רע"א 7904/99 יגאל צעירי נ. רמי שרעבי

בפני בקשה לחיוב המשיב (המבקש בבקשת רשות הערעור) בהפקדת ערבון - לאחר שקודם לכן הופטר בהסכמה (ובכפוף לתנאים מסויימים שיצויינו להלן) מחובה זו.

1.המשיב והמבקש הם אחים. נתגלע סכסוך ביניהם באשר לדירה מסוימת ("הדירה"), הרשומה על שם שניהם (בחלקים שווים). במסגרת תמ"ש 24430/97 קיבל בית המשפט לעניני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז (כב' השופטת צ' צפת) את תביעת המבקש והכיר בזכותו למחצית החזקה בדירה. במסגרת תמ"ש 24432/97 קיבל בית המשפט האמור (כב' השופט ש' שוחט) תביעה נוספת שהגיש המבקש - לפירוק השיתוף בדירה. בפסק דינו (שקיבל תביעה זו) קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי העובדה שפסק הדין בתמ"ש 24430/97 הפך חלוט בינתיים סותמת את הגולל על כל טענה אפשרית שהיתה יכולה לעמוד למשיב, לרבות טענה לחזקה יחודית. לפיכך מינה בית המשפט עורכת דין ככונסת נכסים לביצוע הליכי הפירוק. במסגרת תמ"ש 24433/97 קיבל בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ש' שוחט) את תביעת המבקש לשכר דירה ראוי עבור התקופה בה נהנה המשיב מחזקה בלעדית בדירה. המשיב ערער על שלושה פסקי דין אלה. הערעורים נדונו במאוחד. ערעוריו של המשיב על תמ"ש 24430/97 ועל תמ"ש 24432/97 נדחו על הסף, מחמת האיחור בהגשתו של הראשון (ע"מ 1021/99) ואי מתן רשות להגשתו של השני ( ע"מ 1030/99). הערעור על תמ"ש 24433/97 נדחה לגופו - לאחר שבית המשפט מצא, כי נוכח ההכרעה בתמ"ש 24430/97 (שהפך חלוט - כאמור) אין המשיב יכול לחלוק על חבותו בתשלום שכר ראוי. המשיב מבקש לערער על שלושת פסקי הדין.

2.כאשר הגיש המשיב את בקשתו לפטור מערבון הודיע המבקש, כי הואיל וכספי תמורת הדירה יכולים לשמש מקור להבטחת הוצאותיו אין הוא מתנגד למתן פטור - אם יתחייב המשיב שלא לסכל או לעכב את הליכי מכירת הדירה על ידי כונסת הנכסים. בהתאם לכך התחייב המשיב בין היתר: "שכל עוד לא עוכב ביצוע החלטתו של כב' השופט ש' שוחט בתמ"ש 24432/97 למכור את הדירה...באמצעות כונסת הנכסים...אני אשתף פעולה עם הכונסת ואציית לכל הוראותיה.". על סמך התחייבות זו ובכפוף לה, פטרה כב' הרשמת מאק-קלמנוביץ (ביום 6.12.99) את המשיב מחובת הפקדת ערבון.

3.ביום 11.1.00 נדרשה כב' השופטת ד' דורנר לגוף בקשת רשות הערעור ובקשת עיכוב הביצוע שהגיש המשיב. בהחלטתה נתבקשה תגובת המבקש לבקשת רשות הערעור וכן "ניתו בזאת צו ארעי לעיכוב ביצועו של פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב-יפו בתמ"ש 24430/97 וזאת עד למתן החלטה אחרת." . עובר למתן החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה שבפני. בבקשה הסתמך המבקש על אירועים שהתרחשו בין מחצית חודש דצמבר 1999 ל - 4.1.00 - אירועים המעידים, לשיטתו, על הפרת התחייבותו של המשיב לשתף פעולה. בתגובתו לבקשה זו הסתמך המשיב על החלטתה האמורה של כב' השופטת דורנר.

4.נוכח האמור בהחלטה זו נתבקש המבקש להודיע אם הוא עומד על בקשתו. המבקש השיב על כך בחיוב. לטענתו, שיתוף הפעולה הנדרש מתייחס לפסק הדין שניתן בתמ"ש 24432/97 - ולא לפסק הדין שניתן בתמ"ש 24430/97 - כך שהצו הארעי אינו מעלה ואינו מוריד. לא מצאתי לנכון לקבל עמדה זו. כאמור לעיל, שימש פסק הדין בתמ"ש 24430/97 בסיס הן לפסק הדין בתמ"ש 2432/97 והן בתמ"ש 24433/97. לשיטתו של כב' השופט שוחט - אלמלא דחיית טענת "החזקה הבלעדית" בתמ"ש 24430/97 אפשר שהיתה למשיב עילת הגנה נגד פירוק השיתוף - נשוא תמ"ש 24432/97. כך שבין אם נאמר, כי החלטת כב' השופטת דורנר נועדה, למעשה, להתייחס לתמ"ש 24432/97 (ואפשרות זו מתיישבת, לכאורה, עם נוסח הבקשה לעיכוב ביצוע) ובין אם נקרא את ההחלטה כפשוטה, אני סבור, כי ההחלטה על עיכוב הביצוע באה בגדרו של הסייג להתחייבות המשיב - ומשום כך איני מוצא לנכון לראות את התנהגותו של המשיב כהפרת התחייבות המצדיקה את חיובו בהפקדת ערבון. למותר לציין, כי החלטתי מתייחסת רק לסוגיה שבפני - חיוב המשיב בהפקדת ערבון וכי אם וככל שהצו הארעי יבוטל או ישונה יוכלו הצדדים לשוב ולפנות בעניין זה.

הבקשה נדחית איפוא.