פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
818/08
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשים:
1. יואל חצרוני
2. יהונתן אברהם חצרוני (קטין)
3. אליענה חצרוני (קטינה)
נ ג ד
המשיבים:
1. סביוני טופז בע"מ
2. מאיר בניאס
3. קמי בניאס
4. אריה בניאס
5. שמשון גבעי
6. עו"ד דוד לוי כונס הנכסים
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"א 11094/07, מיום 15.11.07, שניתנה על ידי כבוד
השופט אבי זמיר
בשם המבקשים:
עו"ד אבשלום אהרון
החלטה
1.
עניינה של הבקשה שלפני בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( כב' השופט א' זמיר ), אשר דחה בתאריך 15.11.07 (ב-בש"א 11094/07 במסגרת ה.פ. 415/07), את בקשת המבקשים לפיצול סעדים וקבע כי תובענת המבקשים לביטול הסכם הקומבינציה שנכרת עם המשיבים – תתברר במתכונת של תביעה רגילה ולא בדרך של המרצת פתיחה.
2.
ברקע הבקשה עומד סכסוך באשר להסכם קומבינציה שנחתם לפני למעלה מ-13 שנים. המבקשים טוענים להפרתו של ההסכם מצד המשיבה מס' 1 (שלא פעלה להוצאת היתר בנייה, לא שילמה מס רכישה ומס רכוש החלים עליה מכוח ההסכם, ולמעשה טרם החלה בבנייה), ועל כן הגישו תובענה על דרך המרצת פתיחה להצהיר על ביטול ההסכם. בצד התובענה הוגשה בקשה למתן היתר לפיצול סעדים, על מנת לאפשר הגשת תביעת פיצויים בשלב מאוחר יותר. בתגובה לתובענה הגישו המשיבים כתב תשובה, וכן הגישו בקשה להעברת התובענה למסלול של תביעה רגילה (בש"א 11094/07).
3.
בית המשפט הנכבד קמא דחה את בקשת המבקשים לפיצול סעדים, ואף קבע כי תובענת המבקשים לביטול ההסכם תתברר בדרך של תביעה רגילה ולא בדרך של המרצת פתיחה.
על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור שלפני.
4.
לשיטת המבקשים, תובענתם לעניין הצהרה על בטלות ההסכם עם המשיבים ראויה להתברר בדרך של המרצת פתיחה, שכן בנסיבות המקרה ניתן להורות על ביטול ההסכם אף ללא הכרעה בכל המחלוקות העובדתיות. כמו כן ראוי לשיטתם להתיר להם פיצול סעדים, היות שצירוף תביעת הפיצויים כעת לתובענה לביטול ההסכם תקשה ותסרבל את בירור התובענה. המבקשים טוענים עוד כי הם זכאים לפיצול סעדים, משהגישו תביעה לסעד הצהרתי גרידא.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות . כידוע, ככלל, ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו היא סבורה שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, אלא רק במקרה בו ההחלטה מנוגדת לדין, או גורמת עיוות דין למי מהצדדים – חריגים שוודאי אינם מתקיימים במקרה דנן. ראו לעניין זה: רע"א 266/88 סאן
אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990).
6.
זאת ועוד – אחרת. לעניין העברת הדיון, לבית המשפט שמורה הזכות להפנות בעלי דין שהגישו תובענה על דרך של המרצת פתיחה - לדרך הרגילה (תקנה 258 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א ) ). כידוע, השאלה האם מן הראוי שתובענה תתברר על דרך של המרצת פתיחה תוכרע על יסוד המורכבות העובדתית של ההליך (ראו: ע"א 137/74 פורת נ' סולומינסקי , פ"ד כח (2) 602 (1974); ע"א 610/81 נוטקוביץ נ' נוטקוביץ' , פ"ד לו (3) 495 (1982)). במקרה דנן סבור היה בית המשפט הנכבד קמא כי בירורן של הסוגיות העובדתיות השנויות במחלוקת יהא ארוך ומורכב מכפי שמתאים להידון כהמרצת פתיחה. יתרה מזאת, נראה כי בית המשפט הנכבד קמא היה בדעה כי עתירת המבקשים להשבת הסכומים ששילמו (במקום המשיבים) לרשות מיסוי המקרקעין ולמתן היתר לעיכובם של סכומים אלה בידם איננה בגדר סעד הנלווה לסעד ההצהרתי העיקרי, ומשכך לא מדובר בתביעה לסעד הצהרתי גרידא. לא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט הנכבד קמא גם בשל טיעון ענייני זה.
7.
יתר על כן, לשיטת בית המשפט הנכבד קמא, אין מחלוקת כי פרויקט הבנייה נעצר בשלב ראשוני ולכן לא אמורה להיות מניעה לאמוד את הנזקים הנטענים בעיתוי הנוכחי, כך שמתייתר הצורך בפיצול סעדים. עוד מוסיף בית המשפט הנכבד קמא כדלקמן:
"ככל שעתידים להתגבש נזקים כספיים נוספים בעקבות מצבו הסטטי של הפרויקט, המשיבים יהיו רשאים להגיש תביעה נפרדת במועד עתידי, ובאופן המייתר את הצורך בפיצול סעדים."
הרציונל העומד מאחורי החלטת בית המשפט הנכבד קמא בהיבט זה הוא הרצון למנוע התדיינות כפולה בין בעלי הדין, מקום בו ניתן למצותה בהליך אחד, ובייחוד כאשר ההתדיינות עלולה להיות סבוכה ומורכבת וכאשר מרבית הנזקים כבר התגבשו וניתנים להערכה (ראו: ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר , פ"ד לב(1) 85 (1977)). ואכן, במצב שבו מוגשת תובענה לסעד הצהרתי, אשר מטרתה המרכזית היא לשמש כשלב ראשון של מערכה, כאשר בהמשך צפוי כי תוגש תובענה נוספת, הפעם לסעד אופרטיבי - על המבקשים להצביע בפני בית המשפט על קיומו של אינטרס לגיטימי, המצדיק פיצול התביעה למספר תובענות שונות. בנטל זה לא עמדו המבקשים כאן, מה גם שקביעתו של בית המשפט הנכבד קמא בהקשר האמור עולה בקנה אחד עם האינטרס של כלל ציבור המתדיינים. (ראו: ע"א 227/77 הנ"ל; רע"א 1910/04 אילונית פרויקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פ"ד נח(6) 193 (2004); ע"א 351/82 אילון נ' אסטרייכר , פ"ד מא(2) 673 (1987)).
8.
יוצא אפוא שבמצב העניינים הנתון עומדת עתה בפני המבקשים האפשרות לתקן את כתב התביעה ולכלול בו כבר בשלב זה את מלוא הסעדים שברצונם לדרוש, שכן נראה שרובם אכן גובשו והם ניתנים לאומדן ולהערכה לאור מצבו הראשוני של הפרויקט ומשך הזמן שחלף מאז תחילתו.
9.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה
למתן
רשות
ערעור
נדחית. בשים לב לעובדה שלא נתבקשה
תגובת המשיבים
אין
צו
להוצאות.
ניתנה היום, י"ט בטבת התשס"ט (15.1.09).
ש ו פ ט