רע"א 7597/19 עדיפות בניה כפרית שלי בע"מ נ. אלכסיי קשין

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' שילה ) בה"פ 68852-01-19 מיום 7.10.2019, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למחיקה על הסף של המרצת פתיחה שהגישו המשיבים (להלן: התובענה ), ולחלופין להעברתה לפסים של תביעה רגילה.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 28.1.2019 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה, בה התבקשו סעדים שונים שעניינם אכיפת חוזה מכר מקרקעין שנחתם בינם לבין המבקשת (להלן: חוזה המכר ). בהמשך לכך, ביום 4.3.2019 הגישה המבקשת בקשה למתן ארכה להגשת תשובה לתובענה, אשר התקבלה בהחלטה שניתנה באותו היום, וביום 14.4.2019 הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף, ולחלופין, להעברתה לפסים של תובענה רגילה. המבקשת טענה כי ההכרעה בתובענה מחייבת בירורן של מחלוקות עובדתיות רבות ומורכבות, כמו גם שמיעת עדים רבים, וביניהם אף צדדים שלישיים. משכך, נטען כי המסגרת הדיונית של המרצת פתיחה אינה מתאימה לבירור התובענה, וכי יש בה כדי לפגוע ביכולתה של המבקשת להוכיח את טענותיה. עוד יצוין כי הבקשה האמורה נתמכה בתצהיר של מר עדי גוניק – הוא בעלי המבקשת ומנהלה (להלן: גוניק ).

3.

בתשובתם טענו המשיבים כי יש לדחות את בקשת המבקשת, שכן התובענה אינה מורכבת כלל וכלל, וכי הטענות המועלות בגדר התובענה מבוססות על המסמכים שצורפו לתובענה, אשר המבקשת אינה חולקת על מהימנותם.

4.

בתגובה הוסיפה המבקשת ופירטה חמש-עשרה סוגיות שונות עליהן, לטענתה, חלוקים הצדדים.

5.

ביום 24.9.2019 התקיים דיון מקדמי בפני בית המשפט המחוזי, אך גוניק, אשר תצהירו צורף כאמור לבקשה למחיקת כותרת, לא התייצב לחקירתו על תצהירו.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.

בהחלטה מיום 7.10.2019 דחה כאמור בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת, וקבע כי מאחר שגוניק, מי שנתן כאמור תצהיר מטעמה של המבקשת, לא התייצב לחקירה על התצהיר יש לפסול את תצהירו מכוח הוראת סעיף 17 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ומשכך נקבע כי המבקשת לא תמכה את טענותיה העובדתיות בתצהיר כנדרש. נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא הוכיחה שבירור התובענה דורש הכרעה במחלוקות עובדתיות סבוכות וחקירתם של עדים רבים; וכן כי לא עלה בידיה להוכיח שלא ניתן לברר את התובענה על יסוד המסמכים שצורפו לה.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי יש לדחות את בקשת המבקשת אף לגופה, שכן עובדות המקרה אינן סבוכות במידה אשר אינה מאפשרת את בירורן במהירות וביעילות על יסוד המסמכים שצורפו לתובענה. כן נקבע כי הלכה למעשה, קיימת שאלה אחת מרכזית שיש לדון בה והיא האם איחור המבקשים בהעברת אחד מהתשלומים עבור המקרקעין עלה כדי הפרה יסודית המצדיקה את ביטול חוזה המכר. לבסוף, חויבה המבקשת בתשלום הוצאות המשיבים בסך של 10,000 ש"ח.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

7.

בבקשתה שבה המבקשת על טענותיה בפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפה, בין היתר, כי אין מקום לדון בתובענה בדרך של המרצת פתיחה, שכן חלק מהסעדים המבוקשים בה הם אופרטיביים ואינם הצהרתיים, ומשכך התובענה אינה עומדת בהוראת תקנה 253 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). עוד נטען כי בין הצדדים מתנהלות תביעות כספיות הדדיות (תביעת המבקשת ותביעה שכנגד מטעם המשיבים אשר הוגשה לאחר מתן ההחלטה מושא הבקשה דנן) הנסבות אף הן על חוזה המכר ועל יישומו, ומשכך, התובענה אינה ממצה את מלוא הסכסוך שבין המבקשת לבין המשיבים, ואף מטעם זה יש להעבירה לפסים של תביעה רגילה. בנוסף, נטען כי בקשה לסילוק על הסף או בקשה למחיקת כותרת אינן מחייבות צירוף תצהיר; כי העובדות המתוארות בבקשה שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי עולות בבירור מכתבי הטענות; וכי מורכבותו העובדתית של בירור התובענה, כמו גם מספר העדים שיידרשו לשם הכרעה בה – הם סוגיות המסורות לשיקול דעתם של עורכי הדין, ואינם ידועים לבעלי הדין עצמם. נוכח האמור, נטען כי תצהירו של גוניק צורף לבקשת המשיבה אך בבחינת למעלה מן הצורך, וכי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת המבקשת אך מחמת אי-התייצבותו של גוניק להיחקר על תצהירו. המבקשת טוענת עוד כי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויותיה הדיוניות והמהותיות, ואף אינה מנומקת כדבעי; וכן כי סכום ההוצאות שהושת עליה חריג ומופרז.

למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 20.11.2019, לאחר הגשתה של הבקשה דנן, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי את תשובתה לתובענה.

8.

זאת ועוד, ביום 11.12.2019 הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה לעיכוב הדיון בתובענה המתנהלת בבית המשפט המחוזי, ובתוך כך, לביטול דיון ההוכחות שנקבע ליום 5.1.2020.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור דנן, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי לקבל תשובה.

הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע למסגרת הדיוניות הראויה לניהולו של הליך משפטי הנדון בפניה, וכי ערכאת הערעור תתערב בכגון דא רק כאשר בהחלטת הערכאה קמא נפלה טעות בולטת או שהיא מקפחת את מי מבעלי הדין (ראו: ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר , פ"ד מט(2) 233, 239 (1995) ; רע"א 8269/07 גונן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקה 4 (21.10.2007) ; רע"א 1190/17 קסל נ' אבטן , פסקה 10 (20.3.2017)). אינני סבורה כי המקרה דנן בא בגדר אותם מקרים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור.

10.

למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי אף לגופה, כפי שיפורט להלן.

לא אחת נקבע כי בעת בחינת התאמתה של תובענה להליך של המרצת פתיחה, שומה על בית המשפט לבחון את מורכבותה של המחלוקת העובדתית המונחת לפתחו, וכן האם ניתן לברר את העובדות הרלוונטיות על יסוד כתבי הטענות. לצד זאת, יש לבחון האם בירור ההליך בדרך של המרצת פתיחה תקפח את המשיבים להמרצת הפתיחה או תפגע בזכויותיהם הדיוניות (ראו: ע"א 137/74 פורת נ' סולומינסקי , פ"ד כח(2) 602, 606-605 (1974); רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג , פסקה 3 (5.2.2007); רע"א 818/08 חצרוני נ' סביוני טופז בע"מ , פסקה 6 (15.1.2009)). במקרה הנדון, לא ראיתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה עובדות המקרה אינן מורכבות במידה אשר אינה מאפשרת את בירורן במסגרת הדיונית המהירה והיעילה של המרצת פתיחה, ובהסתמך על המסמכים המצורפים לתובענה.

11.

זאת ועוד, ראיתי לדחות את טענת המבקשת כי אין מקום לדון בתובענה בדרך של המרצת פתיחה, מן הטעם שהסעדים המבוקשים בה אינם באים כולם בגדר הוראת תקנה 253 לתקנות. ראשית, טענה זו לא נטענה כלל בפני בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחותה. על כל פנים, יצוין כי לא מצאתי ממש בטענה האמורה אף לגופה, וזאת נוכח הוראת תקנה 250 לתקנות, לפיה "מוכר או קונה של מקרקעין זכאי בכל עת לבקש, בהמרצת פתיחה, החלטה בכל שאלה המתעוררת עקב דרישה או התנגדות או תביעת פיצויים, או בכל שאלה הנובעת מתוך חוזה המכר או הכרוכה בו ואינה נוגעת לקיומו או לתקפו של החוזה". בענייננו, המשיבים הם אכן "קונים של מקרקעין" והסעדים המבוקשים על-ידם נסבים על שאלות הנובעות מחוזה המכר. ממילא אין כל נפקות לכך שהסעדים האמורים אינם הצהרתיים, כאמור בתקנה 253 לתקנות, שכן די בתקנה 250 על-מנת להביאם בגדר המסגרת הדיונית של המרצת פתיחה.

12.

כמו כן, ראיתי לדחות את טענת המבקשת בדבר התביעות הכספיות ההדדיות המתנהלות בין הצדדים, וזאת מאחר שטענה זו לא הועלתה אף היא בפני בית המשפט המחוזי. בהקשר זה, טוענת המבקשת כי "לא מן הנמנע... כי אם ביהמ"ש קמא היה יודע כי המשיבים הגישו, בנוסף ל'המרצת הפתיחה' תביעה כספית הנובעת מאותה פרשה עובדתית, הרי שלא היה מאפשר את ניהול התובענה כ'המרצת פתיחה'" (ראו בפסקה 30 לבקשה דנן). מקומן של טענות מעין אלה אינו במסגרת של בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, והדברים ברורים.

13.

נוכח מסקנתי שלעיל כי אין להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי באשר להתאמת התובענה להליך של המרצת פתיחה, ממילא מתייתר הצורך להידרש לטענת המבקשת בדבר נחיצות תצהירו של גוניק ולהשלכות אי-התייצבותו לדיון שנערך בפני בית המשפט המחוזי. במאמר מוסגר אציין רק כי בבקשת המבקשת למחיקת התובענה ולחלופין להעברתה לפסים של תביעה רגילה, העלתה היא שלל טענות עובדתיות המעידות, לטענתה, על מורכבות המחלוקות העובדתיות שבינה לבין המשיבים. ואולם, בקשה זו הוגשה עובר להגשת תשובתה של המבקשת לתובענה גופה, ומשכך בשלב זה, טרם עמד בפני בית המשפט המחוזי כל תצהיר התומך בטענותיה העובדתיות. בהקשר זה קבע השופט (כתוארו אז) א' גרוניס כדלקמן:

"הגשת בקשה לביטול המרצת הפתיחה או להעברתה למסלול של תביעה רגילה (על פי תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), בלא שנלוותה לבקשה תשובה להמרצת הפתיחה, לא תאפשר לבית המשפט לפעול ביעילות מירבית. כל עוד לא מונחת בפני בית המשפט תשובה לגופם של דברים יקשה מאוד, אם בכלל ניתן יהיה, לנסות ולפעול להשגת הסדר פשרה כולל. בית המשפט אף יתקשה מאוד להעלות רעיונות יצירתיים לגבי דרך התנהלותו העתידית של ההליך. למשל, להביא את הצדדים להסכמה כי ההליך יימשך כהמרצת פתיחה, אלא שכל בעל דין יהיה רשאי להעיד עד נוסף על נותן התצהיר מטעם כל צד. והעיקר, כל עוד לא הוגשה תשובה הנתמכת בתצהיר מטעם המשיב, לא ניתן לדעת מה היקף המחלוקת בין בעלי הדין. משנמצאים בפני בית המשפט שני תצהירים, זה מטעם המבקש וזה מטעם המשיב, יוכל הוא להכריע בטענתו של המשיב כי אין ההליך מתאים להידון בגדר המרצת פתיחה בשל מורכבותו העובדתית והמספר הרב של העדים שיצטרכו להעיד . כמו כן, רק כאשר מונחים שני התצהירים בפני בית המשפט יוכל הוא לערוך רשימה של הסוגיות המשפטיות והעובדתיות, והכל במטרה לקדם ביעילות את ההליך" (ראו: עניין בובליל , בפסקה 7; ההדגשה הוספה, י.ו.).

נוכח האמור, במקרים בהם מוגשת בקשה למחיקת כותרת בטרם הגשת תשובה לגופה של המרצת הפתיחה, והבקשה למחיקת כותרת נסמכת על מורכבותה של המחלוקת העובדתית הנדונה, אזי ראוי כי ככלל, בקשה זו תיתמך בתצהיר. אשר על כן, לא מצאתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי היה על המבקשת לתמוך בתצהיר את טענותיה בדבר טיב המחלוקות העובדתיות שבינה לבין המשיבים.

14.

לבסוף, אין מקום להתערב בסכום ההוצאות שהושת על המבקשת, שכן קביעת בית המשפט המחוזי בנדון באה בגדר סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009.

15.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, ממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב הליכים, ואולם, יוער כי הלכה למעשה, מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, וכי היה על המבקשת להכתירה בהתאם.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.