: המשיבים) על הסדר פשרה אליו הגיעו עם המערערים סילוני רחל; סילוני רפאל; לוי שולמית ולוי רפאל ולפיהם חזרו מערערים אלו מן הערעור. להסדר זה נתבקש תוקף של פסק-דין. בהחלטתי מיום 4.12.05 ניתן תוקף של פסק-דין כפי המבוקש ועל פיו נמחקו מן הערעור מערערים אלה. בהמשך, ביום 7.12.05, הוגשה בקשה נוספת לאישור הסדר פשרה דומה, הפעם עם המערערים דרעי מרסלי; דרעי משה; חודרה שושנה וחודרה יעקב. טרם מתן החלטה בבקשה זו, הגישו באי כוח המערערים בע"א 7298/00 בקשה לביטול החלטתי מיום 4.12.05 ובקשה שלא לאשר כפסק-דין את הסדר הפשרה מיום 7.12.05. נתבקשה עמדת הצדדים האחרים לבקשה זו ואף הוגשה תגובה לתגובה וכעת יש להכריע בעניין זה.

2.הטעם המובא לביטול החלטתי הוא הטענה כי הסדרים מעין אלה הוגשו גם לבית משפט קמא ובוטלו, בין היתר בשל חוסר סמכות ובשל צו זמני שניתן על-ידי כב' הנשיא א' גורן ומכוחו נאסר על פי הנטען על באי כוח המשיבים לפנות למערערים ולשדלם לזנוח את תביעתם. נטען בהקשר זה כי ההסכמה שניתנה על-ידי המערערים – לאו הסכמה היא, וכי היה באופן הגשת הבקשה משום הטעיית בית המשפט. המשיבים, בתגובה, טענו כי לא היתה כל הטעיה בנדון; כי דווקא באי כוח המערערים הם שפועלים שלא כדין ואין להם זכות לפעול בניגוד לרצון בעלי הדין עצמם שהחליטו לסיים את ההליך בפשרה. עוד נטען, כי אין בנדון כל בעיה של סמכות לאישור הסדרי הפשרה וכי אין גם צו מניעה תקף בנדון.

3.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לביטול החלטתי מיום 4.12.05 להתקבל וכי אין מקום בשלב זה לאישור הסדר הפשרה הנוסף שהוגש על-ידי המשיבים ביום 7.12.05. וזהו טעם החלטתי: גם אם אניח, כי זכותם של בעלי הדין לקבל הסדר פשרה עם המשיבים בהליך זה וכי אין לבאי-כוחם הזכות למנוע זאת, וזאת מבלי להכריע בתוצאות אחרות היכולות להיות לפעולה מעין זו הן במישור החוזי והן במישור האתי; וכן גם אם אניח, כי אין בנדון צו שיפוטי המונע הסדרים מעין אלה, אם נוכח העובדה כי המדובר כעת בשלב הערעור, ואם נוכח טענת המשיבים – שאיני מכריע בה – כי המערערים שהסכימו לפשרה, עשו כן מיוזמתם ורצונם החופשי; גם כך, ועל בסיס הנחות אלו, יש לבטל את החלטתי. כך הדבר, שכן המשיבים כלל לא גילו לבית המשפט את מורכבות העניין הנדון ואת העובדה כי הסכמי פשרה קודמים שאושרו – בוטלו; כי בין בעלי הדין קיימת מחלוקת לעניין טיב ההסכמה שניתנה; וכי התנהלו הליכים משפטיים סביב הסכמות מעין אלו שניתנו. במצב דברים זה, חובתו של בעל-דין ועורך-דינו ליידע את בית המשפט בדבר מצב דברים זה. לכך רלוונטיות מיוחדת במקרה זה, בו עולות טענות עובדתיות באשר לטיב ההסכמה שניתנה והיקפה; טענות שלא זהו המקום להכריע בהן במסגרת שלב הערעור ובייחוד לאחר שהתיק שב לבית המשפט העליון לאחר שנדון בו בעבר.

4.במצב דברים זה, אין מנוס מן הקביעה כי המשיבים לא הביאו לפני בית המשפט את מלוא תמונת המצב – בלשון המעטה – וממילא אין מקום לאישור הסדרי הפשרה השונים. מכאן שהחלטתי מיום 4.12.05 שניתנה במעמד צד אחד וללא בקשת תגובת בעלי הדין עצמם ובאי כוח המערערים, להתבטל; ואין מקום בשלב זה כאמור לאישור הסדר הפשרה הנוסף. הבקשה לביטול החלטתי מיום 4.12.05 מתקבלת אפוא. המשיבים ישאו בשכר טרחת באי כוח המערערים בגין הליך זה בסך של 3,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.

5.נוכח הגשת הודעות ערעור מתוקנות, בהמשך להחלטתי מיום 8.12.05, יימשך הטיפול בהליך זה כמקובל.