רע"א 7523-22 רע"א 7523-22

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 22.9.2022, בע"א 15635-06-22 (השופטת ש' דברת), שבגדרו התקבל ערעור המשיבות על פסק הדין של בית משפט השלום באשקלון, מיום 3.4.2022, בת"א 17800-04-19 (השופט ע' כפכפי).

2.על-פי קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, שאושררו בבית המשפט המחוזי, ביום 24.11.2017, סביב השעה 5:00 בבוקר, במסגרת עבודתו אצל המשיבה 1, נהג מר פאיז נג'ר במיניבוס, ברחובות ג'סר א-זרקא. במהלך הנסיעה, החל ירי – ממקור לא ידוע – לעבר המיניבוס. פאיז נפגע מהירי, ולכן החל בנסיעה אל בית הוריו, המתגוררים בג'סר א-זרקא, שבו רצה לקבל טיפול. במהלך הנסיעה, פגע פאיז במשאית השייכת למבקשת, אשר חנתה סמוך לבית הוריו. לאחר התאונה, בשעה 5:26, הגיע פאיז למיון המרכז הרפואי הלל יפה, עם פצעי ירי, ומשם הועבר להמשך טיפול בבית החולים שיבא – תל השומר.

3.כתוצאה מתאונת הדרכים, נגרמו נזקים לשני כלי הרכב. בעקבות כך, ביום 8.4.2019, הגישה המבקשת לבית משפט השלום תביעה לפיצויים, בגין נזקי התאונה. בהתייחס לשאלת החבות, קבע בית משפט השלום כי התאונה נגרמה עקב רשלנותו של פאיז, אשר באה לידי ביטוי בבחירתו לנסוע נסיעה בת מספר דקות, חרף פגיעתו מירי; וכי לא ניתן לראות באירוע הירי 'גורם זר מתערב', נוכח חלוף הזמן מרגע הירי, ועד לתאונה. לפיכך, נקבע כי המשיבה 2 חבה בפיצוי המבקשת בגין נזקי התאונה. באשר לנזק, העריך בית משפט השלום את נזקי משאית המבקשת, בהתאם לקביעת שמאי הרכב, בסך של 122,827 ₪.

4.ביום 8.6.2022, הגישו המשיבות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. הערעור – התקבל. נקבע, כי "אין לבחון [את] מעשיו [של פאיז] בסביבה הסטרילית של ביהמ"ש [...] ממרחק של זמן בתנאים רגילים ושלווים ובהגיון מעשי, שלא היו מנת חלקו של פאיז בעת שנורה ונפצע", אלא יש לבחנם "בעיניו של [פאיז] בעת הארוע", ומתוך הבנה לסכנה שחש כי נשקפת לחייו, אשר בגינה מיקד מאמציו בהימלטות מן המקום. מנקודת מבט זו, כך נקבע, "המסקנה כי התרשל [פאיז] שעה שהמשיך בנהיגה אינה יכולה להיוותר על כנה". בהתייחס לשאלה אם הירי הוא 'גורם זר מתערב', קבע בית המשפט המחוזי, כי "מרגע שפאיז נורה ונפצע ועד התאונה עבר זמן קצר ביותר"; על כן, "המסקנה הבלתי נמנעת" היא שגורם זר, בדמות הירי שממנו נפגע פאיז, "הוא שגרם לתאונה". נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי, כי המשיבה 2 פטורה מפיצוי המבקשת, בגין נזקי התאונה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, ללא צורך בתשובת המשיבות. זאת, בהתאם לסמכותי שמכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. העניין דנן אינו מעורר סוגיה משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; גם חשש שמא נגרם עיוות דין – אין כאן.

6.חלק ניכר מן הבקשה, מוקדש להשגות על קביעות עובדתיות שונות, בכללן טענות לגבי עצם התקיימות ארוע הירי; לגבי משך הזמן שחלף בין אירוע הירי לבין התאונה; לגבי מצבו הרפואי של פאיז לאחר הירי והתאונה; לגבי אמינות עדותו של פאיז, ועוד כיוצא באלה. כידוע, נוכח יתרונה המובנה של הערכאה המבררת בכל הנוגע לממצאים עובדתיים, ערכאת הערעור ממעטת לקבל טענות מן הסוג האמור; קל וחומר, במסגרת 'גלגול שלישי' (רע"א 4705/22 אליהו נ' ישראל-פור (אליהו), פסקה 9 (29.9.2022)). לצד ההשגות על ממצאי העובדה, טוענת המבקשת, בין היתר, כי בחירתו פאיז להוסיף ולנסוע, חרף הירי, מהווה התרשלות. כמו כן, מעלה המבקשת טענות בנוגע לישוּם המבחנים שנקבעו בפסיקה, לגבי 'גורם זר מתערב', על עובדות המקרה. אף בכך אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כפי שנקבע זה מכבר, לא פעם ולא פעמיים, הדיון בערכאה שלישית נועד "ללבן ולבחון שאלה משפטית שטרם הוכרעה על-ידי בית משפט זה ולקבוע בה הלכה שתנחה את הערכאות הדיוניות. [...] התכלית בדבר פיתרון המחלוקת בין בעלי הדין הינה, אפוא, משנית למטרה העיקרית בדבר קידום המשפט ויצירת 'סדר' בשאלות משפטיות שטרם ניתן להן מענה בערכאה העליונה"; בהתאם לכך, "אין בשאלות הנוגעות ליישומה של הלכה קיימת [...] כדי להצדיק את הידרשותו של בית המשפט בגלגול שלישי" (רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס, פסקה 7 (14.6.2011)). אשר על כן, משטענות המבקשת נוגעות כולן לקביעות עובדתיות, או ליִשום הדין הנוהג על אותן עובדות – אין מקום ליתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.